ברביעי אחד הגעתי פעם נוספת לערב דראג בבר הצ'אפס שליד שוק הכרמל לצפות במופע של ציונה פטריוט ורמה רימינג. ההופעה הייתה נהדרת. שוב מצאתי את עצמי מתפעלת, ואמרתי לעצמי "גם אני יכולה לעלות לבמה ולעשות את מה שהן עושות".
הבחנתי בציונה עומדת בקצה הבר קרוב ליד הכניסה למטבח, שם כולן התארגנו, אזרתי אומץ ובהתרגשות רבה ניגשתי אליה. אמרתי לה שלום, והיא הסתכלה עליי במבט בוחן מלמעלה למטה. רמה, שהכירה אותי, יצאה גם היא והציגה אותי בפניה. "אני רוצה להופיע כמוכן", אמרתי לציונה. "אתה?", היא הגיבה, "אתה ערס!". אמרתי לה שתנסה, והיא נתנה לי כרטיס ביקור עם תמונה שלה ושל רמה, ואמרה לי "תתקשר ליובל, זה אני". שמחתי.
למחרת התקשרתי ליובל, וענה לי בחור מקסים עם קול מתנגן. "הלו, ציונה?", שאלתי, "ראית אותי אתמול בבר, ואני רוצה להופיע". יובל שאל אותי אם הופעתי בעבר, אבל הודיתי שרק בבית הספר. הוא צחק וקבע להיפגע איתי בתל אביב בעוד שבועיים. את הימים שחלפו העברתי בבית במעבר על קלטות בחיפוש אחר שירים מתאימים (כן, היו לי עוד קלטות).
המצאתי לעצמי שמות בלי סוף לדמות הדראג שלי. באחד הימים הכנסתי לחדר את אחותי סימה כדי שתראה אותי מבצעת שיר, אבל היא, שלא ידעה מה זה, צחקה עליי ורק סיננה משהו כמו "טוב שלא לקחת לי בגדים", ויצאה.
החלטתי - אני אעשה את אורסולה מבת הים הקטנה, ואקרא לעצמי "אורסולה". המשכתי לעבוד, לביים את עצמי, בהתרגשות אדירה לקראת המופע הצפוי ביום רביעי, אז אעמוד על הבמה בצ'אפס כמו ציונה.
כשהגיע יום שלישי ארזתי תיק, גנבתי לאחותי כמה שיותר בגדים שעלו עליי ונסעתי לתל אביב. יובל המתין לי ברכב קטן בכניסה לרכבת ואסף אותי. בדרך הוא סיפר לי שזו הופעה ללא תשלום ואני צריכה לקנות פאה. נסענו יחד לשינקין לחנות בשם "סטאף", וקניתי פאה בצבע סגול חציל שעלתה לי 150 שקל שלא ממש היו לי, העיקר היה להופיע.
כשהגענו לביתו של יובל הוא שאל אם אני יודעת ללכת על עקבים, עניתי "ברור" למרות שמעולם לא ניסיתי. עליתי על עקבים ומיד התעקמתי. ציונה צחקה ואמרה "אוי ואבוי, מה שהולך להיות מחר". היא הראתה לי קטעי וידיאו של מופעים שלהם מהדיווה, כמעט התעלפתי, זה היה החלום שלי – עבודה קבועה, עם במה ותאורה. אבל בעודי מדמיינת, ציונה השיבה אותי לקרקע "רק הטובות ביותר יכולות להגיע לשם".
"איך יקראו לך?", שאלה אותי ציונה והוצאתי דף מחברת בו רשמתי את כל השמות. אורסולה נשללה ראשונה כי כבר הייתה אחת כזו, אז היא לימדה אותי את הפטנט: שם דראג בוחרים לפי שם חיית מחמד אהובה ושם המשפחה הקודם של אמא. הייתה לי כלבה שקראו לה "דייזי", סיפרתי לציונה, והיא אמרה "הנה, שם טוב, עכשיו נותר רק שם משפחה". אבל אני לא רציתי להשתמש בשם הנעורים של אמי שבאה ממרוקו. אמרתי לה, אולי "דייזי הכלבה הקטנה?", וציונה השיבה "דייזי ליטל ביץ'? עדיף כבר דייזי ביץ'", והופ נולד לו שם הבמה שמלווה אותי עד היום.
