אם היינו צריכים תזכורת נוספת לסיבה שבגללה מדינת ישראל חייבת להכיר בנישואים אזרחיים ולמה המונח "ידועים בציבור" לא מספק, השבוע קיבלנו אותה. לפני מספר ימים פורסם כי בית המשפט פסק נגד אישה שתבעה את כספי הפנסיה של בן זוגה המנוח, עמו ניהלה זוגיות במשך 21 שנה והביאה איתו לעולם ילדה משותפת, אך לא התגוררה עמו.
התובעת, שטענה שניהלה זוגיות פוליאמורית עם בן זוגה, לא הצליחה להוכיח שהוא היה מרכז חייה ושניהלה עימו משק בית משותף, אך במהלך המשפט נחשף ההבדל התהומי בעיני בית המשפט בין "ידועים בציבור" לבין נשואים. מתוך פסק הדין: "כאשר בני זוג נשואים זה לזו, בעצם מעשה הנישואין יש משום הצהרה כלפי "כולי עלמא" בדבר מחויבותם זה לזו וקשירת גורל משותפת. הצהרה כזו, אינה קיימת במסגרת יחסים של ידועים בציבור ועל כן הם נדרשים להוכיח הלכה למעשה את כוונתם לקשירת גורל משותפת. התובעת בקיימה מערכת יחסים מקבילה עם גבר אחר שומטת למעשה את היסוד לעצם מערכת יחסים של "ידועים בציבור".
לדידה של השופטת המכובדת יעל אנגלברג-שהם, העובדה שהאישה חיה במערכת יחסים פוליאמורית מוסכמת, במסגרתה ניהלה מערכת יחסים נוספת עם גבר אחר איתו חיה (בידיעה ובהסכמה), "שומטת את היסוד לעצם מערכת יחסים של ידועים בציבור". על סמך כך, ועל סמך אי יכולתה של האישה להוכיח את טענותיה בדבר משק בית משותף, שללה השופטת מן האישה את כספי הפנסיה של מי שהיה בן זוגה ויותר מכך - אבי בתה.
המקרה הזה מוכיח פעם נוספת עד כמה שמרנית החברה הישראלית וכמה רחוקה היא מלהכיל מערכות יחסים אלטרנטיביות. בבסיס התפישה הפוליאמורית, אהבה היא לא דבר שניתן לכמת. אהבה היא תדר, צבע שמגיע בכל מיני גוונים ולכולם יש מקום, כי צרכי האדם הם רבים ומגוונים, ומופרכת התפישה לפיה אדם אחד בלבד יכול לספק את כל הצרכים כולם. לתפישה הפוליאמורית יש לא מעט סיבות כלכליות והיסטוריות וקצרה היריעה מלפרט את כולן, אך אפשר לומר שהדבר קשור בין היתר במעבר בין אמונה באלים רבים לאמונה באל אחד.
בישראל אנחנו מאוד אוהבים את המילה "פרגון", אבל אני חוויתי אותה במשמעות הרחבה והאמיתית שלה בסן פרנסיסקו, לשם הגעתי בעקבות בחור שהיה לא רק יותר מבוגר ומנוסה ממני, אלא גם תמיד שמח ללמד ולהעביר את הידע שלו הלאה. הוא היה זה שחשף אותי לנפלאות הפוליאמוריה - אהבה גדולה ללא בושה. אחרי שנים רבות בישראל ולא מעט ניסיונות לא מוצלחים לחקות מודלים הטרונורמטיביים נחשפתי למודל הפוליאמורי, ואיך לומר? התאהבתי.
.jpeg)
לצד האהבה הזאת היו לו עוד כמה מאהבים שגם זכו לקבל את תשומת הלב שלו. את הזמן שבילינו יחד רציתי שנבלה בכיף, ולא בתסכול, והייתי בדעה שכל מי שנמצא איתי עושה זאת כי הוא אוהב אותי ורוצה בכך, לא בגלל שאני אוסר עליו להיות עם אחרים. פרגנתי באופן טבעי, ולא ידעתי כמה זה באמת מתאים לפרופיל הפוליאמורי, עד שנתקלתי בספר "הפרוצה המוסרית" - מדריך למערכות יחסים אלטרנטיביות שראה אור לראשונה ב-1997 ויצא מאז במספר מהדורות, ומפרט "עשה ואל תעשה" במערכות יחסים פוליאמוריות. (פולי = מרובה. אמור = אהבה).
