הם מדברים, אני מקשיבה

צריך לדבר על תקיפות מיניות בקהילה הגאה. כל כמה שנים יש ניסיון לדבר ולהציף את הנושא הטעון הזה; כתבה של הילו גלזר במוסף הארץ, ראיון עם ג'ייסון דנינו הולט, וכעת גם הסדרה פורצת הדרך I may destroy you. אך עדיין הנושא לא תופס את המקום הראוי לו, ולנפגעים עדיין אין מקום חברתי בטוח לספר ולקבל מאיתנו תמיכה, אמפתיה ונחמה. הנושא צריך להפוך לחלק מהשיח, כמו שמדברים על כל נושא כאוב אחר ולהביא לשינוי החברתי המיוחל: להפוך את הקהילה למקום בטוח יותר.

כמעט כל זמן הוא זמן טוב לדבר על תקיפות מינית ובוודאי שעכשיו זמן מתאים. תנועת MeToo שמאפשרת לנשים לספר על התקיפות המיניות שעברו בלי להרגיש אשמה או בושה, להבין שהן לא לבד ולנפץ את קשר השתיקה, חייבת לחלחל לתוך הקהילה הגאה. וכנראה שבעיקר לחלק הגברי שלה. שלא תהיה טעות, זה לא שאין תקיפות מיניות גם אצל נשים לסביות וביסיות, אבל ממדי התופעה אצל גברים דורשים התייחסות נפרדת. הנושא עולה פעם אחר פעם עם מטופלים שמגיעים למרפאה. הם מדברים, אני מקשיבה.

* * *

"הפעם הראשונה שלי הייתה בגיל שש עשרה. הייתי נער ירושלמי, בן לזוג הורים מנומסים ושתקנים. לדבר על זה שאני הומו נראה לי אז בערך כמו להטיל פצצה אטומית ממטוס על הירושימה. משהו לגמרי בלתי נתפס, שיחסל את ההורים שלי במקום. כבר אז ידעתי שאני הומו ושאלה החיים שלי מעכשיו. אז במקום להטיל פצצת אטום בסלון של ההורים ברחביה, הלכתי לגן העצמאות לנסות להבין מה אני מחפש. לא היו אז אטרף וגריינדר. תתארי לך מה זה, ילד בן שש עשרה בחושך בגן העצמאות. הלכתי לחלק של הגן שבו נמצאים הגברים שמחפשים. ושם, ממש כמה רגעים אחרי שנכנסתי, תפס אותי גבר מבוגר. מהר מהר הוא הפשיט ואנס אותי. אין לזה מילה אחרת, זה היה אונס. הניסיון המיני הראשון שלי הוא אונס. אני נזכר בילד שהייתי באותו ערב, איך באתי לגן בהתרגשות וסקרנות, להשתחרר קצת מהמבט המודאג של ההורים שלי. באתי לחפש את 'האנשים שלי' וזה מה שקרה לי. עד היום אני נזכר בזה לפעמים בלילה ובוכה קצת בלב".

* * *

רובם מגיעים בכלל בשביל משהו אחר. השיחה מתחילה מסיפור על מין לא מוגן שדורש טיפול PEP, בקשה שגרתית  לבדיקת HIV או בקשה לטיפול PrEP. כמעט אף פעם לא באים ומיד חושפים שהעניין הוא בעצם תקיפה. גם זה קורה, אבל פחות שכיח. לרוב היא נמצאת ברקע, נסתרת, אבל אז היא  מתגלה. ה"מין הלא מוגן" שמצריך PEP, מתברר כאונס ברוטלי שקרה רק לפני מספר שעות. מאחורי הבקשה השגרתית לעשות בדיקת HIV מסתתרת תקיפה שקרתה לפני שנים ומאז הוא בטוח שיש לו HIV ומפחד להיבדק. הבקשה ל PrEP מחביאה מאחוריה תסמונת פוסט טראומטית, שהתפתחה בעקבות פגיעה מינית בגיל הנעורים, ומאז שהיא קרתה אחת לכמה חודשים הוא יוצא למסע של אלכוהול, סמים והרבה סקס לא מוגן. רק ככה הוא מצליח לשכך את הכאב. 

