הרבה שנים לפני הבחירות, עוד כשהיה רחוק מהפוליטיקה, ענה הרב שי פירון למישהי ששאלה משהו על לסביות. אני בכלל לא רוצה לחזור על התשובה שהוא נתן אז, כי היא לא מכבדת את הנייר.
כאשר החליט להצטרף לרשימת "יש עתיד" ולרוץ לכנסת, הוא הסביר בשיחות פרטיות ופומביות, שהוא שינה בעשור שעבר מאז את דעתו. שהוא נחשף לקהילה הגאה והבין את השינויים שעוברים על העולם. ושהוא יכול לחיות עם העמדה של ראש המפלגה, יאיר לפיד, שמאמין כי שוויון מלא לקהילה הוא מטרה של מפלגתו.
אני מאמין בשינוי חברתי. ואני מאמין שרוב האנשים שמבינים היום את הזכות לשוויון של הקהילה הלהט"בית חשבו פעם אחרת. זה לא כזה נורא. יש בזה אפילו משהו אופטימי.
אחרי הבחירות נבחר פירון לתפקיד שר החינוך. מאז יש באוויר הבטחה גדולה שהשר יצעיד את המערכת קדימה בענייני הקהילה הגאה. זה אומר לפתוח את בתי הספר לפעילות הסברה של איג"י וחוש"ן. זה אומר לתת יותר כסף לארגון הנוער הגאה. וזה אומר, מעל הכל, מסר כללי שמסביר שהשר מאמין בשוויון זכויות מלא. מסר שיגרום לכך שהמורים יעברו מהפך מחשבתי, ושהסביבה הבית ספרית תשתנה.
בשנה שעברה מאז הבחירות, קשה להגיד שיש מהפך, אבל התחושה היא שהוא בדרך. בלי להיכנס לסיכומי ביניים, שי פירון הוא לא אויב של הקהילה הגאה. הוא אף מחשיב את עצמו כידיד. הוא בכלל מאמין שהוא גשר בין קבוצות באוכלוסיה הישראלית. לפעמים כוונות טובות אינן מספיקות.
שי פירון כנראה לא הפנים משהו שלדתיים קשה מאוד להפנים. וזה שגם לחילונים יש אלוהים. כלומר יש לנו קווים אדומים שאי אפשר לעבור אותם. בניגוד לקווים האדומים של היהדות הדתית, ולמעשה של ממסדי כל הדתות, שמשנים את עמדותיהם באיטיות תהומית, הקהילה החילונית היא הרבה יותר דינמית וזריזה.
מתחם המשפחות שהציבה עיריית תל אביב בלב מצעד הגאווה האחרון לא זקוק לאישור או הסכמה מהרב פירון. מה שכן, המילה משפחה היא המילה הטעונה ביותר כרגע בשיח שקשור לקהילה. זאת המילה שסביבה נערכים המאבקים לאפשר חתונות בכל העולם. זו המילה שבה משתמשים כדי להסביר שהדיון הוא לא על יחסי מין או מה מישהו עושה במיטה. הדיון הוא על המשפחה. מחויבות, נישואין והמשכיות.
בקהילה החילונית, או לפחות בחלקים נכבדים ממנה, שכוללים בין היתר את נשיא ארצות הברית ברק אובמה, ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו וראשת מר"צ זהבה גלאון, ברור שמשפחה להטבי"ת היא משפחה לכל דבר. אני ואיתן, וסליחה שאני נדחף, לא רק שאיננו צריכים להסביר כלום לשי פירון, אנחנו משפחה אם הוא ירצה בזה ואם לא. השאלה היחידה היא האם שר בממשלת ישראל רשאי להגיד את מה שאמר פירון.
האמירה האומללה שלו בראיון שנתן בסוף השבוע, היא רגע מכונן. זה רגע בזמן שבו שי פירון, כנציג מגזר שלם, חייב להתאפס ולהבין ששר חינוך בישראל, בשנת 2014, פשוט לא יכול לדבר ככה. יותר מזה, הוא לא יכול להמשיך ולחשוב ככה. דווקא כנציג הנאור של הציבור הדתי לאומי, הוא חייב להבין שזה לא יעבוד יותר. אם הוא והציבור הדתי לאומי לא יעדכנו את התפיסה שלהם, תהיה כאן מלחמה.
השר פירון כבר התנצל לפני כניסת השבת. הוא כתב "אני מבין שיש לאפשר זוגיות לכל אדם. אני מתנצל אם דבריי הובנו שלא כהלכה או פגעו". זה ממש לא מספיק. השר חייב לנשום עמוק, להביט אל ארון הספרים היהודי שלו, ולעשות משהו הרבה יותר גורף.
אני מקווה שזה יכלול שינוי אמיתי ומשמעותי בתפיסת העולם, שתביא איתה אמירה נחרצת, ואחר כך, שינויים שיראו למרחוק במערכת החינוך. שי פירון מחזיק מעצמו ידיד של הקהילה הגאה. ברגע הזה בזמן, הוא צריך להוכיח את זה מחדש.