המדריך הזה קיים כי כולנו חונכנו על ברכי אידיאל המונוגמיה, אבל המבנה הזה לא תמיד מתאים לכולם אם ברצונם לשמור על חיים בריאים ומאוזנים. במערכת יחסים קל מאוד ליפול לתוך מלכודות רגשיות שרבים וטובים נפלו בהן, כמו המחשבה שאם הערב הוא נמצא עם אהוב אחר הוא בטח לא אוהב אותי, או המחשבה שאם אגיד שהערב אני רוצה אותו איתי זה יעורר תסכול עד כדי פרידה. אך חשוב לזכור שמערכת יחסים בריאה בין שני אנשים מושתתת על אמון ועל אמת - לא על רכושנות או מין, מעולה ככל שיהיה.
הנחת היסוד הראשונה שעומדת בבסיס התפישה הפוליאמורית היא שהשאיפה הגדולה ביותר בחיינו היא לחוות אושר. אדם מאושר הוא אדם מסופק, נינוח, יעיל ובריא. הנחת היסוד השנייה היא שסקס, כאשר נחווה מתוך אהבה בין שני אנשים מבוגרים ובעלי הסכמה חופשית, הוא צורך טבעי ובסיסי, וכאשר הוא נענה נכון הוא מקדם בריאות נפשית ופיזית לאנשים שחווים אותו. הנחת היסוד השלישית היא שאי אפשר לכמת אהבה: אנחנו לא אוהבים את ההורים כמו שאנחנו אוהבים את האחים והאחיות - אלו הן אהבות מסוג שונה. אנחנו לא אוהבים את החבר הכי טוב שלנו כמו שאנחנו אוהבים את האקס שהפך לחבר טוב - גם אלו אהבות מסוגים שונים, למרות שכל הנ"ל נמצאים באזור החברות. אנחנו לא אוהבים את בן הזוג שלנו כמו שאנחנו אוהבים סטוץ אנונימי חד פעמי - אלו הם צבעים שונים של אהבה, אבל לכולם יש מקום.
מתוך שלושת ההנחות הללו ניתן להסיק שאנשים, בדיוק כמו האישה שהשופטת פסקה נגדה, בוחרים לפעמים לקיים מערכות יחסים שונות במקביל בהסכמה: לקיים משק בית משותף, ובמקביל לקיים מערכות יחסים מיניות או רומנטיות, או גם וגם, עם פרטנרים אחרים. הבחירה שלהם לנהל מספר מערכות יחסים במקביל לא מעידה כלל על רמת המחויבות שלהם במסגרת הקשר, על אחת כמה וכמה בתוך קשר שנמשך שנים ובמסגרתו באו ילדים לעולם.
בתפישה הפוליאמורית המחויבות קיימת בלי קשר לבלעדיות. אף גוון אחד לא בא על חשבון השני, למרות שיש רק 24 שעות ביממה ויש סדר עדיפויות. בסדר העדיפויות הפוליאמורי עדיף בן זוג מאושר ומסופק, ורק אדם אחד לא יכול (וגם לא צריך) לספק את כל הצרכים באופן טבעי. זכותו של אדם לחוות אהבה מסוגים שונים. העולם גדול ורחב, ולמה שנרצה למנוע מאדם שאנחנו אוהבים סיפוקים שיעשו לו נעים וטוב?
יש לזה אפילו מונח באנגלית שלא רבים מכירים: Compersion – שמשמעותו היא תחושה חיובית ושמחה למראה הפרטנר שלך בחוויה מינית או רומנטית עם מישהו אחר. הפרגון הזה שעומד בבסיס התפישה הפוליאמורית הכרחי כדי ליצור מצב מאוזן ובריא. כדי לנהל מערכת כזו נכון ולא ליפול למלכודות אתם צריכים קודם כל, לפני הבנזוג, לפרגן לעצמכם.
כבוד השופטת אנגלברג-שהם אולי לא שמעה מעולם על מערכות יחסים אלטרנטיביות. אולי בילתה את העשורים האחרונים בצוללת במעמקים, או בישראל האולטרה-שמרנית, כך שמבחינתה "עצם קיומן של מערכות נוספות שומט את היסוד" ממערכת יחסים של "ידועים בציבור". בפרשנותה של השופטת היא נוטלת לעצמה את הזכות התמוהה לפשפש במיטותיהם של אחרים ולקבוע מה נחשב בעיני החוק מערכת יחסים מחייבת ומה לא. מבחינתה, זוגיות ארוכת שנים וילדה משותפת הן אינה הוכחה מספקת לקשירת גורל משותפת. אולי צריך איזה איש דת שיאשר. אין לדעת.
