בימים שבהם יש קולות משמעותיים בקהילה שקוראים "להוציא את ה-ט' מברית הלהט"ב" ולשקול את הברית ההיסטורית, זה הרגע לפנות אל קהילת ההומואים בקריאה לסולידריות עם האחיות שלנו. אלו שהכי זקוקות לנו כרגע. אלה שהיו שם בשורה הראשונה של כל מחאה והיו גם הראשונות לחטוף את האש. אלו שהובילו את עיצוב התרבות הקווירית המקומית ואלו שהיו הראשונות להירדף אחרי הלהט"בופובים. כי להבדיל מאיתנו, להן קצת יותר קשה 'לעבור' במרחב הציבורי לעתים.
תבינו, אבי מעוז וחבורת ההומופובים, שיעשו הכל כדי לדחוק את איגי וחושן מבתי הספר ויפעלו להוציא אותנו מהמרחב הציבורי הלגיטימי, רואים אותנו כסוטים ובתור איום קיומי. הם יזהו את ההומו הגברי שהולך למילואים ונלחם בחזית בדיוק באותה צורה כמו שיזהו את הטרנסית שמנסה לחיות את חייה בשקט.
עד לא מזמן אנחנו ההומואים היו אלה בשולי החברה, ורק בשנים האחרונות הצלחנו להתקבל יותר במיינסטרים. היום אנחנו נמצאים בכל מקום, אבל זה לא אומר שהגיע הזמן להיפרד מה-ט', רק כי זה קשה או חריג. בדיוק להפך - זה הזמן לחבק את כל שאר האותיות למיינסטרים איתנו.
כמעט תמיד, כשפורץ משבר – בין אם זו מלחמה, מגפה או קריסה כלכלית – הראשונות שנפגעות הן האוכלוסיות המוחלשות ביותר. זה לא מקרה, זה דפוס קבוע בישראל, שנתיים של משבר ביטחוני וכלכלי הובילו לעלייה חדה באלימות כלפי נשים טרנסיות, במיוחד אלו מהפריפריה החברתית והגאוגרפית. נשים שמלכתחילה נאבקות לשרוד, מוצאות את עצמן כעת ללא תמיכה, ללא הגנה, וללא ביטחון קיומי.
המאבק שלנו מתנהל בהקשר עולמי רחב. התופעות שאנו חווים בישראל משקפות מגמה גלובלית, במיוחד את המציאות המורכבת שחוות נשים טרנסיות בארצות הברית. שם, אנו עדים להתגברות של חקיקה מפלה, פגיעה שיטתית בזכויות בסיסיות, והכפשה מתמשכת של הקהילה הטרנסית בשיח הציבורי. הרטוריקה הזו חוצה יבשות, ומגיעה גם אלינו. בישראל, אנו רואים את התוצאות הקשות: עלייה משמעותית במקרי אלימות נגד נשים טרנסיות, הדרה הולכת וגוברת, דחיקה לשולי החברה ואל מעגלי עוני וזנות, ותחושת חרדה יומיומית שמלווה רבות מחברות הקהילה.
האתגרים שלנו מחריפים גם בשל צמצום דרסטי במשאבים. המשבר הביטחוני והכלכלי הנוכחי הוביל לדחיקת נושאי הרווחה לשוליים בסדרי העדיפויות הלאומיים. קרנות פילנתרופיות שבעבר תמכו בקהילה מופנות כעת משאבים לאפיקים אחרים, ומותירות את הקבוצות הפגיעות ביותר חשופות וללא מענה. המציאות הקשה היא שגם רשתות הביטחון המעטות שהיו קיימות בעבר מתפוררות, יותר ויותר נשים טרנסיות מוצאות את עצמן ללא דיור, מזון, או גישה לשירותי בריאות בסיסיים.
עמותת "טרנסיות ישראל" היא העמותה היחידה אשר הוקמה ומנוהלת על-ידי נשים טרנסיות עבור נשים טרנסיות. הידע והניסיון האישי של צוות העמותה מאפשר לתת את התמיכה הרלוונטית המתאימה ביותר לקהילה הטרנסית. המענה של העמותה מתמקד במיוחד בנשים טרנסיות שנמצאות בצומת של מספר מעגלי הדרה – נשים טרנסיות מהפריפריה החברתית והגיאוגרפית, נשים מקהילות מזרחיות, ערביות ואתיופיות, ונשים שהגיעו ממשפחות שמרניות או מקהילות דתיות שדחו אותן. לרבות מהן, העמותה שלנו היא קו ההגנה האחרון.
אך גם המפלט הזה עומד כעת בפני סכנה ממשית. עמותת "טרנסיות ישראל" מספקת כיום סיוע חיוני בדמות סלי מזון, תרופות, עזרה בתשלומי שכר דירה, ליווי אישי על-ידי מנטוריות וסיוע במיצוי זכויות. בנוסף, צוות העמותה עובד עם נשים טרנסיות במעגלי הזנות והעוני כדי לפתוח בפניהן אפשרויות להשתלבות בתעסוקה ובחברה. כל הפעילות החיונית הזו נמצאת כעת בסכנה והיא עלולה להיעצר אם לא נצליח לגייס את המשאבים הדרושים להמשך הפעילות.
בסוף החודש, ב-31 במרץ, יצוין ברחבי העולם יום הנראות הטרנסי הבינלאומי. יום זה נועד להזכיר כי הקהילה הטרנסית כאן, כי נשים טרנסיות קיימות ונאבקות על זכותן לחיים בכבוד, בשוויון ובביטחון. אבל בישראל של היום, להיות נראית זה גם להיות חשופה לפגיעות. דווקא עכשיו, כשהנראות של נשים טרנסיות מביאה עימה סכנה ממשית, חשוב לדאוג שהן לא יישארו לבד. חשוב לתמוך, לסייע, להראות סולידריות.
זו ההזדמנות של כל אחת ואחד מכם לעשות שינוי אמיתי. כל תרומה וכל שיתוף יכולים להציל חיים. אל תשאירו את החברות שלנו לקהילה שקופות. לתרומה לעמותה בעמוד הקמפיין.
נועם אלקריב הוא פעיל להט"ב וסמנכ"ל עמותת טרנסיות ישראל.
תגובות