- טרנסג'נדרים זה גועל נפש
- העובדים שלכם הומופובים. תטפלו בזה
- ואתם פשיסטים. תתביישו לכם
- ככה אתם מתייחסים למנויים שלכם?
- המנוי הוא לבריאות שלכם, לא שלנו
- אנחנו נבטל את המנוי
- סבבה. הנה, קחו סיבה:
זו פחות או יותר תמצית השיח שהתקיים בסוף השבוע האחרון בין נציג רשת הולמס פלייס בפייסבוק לבין מנויים חברי הקהילה הגאה ותומכיה, לאחר שאחת המנויות נתקלה בתגובה של עובד הרשת, שהגיב במילים 'גועל נפש' על כתבה בנושא טרנסג'נדרים.
הכל היה מאוד צפוי: בבוקר נעלה פוסט זועם בפייסבוק בו נאיים בחרם, בצהריים הרשת תתנצל ותודיע שזו דעתו האישית של העובד והיא מגנה אותה בכל תוקף, ובערב נפגש שוב על ההליכון.
אלא שנציג הרשת בפייסבוק לא עודכן בתכניות, ולא רק שגיבה את תגובת העובד, אלא תקף את המנויים הפשיסטים לדבריו, והזמין אותם לבטל את המנוי.
פה חשדנו. רגע, רגע, רגע. מה לבטל? איך לבטל? עוד לא הספקנו להוריד את השאריות של פסח, ועוד חודש וחצי אירועי הגאווה.
הקהילה הגאה נתפסה עם הטייץ למטה. והדרישה לחרם, שבמקרה הזה הייתה מוצדקת במיוחד בעקבות תגובות הרשת בפייסבוק, הפכה מאיום על הרשת לאיום על המנויים.
"המנוי הוא לבריאות שלכם, לא לשלנו", כתב נציג הרשת בפייסבוק בהתרסה, ואוי, כמה שהוא צדק.
"עכשיו תהיה לכם סיבה לבטל את המנויים", המשיך נציג הרשת, ואנחנו ניסינו לשכנע אותו ואת עצמנו שהוא לא באמת מתכוון לזה.
"זו לא הרשת. זה בסך הכל מאמן מבאר שבע, ברור ששם יהיו יותר הומופובים", הגנו על רשת המכונים תוך שאנחנו מכלילים ומכתימים תושבי עיר שלמה בהומופוביה. בלי לקבל את העובדה שבאר שבע היא חלק מישראל, והלהט"בים בעיר הדרומית הם חלק מהקהילה. ואנחנו, הגאים תושבי תל אביב, שמוקפים בקבלה והכלה, צריכים להיות אלה שנלחמים גם עבור אנשי הקהילה הגרים מחוץ לתל אביב, ולא להפקיר את המקומות בהם רובנו נולדנו וגדלנו להומופוביה.
"זו לא הרשת. זה בסך הכל עובד לא מקצועי שכותב בשמה ברשתות החברתיות", המשכנו להסביר את תגובתה הכושלת של הרשת, כשאנו מנקים אותה מכל אחריות למתרחש בעמוד הפייסבוק שלה. זאת בלי להבין שהרשת היא כל אחד ואחד מעובדיה, והמדיניות שהיא מתווה מחלחלת לכל אחד מהעובדים, כמו שכל חברה גדולה מאמצת לעצמה ערכים ו"מחנכת" את עובדיה לפעול לפיהן, גם אם הם אינם מסכימים באופן אישי עם תכניהם.
הרי לא יקרה מצב שבחור מאינדיאנה שעובד בדיסנילנד בתוך בובה של מיקי מאוס, לא יחבק זוג לסביות שרוצות להצטלם איתו כי הוא חושב שהן גועל נפש, כי הדי.אנ.איי של דיסני מוטבע בו ברגע שהוא מתחיל לעבוד שם, והוא יודע שאם ינהג כך הוא יאבד את מקום עבודתו בחברה.
העובדים של הולמס פלייס, כולל המדריך ומנהל הרשת החברתית, לא חושבים על כך. רשת שטוענת שהיא גיי פרינדלי, הייתה צריכה לדאוג שעובדיה ינהגו לפי ערכיה, אם לא בחייהם האישיים, לפחות בהתנהלותם בתפקיד, והיא כשלה ולא עשתה זאת.
"זו לא הרשת. יש להם הרבה עובדים ומאמנים גייז, במיוחד בסניף בת"א", ניסינו להציל לפחות את כבוד הסניף התל אביבי, בלי להבין שדווקא בגלל זה הכעס שלנו אמור להיות גדול יותר, כי דבריו של הדובר לא מתייחסים רק ללקוחות אלא פוגעים גם בעובדי הרשת, שגם הם בוחרים שלא להגיב.
אחרי ששכנענו את עצמנו שאין צורך לחפש חדר כושר אחר שהוא גם קרוב וגם מצויד, החלטנו לסגור את הקצוות ולהסיט את האש, רק למקרה שיגיע מישהו, שבכלל מתאמן בבית, וימשיך לדרוש חרם.
"זו התקשורת, שמטעה את הקוראים עם כותרות פופוליסטיות", הפננו אצבע מאשימה לאתרים שהפיצו את הסיפור, והתעלמנו מצילומי המסך שנלוו לעדכונים.
"וזו הקהילה, שתמיד מחפשת ממה להיעלב ואת מי להאשים בהומופוביה", סיכמנו את טענותינו, כאילו אנחנו לא חלק מהקהילה הזאת.
ואז הגיעה הודעה רשמית מהרשת, התנצלות מנוסחת היטב שנשלחה לאתרים שסיקרו את הנושא וסיפקה לנו טיעון אחרון שישאיר אותנו קרובים ללוקר: "הרשת התנצלה. עזבו אותה בשקט".
זהו. עבודתנו הסתיימה. הצלנו את רשת הולמס פלייס ומנענו ממנה לשלם על הטעות שלה.
במקום לעמוד מול הקהילה הגאה ולהגיד: 'עובד שלנו טעה כשכתב את הדברים ואנחנו טעינו כששמנו אדם עם דעות כאלו לשמש כדובר החברה, וככה אנחנו הולכים לפצות על הטעות (רעיונות מישהו?)', אפשרנו לרשת למחוק את כל התגובות מעמודי הפייסבוק ולהסתפק בהתנצלות לקונית.
כי כאלה אנחנו, נלחמים רק כשנוח לנו, ומוכנים להקריב רק דברים שקל לנו לוותר עליהם.
אחרי שבחודשים האחרונים ניהלנו מלחמת חורמה נגד ביטויי הומופוביה במרחב הציבורי, אתמול בבוקר החלטנו להיות סבלניים כלפי גזענות, כי כשהומופוביה מגיעה עם בריכה צמודה היא נוחה יותר לעיכול, אפשר לסלוח לה, להבין אותה או לפחות להתייחס אליה כאל עשב שוטה. במיוחד אם יש לה גם סאונה במלתחות.