* * *

"זה היה ערב שגרתי לגמרי. סיימתי לעבוד בחמש ובן הזוג שלי היה אמור להגיע הביתה שעה אחרי, אז ניצלתי את הזמן ולקחתי את עצמי לדרינק. התיישבתי על הבר, ביקשתי כוס מים וחצי בירה כדי להירגע קצת מהיום העמוס בעבודה. לידי ישב בחור שנראה ממש חמוד, הוא חייך אלי כשהתיישבתי. קיבלתי טלפון מהעבודה, ביקשתי ממנו שישים רגע עין על התיק והדרינק ויצאתי החוצה כדי להשלים את השיחה. אני לא בדיוק זוכר מה קרה אחר כך. אני חושב שחזרתי פנימה, המשכתי לשתות קצת והרגשתי מסוחרר. אני יודע שהלכתי לשירותים, כי כשחזרתי לעצמי הייתי שם. אולי הלכתי לשטוף פנים? אני באמת לא זוכר. גם את כל מה שקרה בשירותים אני לא לגמרי זוכר, אבל כשהתעוררתי אותו בחור שישב לידי היה איתי, בלי קונדום. זה כאב והייתי מטושטש, אבל הצלחתי להדוף אותו ממני. לידו עמדו עוד שני בחורים שלא ראיתי קודם, כנראה חברים שלו. הם התלבשו והלכו. ניקיתי את עצמי, התלבשתי, ויצאתי בחזרה לבר. הם כבר לא היו שם. הייתי בשוק מוחלט. לא הבנתי איך זה קרה. גם החברים שלו היו איתי? אין לי מושג. הלכתי המום הביתה. הרגשתי אשמה נוראית והלם. אני צריך PEP עכשיו. אין לי מושג מה בדיוק קרה, אבל מה שהיה היה בלי קונדום, זה אני בטוח. אני צריך גם לחשוב איך לספר לבן זוג שלי, עוד לא סיפרתי לו. אני לא יודע מה לעשות"

* * *

ברור לי שמה שאני שומעת זה רק קצה הקרחון. יש הרבה גברים שהותקפו ולא מתעסקים בזה, אלא שמים את זה מאחוריהם וחיים את החיים. גם כקהילה, אנחנו כמעט לא עוסקים בזה. יש את קו הסיוע לגברים נפגעי תקיפה מינית שמנהל ערן האן המסור, אבל מעבר לכך הנושא כמעט לא עולה על סדר היום. הוא מבייש, מביך ומכאיב - ההיפך הגמור מגאווה. לא חסרים גם הומופובים מסביב שהסיפורים עלולים לתדלק אצלם את השנאה, אבל גם זאת לא סיבה לא לדבר. הנפגעים צריכים להרגיש שיש להם תמיכה בתוך הקהילה ובהמשך צריך לחולל שינויים שיהפכו את הקהילה לבטוחה יותר: נערים וגברים צריכים להרגיש בטוחים כשהם מגיעים למסיבה או לבר, לסטוץ או לדייט. הנשים הסטרייטיות כבר מזמן פתחו את הנושא, עכשיו הגיע תורם של ההומואים והביסקסואלים. 

* * *

"דוקטור את חייבת לעזור לי, אני לא יודע מה לעשות. עשיתי טינה עם מישהו. בהתחלה עשינו סקס ביחד, אבל אז הוא אנס אותי. בסדר, עשיתי טינה, אבל זה לא מה שרציתי, והוא יודע שלא רציתי. הוא הביא גם חברים שלו בלי לשאול אותי. מה לעשות עכשיו? אני מפחד. דוקטור, אני יכול למות עכשיו?"

* * *

לעיתים נדירות מגיעים אנשים מיד אחרי תקיפה כדי לבקש עזרה. בדרך כלל ביום ראשון או שני, אחרי סופ"ש של הרבה סמים וסקס. כשהסמים יורדים, בא קושי גדול ולפעמים גם הבנה שהגבולות נמתחו מעבר למה שאפשר לעכל. לעיתים באה גם הכרה, שלא כל מה שהיה נעשה בהסכמה או מרצון. קשה לדבר על הסכמה או רצון כשכולם דלוקים. סצנת הכמסקס הפעילה של תל אביב גובה מחירים כבדים גם בתחום הזה. אבל כדי לדבר על תוקפנות מינית צריך לרגע להפריד אותה מהדיון על סמים. עכשיו הזמן להקשיב לנפגעים ולחשוב על השינויים שיהפכו את הקהילה שלנו לבטוחה יותר. 

• HIV
• PrEP
• אונס
• הומואים
• הטרדות מיניות
• להט"ב
• תקיפה מינית