"זה לא מעניין אותי מה כולם אומרים, בין סקיפר לביני היה משהו טהור, אמיתי, הייתה בינינו ידידות כמעט כל חיינו, זה היה כנראה נדיר מידי בכדי לקרוא לזה נורמלי, כל דבר אמיתי בין שני בני אדם הוא נדיר מכדי להיות נורמלי", כך אומר בריק ב"חתולה על גג פח לוהט" של טנסי וויליאמס.
>> "כל לילה בתל ברוך יכול להיות הלילה האחרון בחיים שלך"
>> 9 אירועי גאווה לוהטים ובועטים שאסור לכם לפספס ב-2017
בגיל שמונה עשרה יצאתי מהארון בפני אמא שלי. זה היה אחרי שחזרתי מחופשה באילת, אמרתי לה שנסעתי עם חברים, אך למעשה נסעתי עם חבר. חזרתי הביתה אחרי כמה ימים של שכרון חושים. פתחתי את הדלת עם תיק קטן על הגב, ג'ינס קצר וקרוע, יחף, עם שיזוף שלא היה מבייש צרפתיה בחוף תל אביבי באוגוסט. וידאתי שאין איש בבית, ואמרתי לה שאני רוצה להגיד לה שני דברים, הראשון הוא שאני מעשן והשני הוא שאני אוהב בנים. היא הייתי מקסימה וניסתה לשמור על קור-רוח, אני לעומת זאת קיבלתי פיק בירכיים וכל הצבע האדום על פניי נעלם בין רגע והפכתי ללבן כמו קיר. אמרתי לה שאני הולך לכמה ימים ונדבר כשאחזור ואם זה לא מספיק, אסרתי עליה לדבר על זה עם איש.
לכל מקום שהלכתי לא הסתרתי את העובדה שאני גיי. לעיתים נהנתי מכך שבנות מתבלבלות ממני, ושבנים צריכים לנהל איתי את שיחת "אני יכול לשאול אותך משהו אישי, אבל אל תעלב?". הספק מצא חן בעיניי, ובהחלט לא הרגשתי שאני צריך להציג את עצמי כ"שלום, קוראים לי נמרוד דגן ואני גיי".
"אם אתה לא חשוף, אתה לא מעניין"
כשהתחלתי את לימודי המשחק בסמינר הקיבוצים הייתי בזוגיות. כמה ימים לפני תחילת השנה, עברתי על חשבון הפייסבוק שלי ומחקתי תמונות שבהן אני ובן זוגי נראים צמודים מדי. חשבתי שזה בלתי אפשרי להיות שחקן ולהיות גיי מחוץ לארון. אף תיאטרון לא ירצה אותי, אקבל תפקידים של כוריאוגרפים ויח"צנים, שיא הקריירה שלי יהיה תפקיד אורח ביוסי וג'אגר הבא ובמאים או שחקנים הומופובים ירתעו ממני.
האם כדי לשחק סטרייט אתה מוכרח להיות סטרייט? אם כן, ניתן להסיק שעל מנת לשחק סוחר סמים עליך להתנסות בסחר, ייתכן וגם בשימוש עצמי. ומה תעשה כשתקבל תפקיד של רוצח? אין לי סיבה להסתיר את מי שאני, בדיוק כמו שלא אסתיר את זה שקוראים לי נמרוד, שאני הונגרי-טורקי ושאני נישא בסך הכל למטר שבעים ושתיים, אין סיבה שאסתיר את נטיותי המיניות. שחקן צריך לעבוד עם הכלים שניתנו לו, מעט מאוד פעמים בקריירות גדולות בעיקר, אתה זוכה לרכוש כלים חדשים שלא ניחנת בהם, לרוב אתה בעיקר זוכה לשכלל כלים הקיימים בך, אבל מה שיש לך - יש לך. עם זה תחיה ועם זה תעבוד.
"תשתי כבר, יא זונה קוקסינלית!"
כיום אני משחק בתיאטרון "הבימה". כרטיס הכניסה שלי לשם הייתה ההצגה "המלט" בעיבודו ובימויו של מאור זגורי, בה אני משחק את גרטרוד המלכה, אמא של המלט. בהתחלה חששתי איך זה עלול להשפיע על העתיד המקצועי, פחדתי שאתפוס את הנישה של הגיי שמגלם אישה ועוד מלכה ועוד בשפה שייקספירית. חששתי שאהיה קריקטורה, שאראה ואשמע כמו דראג קווין. ובכן, טעיתי, ומעבר לזה שטעיתי, גם הבנתי שיש כאן מסר חינוכי. ההצגה רצה מעל לשנה ושיחקה מעל למאה הצגות. קהלים מכל מיני סוגים מגיעים להצגה, גם המון בתי ספר וקהל של ילדים צעירים יותר מהגיל בו הייתי כשיצאתי אני מהארון. יש שנבוכים למראה גבר מתנשק עם גבר, או לעובדה שאני משתמש בקולי הנמוך, עם שערי הקצוץ, אך יחד עם זאת, נועל נעלי עקב ועטור באודם. לפעמים הם מגיבים בקול, ואומרים "איכס" או "איזה הומואים".
אני מעדיף להיות אדם שלם, חופשי ומאושר ולקחת את הריסק שישנם אנשים מסוימים שלא ירצו לעבוד איתי. אני מתנחם בעבודה שככל הנראה גם אני לא רוצה לעבוד איתם. צעירים שואלים אותי לפעמים איפה ומתי כדאי להתחיל ללמוד משחק. אני לא חושב שאפשר ללמוד משחק לפני שאתה מתחיל להבין מי אתה, או לפחות מי אתה רוצה ושואף להיות. כל עוד אתה לא בן אדם מספיק מבושל בעיני עצמך, אין סיבה לנסות ולהיות שחקן מספיק מעניין בעיני אחרים. גיל הוא פקטור מרכזי בהתפתחות המשחקית, בייחוד לאור העובדה שאנחנו רק הולכים ונעשים יותר ויותר טיפשים עם הזמן.
ועכשיו, השאלה למה זה עדין מסעיר אותנו ששחקן יוצא מהארון? למה? כי אנחנו יצורים סקרנים וחטטנים. מישהו יאהב פחות את אדוארד נורטון, ג'וד לאו, מייקל פסבינדר, דניאל דיי לואיס או ג'ייק גילנהול אם אחד מהם ייצא מהארון? התשובה די ברורה, ואם מישהו עונה אחרת מהצפוי, הוא ככל הנראה גם לא יודע מי זה דניאל דיי לואיס.