לפני הזוגיות המשמעותית הראשונה שלי האמנתי בכל ליבי במציאות מהאגדות - בעל, שני ילדים וכלב. מכל ריס שנפל לי ביקשתי משאלה אחת: שאמצא מישהו שאהיה רק שלו והוא רק שלי! זה לקח שנים של דייטים, סטוצים ושברונות לב, אך בסוף, כשהגעתי למטרה שלי, לאהבה המובטחת, זו שאני כבר לא צריך להרשים ולשבות בקסמיי, נפער חלל גדול שגרם לי להבין שאני קצת מתגעגע לאותם משחקים, לריגוש הסוחף והרגעי.
>> איזה מהסלבס באמת היו יחד ואיזה לא? תתפלאו
>> אביה סירב להגיע לחתונתה עם בחירת ליבה - ואז זה קרה
זה לא חדש שטבע הדור שלנו הוא לרצות את מה שאין לנו. כשאנחנו לבד אנחנו משתוקקים לזוגיות, וכשאנחנו מוצאים אותה, חלק בעצמנו רוצה לחזור לחיי הרווקות החופשיים. ואז מגיעה הדילמה, אנחנו יכולים לוותר על האהבה שלנו, לפרק את החבילה ולחזור אל החופש המוחלט של חיי הרווקות. אפשרות שנייה היא לנסות להדחיק את אותם געגועים לתשוקה מתחדשת, ואולי לנסות להכניס קצת פלפל לזוגיות הקיימת. אך קיימת אפשרות נוספת שהיא מעין פשרה בין חיי זוגיות מחייבים לחופש מיני מסוים. הפשרה הזו שהפכה למקובלת ביותר בקהילה, היא לפתוח את היחסים.
הרשתי לעצמי לנסות לדמיין איך תראה מערכת היחסים שלי, ברגע שאאפשר לי ולבן זוגי לשכב עם אנשים אחרים. כעס וחרדה שטפו את גופי רק מלדמיין אותו עם מישהו אחר, אני לא חושב שאצליח להתמודד עם סיטואציה בה אדע שאני לא היחיד.
המפלצת שניזונה מזיכרונות מתוקים של לילות קצרים וסוחפים
אך בעודי חושב על תסריטים שונים, על התמודדות עם מצב שכזה, הבנתי שזוגיות פתוחה זוהי דלת שכאשר פותחים אותה, כנראה שאי אפשר לחזור אחורה. צריך להבין שהיצר הזה שגורם לנו לפזול לצדדים ולוותר על האקסקלוסיביות שהשגנו שלא מובנת מאליה, כנראה לא ייעלם לעולם. זוהי מפלצת קטנה שניזונה מאותם זיכרונות מתוקים של לילות קצרים וסוחפים, פלירטוטים תמידיים וריגושים מחמיאים.
הבחירה הזו, שנובעת על מנת לשמר את היחסים בסופו של דבר, בעלת השפעה ארוכת טווח. היא לא מפתיעה, הרי התחלנו ממציאות של סיפוק חדש באופן יומיומי. הורגלנו ללייקים בטינדר, פלירטוטים בגריינדר, והודעות באטרף שהובילו לאינספור ערבים מתוקים. ואז מגיעה האהבה שכובשת לנו את הלב אבל גם הופכת סטטית בשלב מסוים, הריגוש פוחת ואנחנו שואלים את עצמנו: האם אנחנו מאושרים באמת? מושא הריגוש לא נעלם מהסביבה שלנו, החברים הקרובים מוצפים בהודעות ואפשרויות מידיות, המסיבות אותן אנחנו ממשיכים לפקוד מלאות חתיכים שפוזלים לכל עבר, וכשתחושת הבדידות כבר לא מהדהדת, הכל נראה הרבה יותר זמין.
Never say never
כשניסיתי לעשן בפעם הראשונה, לעולם לא חשבתי שאעשן כל חיי, הרי מי ירצה להמשיך לקבל את המחנק והטעם הנורא. אבל מהניסיון הראשון נשאר בנו משהו, שגרם לנו לעשן את הסיגריה השנייה והשלישית, והיום לעשן כמעט קופסא ביום. ועכשיו, אחרי ניסיונות אינסופיים להפסיק את ההרגל המגונה, אני רק יכול לחלום על חזרה אחורה בזמן, לעצור מאותו נער שהייתי את הניסיון המטופש של הסיגריה הראשונה.
אני בינתיים משאיר את הזוגיות שלי סגורה, ואת החבר החתיך שלי איתי כל לילה במיטה. זה נכון שהניצוץ לא מסנוור כמו פעם, והשגרה יכולה לשעמם, אבל אני עדיין לא מוכן להתמכרות חדשה ואולי לתחושת החרטה של זוגיות פתוחה.
>> הספורטאים הלוהטים שיגיעו לאירועי הספורט הלהט"בים בתל אביב
>> אנס את בתו בת ה-16 - "כדי להוכיח לה שסקס עם גברים זה יותר טוב"