יום רביעי הגיע, השעות מתקצרות, ואני נרגשת לקראת העלייה לבמה. יושבת על כיסא בעוד המאפר שהגיע מתחיל להסתיר לי את הגבות ולהתלונן בקול כמה הגבות שלי עבות ומפחידות, וצריך לגלח פה ולהוריד שם, ואני שלא הכרתי את הנושא, שתקתי, עצמתי עיניים והקשבתי להוראות. אז שמתי לב - הוא דיבר אליי בלשון נקבה. הופתעתי. זה נעם לי ומצד שני קצת הפריע, אבל כשניסיתי לתקן אותו הוא הבהיר לי "חמודה, את עולה על הנש, את הופכת לאישה ואת צריכה להתרגל שידברו אלייך בלשון נקבה". שתקתי, הסכמתי איתו. חלק מהאומנות של עולם הדראג זה לחיות בדמות שאתה מקבל על עצמך. הוא סיים לאפר ונתן לי להסתכל בראי.
הייתי מאופרת בכבדות, הגבות הוסתרו, אבל המראה היה מדהים - הייתי אישה, אולי סוג של אישה, כי הייתי מכוערת. ציונה הורתה לי לחבוש את הפאה, ובדרך כבר קיבלתי הוראות כיצד להפוך את איברי הגוף שלי לנשיים יותר, היה לי מצחיק ונוח.
נכנסנו לרכב על עקבים ועם בושם זול של נשים, ונסענו אל המועדון בשוק הכרמל. בכניסה מישהו עוד צעק לי "רמה, מה נשמע?", צחקתי. או אז הגיעה רמה עצמה, כוסית מתמיד, בלונדינית, העיפה לעברי מבט אחד וצחקקה. השעות חלפו, ההופעה התחילה, ואני רועדת מהתרגשות. "אנינה נושה" שהייתה שם איתי, גבוהה, רזה עם שיער אפרו לבן, ניסתה להרגיע אותי ואמרה שזו גם אחת ההופעות הראשונות שלה. ציונה ורמה פתחו את הערב, ובזו אחר זו עלו הבנות, אנינה נושה ומינה דה לה צ'ורבה. אז עלתה פעם נוספת ציונה לבמה, וידעתי שהיא עומדת להציג אותי. הייתי בבלק אאוט. ציונה עוד סיפרה לקהל שאני חדשה וביקשה שיפרגנו לי, ואז הכריזה את השם שלי "קבלו את דייזי ביץ'".
עליתי לבמה וביצעתי בליפסינק את שיר הפרחה של עופרה חזה. עשיתי את זה כמו גדולה, זה עבר לי מהר ומיד רציתי עוד. הפסקה קצרה ואחר כך אני עולה שוב עם יתר הבנות. בזמן ההפסקה ניגשו אליי מספר טרנסיות, חלקן החמיאו, חלקן צחקו, הרגשתי שלא סולדים ממני, להיפך, מעריכים שם את עולם הדראג. והבעלים אורי החמיא לי, ביקש שאבוא גם לערב הבא ושילם לי. מאותו רגע התחיל הרומן ביני לבין הצ'אפס.
ציונה לימדה אותי איך להוריד את האיפור בלי לתלוש את הגבות, ובחמישי בבוקר נסעתי הביתה אחרי עוד לילה בביתו של יובל. אהבתי את מה שעשיתי, מצאתי עבודה שאני אוהבת ולא מתכוונת להיפרד ממנה, אהבתי את הדמות שלי והיה לי כסף ביד. יותר מזה - אהבתי להיות אישה, אפילו אם זה רק לכמה שעות.