אנו מצויים בתחילת השנה החדשה, שתבוא עלינו בע"ה לברכה, בבחינת תכלה שנה קללותיה ומגפותיה ותחל שנה ברכותיה, תרופותיה וחיסוניה. בהזדמנות מיוחדת זו, אני מבקש להמליץ על תרופה בדוקה לכל צרותינו, אותה יש ליטול לפחות 3 פעמים ביום, ובכך לקיים "לֹא-תִשְׂנָא אֶת-אָחִיךָ, בִּלְבָבֶךָ... וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ: אֲנִי ה'". התרופה היא אהבת חינם.
את חודש הסליחות והרחמים עברנו בתחושת חוסר ביטחון, התפללנו במניינים מצומצמים, נכנסנו אל עשרת ימי תשובה ואנו מתקדמים במהירות אל יום הכיפורים הקדוש והנורא. כמדי שנה, ישנם המקיימים חשבון נפש טהרני, אך בו בזמן לא מבינים את חוקי הפורמט, עושים לנפש הזולת ולא לנפשם, בעוד התורה מצווה עלינו "וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ". מִקִּרְבֶּךָ - ולא מקרב זולתך.
יותר מפעמיים בשנה אנו צריכים להודות בצניעות שאולי איננו ראויים לייצג וללמד מוסר לאחרים. למרות זאת, רבים מאיתנו מרגישים ראויים מדי יום, ואף מידי שעה, לתקוף ציבורים שלמים, מיעוטים ומגזרים כאלו ואחרים מתוך הרגשת שליחות של "צדיקי הדור". אלו מרגישים שהוסמכו ונמשחו על ידי בורא עולם לטהר ולנקות, טהורים וישרים.
לאחרונה החלה תופעה דוחה בקרב חלק מעלוני השבת הזוטרים המופצים בבתי הכנסת. במקום לייחד את העלונים לדברי תורה, לפרשות השבוע ולנושאים תורניים, החלו העלונים לעסוק למרבה התדהמה ברכילויות של חדרי המיטות והתענוגות של הציבור הישראלי, ובפרט של קהילת הלהט"בים הדתיים.
חשוב לציין שמרבית העלונים נקראים בבתי כנסת, בתי מדרש וכינוסי תפילה, ואל ציבור הקוראים "דוחפים" דברי הבל וטומאה אודות הרגליהם המיניים של אוכלוסיות כאלו ואחרות. לצד חוסר הרגישות הזו, מובאות דוגמאות אנונימיות, שוליות ופסולות של בעלי אינטרסים טהרניים, צדקניים וצבועים אודות הצלחות זעירות, לכאורה, בתחום טיפולי ההמרה (ולא חלילה מחקרים מבוססים או הצלחות מאומתות ומוצהרות). כל זה, תוך התעלמות מוחלטת מהנזקים הכבדים והקשים שנגרמו בוודאות לחפים מפשע, שלמרבה הצער חלקם הדרדרו לשלוח יד בנפשם מתוך תחושת אשם שגויה, ובכדי להרוג את "השטן שהתנחל בתוכם".
האם בימים קשים כמו אלה נגמרו הנושאים הרוחניים לעסוק בהם? האם נפתרו כל נושאי התורה וקושיות ההלכה? האם הגענו לימים מקודשים בהם כל יהודי ישראל והעולם מקיימים מצוות קלה כבחמורה, מלבד קהילת הלהט"ב אשר מעכבת את משיח צדקנו? הציבור הישראלי אלוף העולם בהתפלגויות, ולאחרונה נראה כי הוא מפולג כפי שלא היה מעולם, אך בכל זאת, נדמה שרב המאחד על המפלג. גם הדעות הקדומות כנגד להט"בים מאחדות את כל הציבורים.
נער הייתי וגם התבגרתי. אני מאמין אדוק, סטרייט, וב"ה כל ילדיי ונכדי דתיים. לאחרונה גילינו שבננו האהוב על כולם, בן 24, הוא הומו. נדהמנו עוד יותר מהעובדה שהוא הבין זאת כבר בגיל 13, אך מאז התמודד עם העניין לבדו בבושה ובחשש לשתף בלבטיו ובבעיותיו. זו גם הסיבה שאני מעוניין להישאר לעת עתה בעילום שם, משום שרבים מבני משפחתי עדיין אינם יודעים ואינני מתכוון לבשר להם בדרך זו.
