האמת, שלהיות טראנסית בשנת 2014 בישראל זה בדיוק כמו להיות טראנסית בישראל בשנות ה-80 כשהתאהבתי בכיתה ה' באחד הבנים. הוא שיחק כדורגל, ואני סובבת סביבו כמו אחת הבנות. יושבת וצופה, רואה את "החבר" שלי משחק, דואגת לו למים ונמצאת שם בשביל לעודד אותו. אז מה אם מקריאים אותי ברשימת הבנים בכיתה.
ואז יום אחד הוא קורא לי אליו הביתה לעשות שיעורים. היינו לבד, אחרי שהוא דאג להוציא מהבית את האחים הקטנים שלו. "שלא יפריעו לנו בשיעורים", טען. הוא סגר את הדלת מאחוריהם, והלך לחדר השינה של ההורים. הוציא קלטת וידיאו, חזר לסלון, שינה את הערוץ בטלוויזיה והפעיל את הקלטת. זו פעם ראשונה שראיתי סרט כחול - ממש אנשים שעושים סקס. עד עכשיו זה היה רק בדמיון, מעולם לא ראיתי מה עושים, מעולם לא ראיתי איבר מין חוץ משלי.
הוא התקרב אליי, ישבנו יחד ולפתע האוויר נעשה יותר דליל, הלב דופק בחוזקה ואני מתחילה להזיע. הוא הוציא את האיבר שלו. "וואו, מה זה, זה ענק", אמרתי לו. והוא אמר לי "תוציא גם". נורא התביישתי, פחדתי והזיעה הקרה ממלאת את ידיי. אבל אזרתי אומץ, הורדתי את הבגדים וישבנו שנינו עירומים מול הטלוויזיה בלי לגעת אחד בשנייה. צפינו בסרט, אבל התקשיתי להתרכז בפורנו. דבר אחד ידעתי מאותו רגע - שאני לא נמשכת לנשים, שהבחור בסרט הוא שמעניין אותי. אני גם זוכרת שהדבר הראשון שאמרתי לו היה "וואו, איזה נעליים היא נועלת, שקופות, גבוהות כאלה", זה מה שעניין אותי בה.
אבל הוא התעניין בדברים אחרים, הוא אמר לי שהוא רוצה שנעשה כמו בסרט. נורא פחדתי. ידעתי שאני רוצה. התחלנו לגעת אחד בשנייה, היו רק נגיעות, הרגשתי את האיבר שלו קשה, עבה ביד שלי. הרגשתי את היד שלו נוגעת בי, אבל התחושה לא הייתה שמישהו נוגע לך בכתף או בפנים זה היה מגרה מאוד, הלחץ היה באוויר והלב דפק על 180. ואז פשוט אוננו אחד לשנייה, וזה נגמר. בחיים לא חוויתי דבר כזה. התנקינו, התלבשתי, לקחתי את המחברות שלי ויצאתי משם. אני זוכרת את הצעדים הראשונים שלי מחוץ לבית, תחושה של הנאה מהולה בחרטה.
מאז היינו המון זמן יחד. אני חושבת שעד כיתה ז' חווינו יחד חוויות מיניות, לפעמים סתם נגיעות, לפעמים יותר, אבל ידעתי שיש לי פרטנר לסוד. הזהות שלי עדיין לא הייתה ברורה, אבל ידעתי שבסקס איתו התפקידים ברורים - אני האישה הוא הגבר!
אלא שאז התבגרנו, ולפתע באמצע כיתה ז' הוא החליט לא לדבר איתי יותר. לא הבנתי למה. זהו, הוא גדל, רצה בנות, ואני הרגשתי שאני כבר לא מספיק טובה. התאכזבתי. הרגשתי שהאישיות שלי נעלמה יחד איתו. האם אני צריכה לענות לצרכי החברה וגם לחפש חברה? ממש לא רציתי, תמיד היו בנות סביבי אבל אני הייתי "הנשי", "המצחיק". לא רציתי להיות החבר שלהן, רציתי להיות חברה, ושהוא יישאר החבר שלי, בן הזוג שלי. ואז תפנית אדירה בחיים, הפכתי לתלמיד ישיבה, עזבתי את בית הספר וחזרתי בתשובה.