הקהילה הלהט"בית פורחת בישראל בשנים האחרונות בצעדי ענק. במספר שנים עשתה את צעדיה מפינת האנדרדוג הנרדף, אל לב הפריים טיים הישראלי. אין ספק כי היו עשורים קשים לקהילה, היו מאבקים ועדיין יש צורך במאבקים. אבל אם נהיה קצת יותר כנים עם עצמנו - מדינת ישראל היא בין המדינות שהכי טוב ללהט"בים לגור בהן. היא רק בת 70, זה אומנם הישג לא קטן בזכות עצמו, אך אם נשווה אותה למדינות אירופה ולארה"ב שקיימות מאות שנים, נראה שאצלן רק בשנים האחרונות אושרו חוקים שונים לטובת להט"בים ועוד יש מה לשפר.
גם כשמביטים על הדמוקרטיה המערבית החזקה המובילה את העולם, ניתן לראות כי גם אחרי 200 שנה, לא הושגה בשורת הנישואים החד מיניים בבית המחוקקים, אלא בבית המשפט הפדרלי – שכפה זאת על החברה האמריקאית ופתר את הפוליטיקאים מהקונפליקט האידאולוגי.
בעקבות זכייתה של נטע ברזילי ולקראת הגעתו הצפויה של תחרות האירוויזיון ב-2019 לישראל, פורסם ב-mako גאווה טור דעה של ירין קרן, שביקש ואף דרש מהקהילה הגאה להחרים את התחרות היוקרתית עד הגעה למיצוי שוויון זכויות. אותם אלו המבקשים לדמות עצמם כליברלים, ושוחרי זכויות, קוראים לאקט שהליברליות ממנו והלאה. איננו יכולים, כאלו הקוראים לחופש ושוויון, ולו לנסות לכפות את דעתנו על האחר.
>> לא צעצוע שלכם: "אם לא נקבל זכויות, נחרים את האירוויזיון בארץ"
בחברה הישראלית ההטרוגנית, צריכים לחיות יחד יהודים חילוניים, יהודים דתיים וחרדים, ערבים מוסלמים וערבים נוצרים, מזרחים, אשכנזים, פריפריה ומרכז ועוד זהויות, עמדות וערכים שבהם רב השונה על הדומה. וזהו האלמנט היפה בחברה הטרוגנית, ששומרת על כל קבוצה ועל הייחוד שלה. אם בתל אביב החילונית, או בשכנתה בני ברק החרדית והשמרנית. האידיאולוגיות המנוגדות מתקיימות מרחק של כמה דקות נסיעה האחת מן השנייה, וזו לא כופה עצמה על האחרת.
מה שולמית אלוני היתה עושה?
פלורליזם אינו יכול להיות חד צדדי. מעצם קיומו, הוא נותן ביטוי לייחודיות בזמן שהוא שומר על קיום התזה הנגדית. המצב נדמה כאבסורד, אך זהו הקסם של הישראליות. מסע שמתחיל מרוטשילד פינת יבנה, עובר דרומה אל יפו, וממשיך בנסיעת רכבת אל בני ברק, יעביר אותנו מעולם ססגוני וליברלי, אל עושר תרבותי אותנטי מהמאות הקודמות וייקח אותנו אל קסם של יהדות בלב ליבו של המרכז. רק כך נראה פלורליזם אמיתי. לכן, צורת השיח המחרימה של חלקים מסוימים בקהילה הגאה, ובמיוחד מאז שזו עברה אל לב המיינסטרים והאהדה התקשורתית והפוליטית – היא דרך לא רק שגויה, אלא אף אלימה.
לא ניתן, גם במלוא הרצון והכוונות הטובות, לכפות על אנשים לאהוב אותנו או לקבל אותנו. זו גם לא הדרך. ודווקא מי כמונו יודע, אלו אשר בלא מעט מקרים, חיכו שנים על גבי שנים בתהליך עמוק וכואב של קבלה עצמית. נכון, אקטיביזם זה סקסי, במיוחד בליברליות האליטיסטית התל אביבית, אבל ההיסטוריה הישראלית הוכיחה שדווקא בנועם ובשקט קורות המהפכות.
תשאלו את שולמית אלוני, שהביאה את השינוי והוציאה את משכב "שלא כדרך הטבע" מספר החוקים הישראלי, לא על ידי מחאה והפגנה, אלא דרך הרגישות וההבנה שלה את הצד השני, והבנתה כי תרגיל פוליטי והוצאת החוק מההצבעה "בשקט", היא הדרך של הצד השני להתמודד עם הסיטואציה מול מצביעיהם, ומהווה עבורם דרך מילוט.
>> איך סרט נוער גאה הפך ללהיט מיינסטרים?
>> בחן את עצמך: איזה סרט גאה הוא סיפור חייך?
>> מהארון ועד הארנק: 10 מכשולים נפוצים בזוגיות של גייז
מדינת ישראל היא לא מושלמת ויש לנו עוד הרבה על מה לעבוד, אבל בו בעת, לא נשכח כמה החיים כאן נפלאים להומואים ולסביות. אנחנו בכל זאת יכולים להביא ילדים, יכולים לקיים אירוע חתונה, אנחנו חיים בביטחון, אנחנו מובילים בתחומי הפוליטיקה, התקשורת, וההייטק ומקובלים חברתית ותקשורתית. בשורה התחתונה, לכל חבריי בקהילה שרוצים להרגיש אקטיביסטים על חשבון המדינה הנפלאה שלנו, כדאי שתנוחו ותגידו תודה שנולדתם במדינת ישראל.
הכתב הינו יועץ תקשורת פוליטי