אנו משפחה משכילה בעלת תארים אקדמיים וכמו כל דבר אצלנו, בחרנו ללמוד את הנושא שעד אותה נקודה היה נחשב למגונה. ככל שאנחנו לומדים יותר, אנחנו מגלים כמה גדולה הייתה בורותינו וכמה עוול נעשה לחברי הקהילה הגאה בישראל. אֶת חֲטָאַי אֲנִי מַזְכִּיר הַיּוֹם - היתה לי עליהם תדמית של פורקי עול ומוסר, המשתתפים רוב זמנם במסיבות מין, מצעדים ותהלוכות חסרות מוסר ופריצות. אך מסתבר שמדובר בשוליים הרעשניים, שקיימים בכל קבוצה.
לאחרונה הצטרפנו לעמותת תהל"ה ומצאנו קבוצה רגישה ותומכת. פתאום, אנחנו לא לבד. ההתמודדות של לסביות, הומואים, טרנס ובי, ובכלל קהילת הלהט"ב הדתיים (אני מעדיף לקרוא להם אוהבי אדם) ראויה להערכה והערצה. הם נשארו דתיים ומאמינים, למרות גישת היהדות והתורה למעשה ואליהם. יש להם התמודדות יום יומית, תוך עמידה קשה בניסיונות קשים. אני, שגדלתי וחונכתי להיות הומופוב במסגרות דתיות, רואה כיום בחלקם מקדשי ה' במעשיהם ובדבקות שלהם בתורה. לצערנו הרב, הרוב הגדול נאלץ לעזוב את הדת, וזאת רק משום שנציגיה דוחים אותם ביד גסה ומתירים את דמם.
במסגרת קבוצת התמיכה נחשפתי ללהט"בים חובשי כיפות וציציות, תלמידי ישיבות גבוהות, בשיחות שיצאו מלב רגיש וטהור ונכנסו אל כל הלבבות. נראה שחלקם בקיאים בתורה, הלכה ובספרים הקדושים, עומדים בניסיונות תמידיים יום יומיים ומקיימים אורח חיים דתי, פעמים רבות מחמיר בהרבה מאלו המגדירים עצמם כדתיים. חישבו על אדם כזה (כל בחור או בחורה מקהילת הלהט"ב) אשר מברך מידי יום "אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה או בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם. שֶׁעָשנִי כִּרְצונו", מהלל ומודה לה' מספר פעמים ביום ובעצם יודע שהקב"ה ברא אותו שונה.
לנו ניתנה זכות הבחירה, אבל לא להם. זו לא בחירתם האישית ואין להם יכולת שליטה בזה. הם יודעים שהציבור סביבם שופט אותם לחומרא, לעומת קבלת חטאים חמורים אחרים בסלחנות. הציבור מקבל אותם בצורה שונה - חלקו הקטן מאיר להם פנים, והרוב מתוך בורות, מפחד ש"ידביק" אותם באהבת אדם.
רבנים אינם צריכים ואינם מצופים להתיר איסור מדאורייתא (למרות שעשו זאת בעבר – ריבית, שמיטה, איסור חמץ - בל יראה ובל ימצא, איסור חיתון עם מואביות שהוביל למלכות ישראל, והרשימה ארוכה), אולם אי אפשר לפטור רבנים מאיסור לחומרא של שפיכות דמים. חובה על הרבנים לעמוד על דם בנינו ובנותינו. האם יוכלו לעמוד בפני בית דין של מעלה ולסנגר על התרת דמם של השונים?
