"אז תקשיבו לי טוב, יא הומואים מזדיינים אוכלים בתחת, לכו לעזה יא שמאלנים אפסים, תעשו לנו טובה ואל תחיו פה ככה יהיה טוב לכולנו! שמעתן יא לסביות עלובות וממורמרות?! תמשיכו להתלונן, עד שימאס לכן ותעזבו את הארץ וככה כולנו נהיה מרוצים!"
שמעתם?! אנחנו מזמן לא שומעים. אף אחד מאתנו לא שומע. אוף כמה שאני מתבאס שאני מוצא את עצמי שוב אוכל את הראש. אבל אחרי כל האירועים האחרונים אני מתמלא במחשבות על ההתנהגות שלנו אחד כלפי השני, ומסתבר שאף אחד לא חף מפשע. כל הצדדים פה גסים, אלימים, רעים זה לזה. גם אתם. כולנו כבר היינו שם, גם אני. ראינו תגובה מחרידה, מזעזעת, פוגענית וגסה שפגעה לנו בבטן, שזעזעה אותנו, שלא האמנו שיש אנשים שיכולים לדבר ככה עלינו, בני אדם בדיוק כמוהם, אז יצאנו למלחמת מקלדת – פתחנו עליהם. "יא בור, יא אפס, בזבוז של זרע, איזו סתומה את באמא שלי, שורף לך, כואב לך ה***" וכל היופי הזה.
בום, נפלנו בפח. פגענו במטרה של עצמנו. צעקנו "יא בהמה!" ויצאנו בהמות בעצמנו.
אני לוקח דוגמה מתוך תגובה לטקסט האחרון שפרסמתי לקראת ההפגנה למען שוויון שהתקיימה בכיכר רבין, כדי להראות כמה הכוח של מילים משמעותי, במיוחד בימים כאלו שמילים נשפכות ללא מחשבה, בכזאת קלות דעת. בחור זר הגיב באלו המילים: "עזבו ת'אוכלים בתחת בשקט ותנו להם להפליץ קוטג'!!!! רק אחוז קטן מהם בכלל רוצה ילדים, כמה עשרות אולי שנמצאים במוקדי כוח, השאר סתם חולי מין". תגובה מקוממת, אין ספק. כמי שהתגובה הזאת נכתבה ביחס לטקסט מאוד אישי שלי, רציתי לבכות מתסכול. הבאתי לך את הלב שלי על מגש ובאת בכזאת קלות ובעטת בו. מיד באו אנשים מ"הצד שלי" וענו בחזרה: ערס מצוי / תחזור למערה / טיפש וכו' וכו'.
בום. נפלנו בפח.
אחת הבחורות שהגיבה מיד קיבלה ממנו את התואר "יא לסבית מלקקת שטיחים, כבר דמיינתי אותך מצטרפת לגל גדות". ושוב, הוא קיבל תגובות כמו "ברור שמדובר בהומו קשה" (באמת? הפכנו את עצמנו לקללה?) והוא ענה "לפחות לא בבון אוכל בתחת כמוך". וכו' וכו' וכו'.
בום. נפלנו בפח.
אל תיפלו בפח ואל תשחו ברפש. במקום לעשות תחרות לחימה בבוץ, תנסו לתת יד לבנאדם שנמצא שם (לתחושתכם) ולנהל איתו שיחה. להשיב בתגובות אלימות לעולם לא יביא תועלת. לעולם. אין סיכוי שבנאדם שדעתו שונה משלכם, יהיה ולו לרגע קשוב ונכון לשמוע את הצד שלכם, אם תענו לו באותה הגישה. כמו שבמובן מסוים, גם אתם נעולים ואטומים מלהקשיב לדעותיו. אנחנו מפספסים את המטרה ככה. תראו לו, תראו לעצמכם, שאפשר אחרת. ולא, אני ממש לא אומר תתעלמו/תמשיכו הלאה/הוא לא שווה את ההתייחסות – להפך. הוא כל כך שווה את ההתייחסות. תתייחסו אליו, תראו בתגובה הזו כדרך (לא אלגנטית בכלל) להכיר אותנו. במובן מסוים, הוא שואל שאלות - תנו לו תשובות.
לך תדע כמה גדול ומשמעותי יכול להיות הצעד הבא
אני בעצמי הייתי מרחק הקלדה מלהצטרף לחבריי וחברותיי במלחמה המילולית מול אותו הבחור המגיב, אבל בלמתי וכתבתי הודעה אחרת לגמרי מהמילים שעלו לי באוטומט - "היי, אנחנו לא מכירים אז אני לא ממהר לשפוט אותך, אבל אם לא קראת את הפוסט שלי מתחילתו עד סופו, אשמח אם תקרא, בתקווה שתבין את הכוונה החיובית שעומדת מאחוריו....". תגרמו לו לעצור רגע, לתהות ולבחון את ההתנהגות שלו, ועל הדרך אולי גם תעצרו ותבחנו את ההתנהגות של עצמכם.
אל תפלו בפח. מטרת העל שלנו, שיח בריא ומבין, הרבה יותר גדולה מהמטרה הרגעית של לחסל וורבלית בנאדם שפתח עלינו ג'ורה. לא המצאנו פה שיטה, לא מדובר בתגלית חדשה, מה שנקרא "תספרו עד 10" – הניסוי הזה עובד. במקרה הזה, הבנאדם הזה הגיב, לראשונה בהתכתבות, ללא קללות, ללא סימני קריאה וללא ציניות. כן, הוא עדין הגיב מנקודת המבט שלו, אבל הורגש בין המילים שהוא נשם לרגע וחשב על מה שהוא כותב. הוא עשה צעד אליי ואני אליו. לך תדע כמה גדול ומשמעותי יכול להיות הצעד הבא.
>> "אל תתנו לנו להיות הורים, תתנו ליגאל עמיר"
>> יום היסטורי: "ניצחנו בענק, המחאה רק החלה"
>> חוק הפונדקאות הוא רק הגפרור שהצית את השריפה
>> כך הפכנו אחת המדינות עם הכי הרבה משפחות גאות
אמנם כל האמור נכתב מתוך החוויה האישית שלי בהקשר של המחאה האחרונה, אך מצאתי את עצמי נזרק אחורה לפעמים רבות שרבתי בתגובות עם אנשים זרים בנושאי גזענות, שוביניזם, פוליטיקה, טלוויזיה, מוסיקה ועוד. זה רלוונטי להכל. יאללה, הפואנטה ברורה. אל תבזבזו מילים לשווא, למילים יש כוח. תשקלו מילים, אל תפלו בפח.