לדוגמא תיקון פקודת מס ההכנסה שאינו נוגע לאלו שאינם אפילו מגיעים או מגיעות לדרגת המס הראשונה, להט"ב שעיסוק בחתונה או בהורות אינו חלק מניסיונם לשרוד את היום יום, ואפילו חוק הפרשנות שקובע איסור אפליה מחמת נטייה מינית וזהות מגדר אינו נוגע באלו שאין להם נגישות לסיוע משפטי. ח"כ סתיו שפיר פרסמה בימים האחרונים שורה של צעדים שניתן לקדם גם ללא חקיקה. אני מבקשת להתעכב על הסעיף התשיעי במכתב שנשלח לשרים, הנוגע למענה חירום עבור להט"ב הסובלים מאלימות ואלימות מינית.
חסר מענה לנוער להט"בי בסיכון
גברים אשר חווים אלימות, אלימות מינית או איומים על חייהם אינם יכולים לפנות למקלטי חירום שכן אלו מקבלים נשים בלבד, ללהט"ב מעל גיל 18 שנזקק לפתרונות דיור בהעדר גב משפחתי אין כל פתרון, אך הקושי הרב ביותר הינו עבור אוכלוסיית הטרנסג'נדרים, בייחוד נשים טרנסג'נדריות אשר פעמים רבות חוות אפליה ואלימות כה קשה ללא מקום מפלט. מוסדות חסות הנוער הנותנים מענה חשוב ומגוון לקשת רחבה של קשיים שומרים על הפרדה מגדרית נוקשה ואינם מאפשרים הכלה של נשים טרנסג'נדריות אשר פעמים רבות זקוקות למענים אינטנסיבים ארוכי טווח בעוד בית דרור מהווה בית זמני בלבד.
אפילו דירת הטרנסג'נדריות שעתידה להפתח במרץ הקרוב לאחר שנים רבות של דיונים, תוכל ככל הנראה לתת מענה לגברים ונשים טרנסג'נדרים בעלי תפקוד גבוה בלבד. אוכלוסיות מוחלשות יותר, הנמצאות בניצול בזנות, בסמים, במצבים אובדניים או מצוקות קשות אחרות וזקוקות לסיוע וליווי צמוד אינן נכללות תחת פתרון זה.
עבור נשים טרנסג'נדריות היציאה מהארון היא תהליך קשה. שבירת הנחת היסוד אודות הקשר בין מין הנקבע בלידתנו לבין המגדר- היא דבר שעבור מרבית הציבור עדיין קשה מאוד לעיכול. תהליך השינוי המגדרי ארוך, לעיתים בשלבי הביניים ישנה עמימות מגדרית המביאה עמה הערות, מבטים, שאלות פולשניות מהסביבה ולעיתים הטרדות ואלימות. טרנסג'נדרים וטרנסג'נדריות רבות זקוקים לליווי, מעקב של עובדות סוציאליות, סיוע בדיור, תעסוקה, מענה חירומי שיוכל להעניק סיוע גם לאלה שכבר אינם קטינים ועדיין זקוקים למיטה חמה ללילה.
אנשים ונשים טרנסג'נדריות לעיתים קרובות לא מקבלים תמיכה מההורים או מהמשפחה- וקבוצת השייכות שלהם הופכת להיות הרחוב. נשים טרנסג'נדריות זקוקות לסיוע רציף מהמדינה ומשירותי הרווחה- בראש ובראשונה על ידי הקמה של בית מחסה ייעודי להן, שכן כל המענים הקיימים כיום הן לנוער, הן למבוגרות והן לאוכלוסיות בסיכון כגון מכורים וחסרי קורת גג, אינם יכולים להכיל בתוכם נשים טרנסג'דריות.
הן זקוקות למרחב בטוח שיכיל ויקבל את זהותן, תמיכה וליווי לקראת חיים עצמאיים, יעוץ מקצועי הרלוונטי להן , אוזן קשבת שלא תשפוט אותם, ובעיקר הזדמנות לחיות.
יעל סיני, בעלת תואר שני בסוציולוגיה. כיום רכזת בית דרור- הוסטל זמני לנוער להט"ב בסיכון, ומתנדבת בפרוייקט גילה להעצמה טרנסג'נדרית- פרוייקט קהילתי המסייע לנשים וגברים טרנסג'נדרים במציאת פתרונות זמניים וארוכים לדיור, מעניק סיוע משפטי, וליווי ותמיכה בנושאים שונים.