כל אשר הרגשתי בילדותי התבהר לי עד להחריד כשהייתי בערך בת 12, באותו ערב שבת, איפשהו בתחילת שנות ה-70 של המאה שעברה. הזמן החמיץ מאז, אבל עדיין תחושת הבושה מונחת כמו קרום יבש מעליה. כהרגלו בכל יום שישי, הביא אבי את עיתון "ידיעות אחרונות" לבית. כמעט בכל שבוע בין הערביים, לפני ארוחת הערב השבתית, הייתי מעלעלת בעיקר במוסף "שבעה ימים", וכך היה גם באותו ערב.
בין דף לדף נתקלתי לפתע בכותרת הסנסציונית "ארבע קוקסינליות". מתוך הפחד שאבי יראה אותי קוראת את הכתבה, חטפתי את העיתון ורצתי לשירותים. כך, על האסלה , קראתי על ארבע בנות שחיו בתל אביב, עבדו בזנות, עשו סמים ונראו שונות מכל הנשים הכרתי. הלב שלי פעם על 120 קמ"ש. על שני עמודי הכתבה הייתה מרוחה תמונת שחור לבן של ארבעתן והן נראו כאילו כל חייהן עברו תחת מכבש. איפור כבד, שמלות קטנות מדי, שיער שלא ברור מקומו.
הכתב כינה אותן "קוקסינליות". לא ידעתי מה זה אומר, אבל ידעתי סוף-סוף מה אני - קוקסינלית. פשוט כך. סוף סוף היה שֵׁם למה שהרגשתי מאז שהייתי בת שבע ולפתע לא הייתי עוד לבד, היו לפחות עוד ארבע בנות כמוני. הבושה השתלטה עלי, החשש שיגלו זאת אחרים עטפה את כולי והייתי חצי משותקת. הכל קומם אותי בכתבה, בתמונה, בעיתון כולו. כל הווייתן דחתה אותי ובאותו זמן הן הפנטו אותי.
כך נותרתי לשבת על האסלה, עד שקול אבי עורר אותי בשאלה , "האם הכל בסדר איתך?". "כן, הכל בסדר, אני כבר יוצא", עניתי. העולם שלי התהפך עלי באותו ערב. סגרתי את דפי הקלון שלי שאף אחד לא ידע שקראתי עליהן. בהיתי עוד קצת בדלת השירותים ותהיתי מה אני עוֹשָׂה עכשיו. אחרי כמה דקות ידעתי: לקחתי את שני עמודי הכתבה ומהם בניתי ארון לעצמי. עשרות שנים החזיקו דפי עיתון זה עד שהן התפוררו לאבק.
ועדיין, למרות הסערות שעברו עלי והים ששקט עלי עכשיו, אני חושבת כיום על אותן בנות ומבקשת לומר להן: תודה וסליחה. הן היו שם בשבילי, בשבילכן ובשבילכם. הן חצבו את הסלעים מתוך ההר בידיהן, בגופן, במעשיהן. הן מיפו לי את הדרך, הניחו את שביל האבנים הטרנסיות והרגו את המכשפות הטרנספוביות - עבורי ועבורכן. ואני, כמה הפחד שיתק אותי אז. כמה הבושה גרמה לי לשתוק. גם כשכבר יכולתי לומר דבר, שתקתי.
היום אני מבקשת להחזיר לאותן ארבע בנות, שאינני יודעת מי הן, אולי רק לשער, את כבודן, את פניהן היפות, את חייהן שנמרחו כמו קוריוז מופרע על דפי אותו עיתון. היום, אני מבקשת לחבק אותן ולומר לכולם איך למדתי מנשים כמותכן מהו אומץ, מנשים כמותכן ראיתי מהי נחישות. מנשים כמותכן נהייתי מי שאני.