נדרשת מעט מן החמלה וההבנה אשר מוענקת לפושעים ורבנים שסטו מהדרך ופגעו בנפשות טהורות, עבור אוהבי האדם הללו אשר במעשיהם אינם פוגעים באדם. ישנם השופטים בקפדנות, באדיקות ובצקצוק שפתיים תוך צביעות מלאה. האם הציבור שופט אי פעם ומדיר משורותיו את מחללי השבת? את אלו אשר אוכלים ואינם מברכים? האם למישהו עולה בדעתו לחפש בועלי נידות ושאר עוברי עבירה?
מי התיר להיכנס לחדרי המיטות של הזולת? רש"י מפרש "'מה טובו אהליך יעקב'. ראה (בלעם) שפתחיהם אינן מכוונין זה מול זה". חז"ל דרשו - "ראה (בלעם) שלא היו פתחיהן של ישראל מכוונים זה לזה, אלא פתח היה פתוח אחרי אוהל חברו כדי שלא יסתכל כל אחד בפתחו של שכנו". רק אנשים מסוגו של בלעם יכולים לתצפת על חדר המיטות של שכניהם ולהעביר ביקורת, זהו אינו מנהג ישראל.
חז"ל אומרים שדוד המלך כתב את מזמור נ"א בתהילים לאחר חטאיו הגדולים והאיומים. מצד שני, למרות תיאור דקדקני בתנ"ך של חטאי דוד, יש מחז"ל שסלחו לו, ואף טענו "כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה". דוד המלך כותב במזמור הזה וכל אחד יכול לומר כאילו נכתב עבורו:
"כִּי-פְשָׁעַי, אֲנִי אֵדָע; וְחַטָּאתִי נֶגְדִּי תָמִיד. לְךָ לְבַדְּךָ, חָטָאתִי, וְהָרַע בְּעֵינֶיךָ, עָשִׂיתִי:... הֵן-בְּעָווֹן חוֹלָלְתִּי; וּבְחֵטְא, יֶחֱמַתְנִי אִמִּי. תְּחַטְּאֵנִי בְאֵזוֹב וְאֶטְהָר; תְּכַבְּסֵנִי, וּמִשֶּׁלֶג אַלְבִּין. תַּשְׁמִיעֵנִי, שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה; תָּגֵלְנָה, עֲצָמוֹת דִּכִּיתָ. הַסְתֵּר פָּנֶיךָ, מֵחֲטָאָי; וְכָל-עֲוֺנֹתַי מְחֵה. לֵב טָהוֹר, בְּרָא-לִי אֱלֹהִים; וְרוּחַ נָכוֹן, חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי אַל-תַּשְׁלִיכֵנִי מִלְּפָנֶיךָ; וְרוּחַ קָדְשְׁךָ, אַל-תִּקַּח מִמֶּנִּי.
הָשִׁיבָה לִּי, שְׂשׂוֹן יִשְׁעֶךָ; וְרוּחַ נְדִיבָה תִסְמְכֵנִי... הַצִּילֵנִי מִדָּמִים, אֱלֹהִים אֱלֹהֵי תְשׁוּעָתִי: אֲדֹנָי, שְׂפָתַי תִּפְתָּח; וּפִי, יַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ.
כִּי, לֹא-תַחְפֹּץ זֶבַח וְאֶתֵּנָה; עוֹלָה, לֹא תִרְצֶה.
זִבְחֵי אֱלֹהִים, רוּחַ נִשְׁבָּרָה:
לֵב-נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱלֹהִים, לֹא תִבְזֶה".
האם לאלו שנבראו שונה לא מגיע ששון ושמחה? אם דוד המלך מבקש מה' "הַסְתֵּר פָּנֶיךָ, מֵחֲטָאָי" אנו צריכים וראויים לחפש בציציות של אחרים? בבוא עלינו חגי תשרי אני מאחל שתהיה סבלנות וסובלנות לכל עם ישראל לכל הדעות ולכל המגזרים בעם שלא נכשל "על חטא לשון הרע, ביטוי שפתים גזירת דין שגוי ושנאת חינם".
שנה טובה, בריאה ומבורכת
א' הוא אב לפעיל חברותא הנמצא בשלבי יציאה מהארון, ולכן כתב באנונימיות כדי לכבד את התהליך של בנו.