כולם מסביבי מתלבטים. הם מתלבטים כבר הרבה מאוד זמן, אבל ביממה האחרונה הם מתלבטים במיוחד - יאיר או מרב? מרב או ניצן? אולי בכלל כדאי לחזק את גנץ הפעם? מה תהיה ההצבעה הכי חכמה, ראויה, אסטרטגית?
זה אמנם לא הזמן לסכם את מערכת הבחירות המנומנמת הזאת, אבל לפי האנרגיות שעולות ממצביעי השמאל, עושה רושם כי הטעות הגדולה ביותר של הסיבוב הנוכחי שייכת למפלגות השמאל - מרצ, העבודה, יש עתיד וכחול לבן, שלא התאחדו לכדי גוש אחד תחת יאיר לפיד, אובייסלי מנהיג השמאל הנוכחי.
אבל זו בדיוק הרפיסות שהרגה את השמאל הישראלי בעשרים השנים האחרונות. ההתלבטות הנצחית הזאת, חוסר החלטיות שבחיים לא תראו בימין, שם יודעים בדיוק למי לתת את הקול שלהם וגם עושים זאת בגאווה ובראש מורם. אבל השמאל - מתלבט, תוהה, מגשש, מתייעץ, הוגה, מעייף. התעייפתי. התעייפנו כולנו.
רצה הגורל ובחירות 2006 נפלו בדיוק על יום הולדתי ה-18. אז, ב-28 במרץ, חגגתי בזמן שמילאתי את חובתי הדמוקרטית והצבעתי לראשונה בחיי למפלגה שחשבתי אז שמייצגת אותי הכי נאמנה - מרצ. 15 שנים אחר כך, בוגר יותר, חכם יותר והרבה הרבה יותר לארד, אני מרגיש שהגיע הרגע לצאת מהארון הפוליטי. אני עידן, בן (ממש עוד רגע) 33, בוחר לנטוש את הספינה הטובעת ששמה מחנה השמאל.
הפעם, בסיבוב הזה, מבלי להתחייב לסיבוב הבא, אני בוחר לתת את הקול שלי ל"ישראל ביתנו" ואביגדור ליברמן, "ההומופוב" לכאורה, כביכול, בדיעבד. סערת ראידמן-ליברמן שליוותה אותנו בתקופה האחרונה, למען האמת, וכמו שהיה אפשר להבין מהתגובה שלו לנושא אצל אופירה וברקוביץ' - פשוט לא מעניינת. למי אכפת אם ליברמן נהנה או לא מנוכחותם של "הומואים", כל עוד מייצג אותם נאמנה בכנסת ישראל?
נכון, הקהילה הגאה מאוד אוהבת לתקוף ולסמן כל מתמודד בולט בריאליטי של חיינו - "הכוכב הבא להומופוביזיון", אבל בניגוד לכל שאר הפוליטיקאים, ליברמן הוא היחיד שהתחייב לא לשבת עם המפלגות שימנעו בסופו של דבר חקיקה של חוקים ליברלים וירים את האצבע לטובתי ברגע האמת. אפילו מרב מיכאלי - הקריקטורה של השמאל הישראלי - מוכנה לחשוב על זה. אז שליברמן יגיד שאני פיטוחי כמה שבא לו, כל עוד הוא יהיה שם כדי לקדם אותי.
ביננו, אף אחד לא ציפה שליברמן, גבר שנולד במולדובה והגיע לגיל 62, יבלה את הלילות שלו בפוראבר או ירים עם אוחצ'ות במצעד על המשאית של ראידמן, שלפתע נזכרה באירועי עבר, שלא הטרידו אותה במיוחד עד שעלתה התוכנית החדשה שלה בערוץ 24, "הקול של ניקול".
אבל אין על מה לדון ולדסקס שעות על הבחירה הזו, כי זו הבחירה האישית שלי, שקל ועשרים אגורות על פוליטיקה ישראלית. אני לא דפנה ליאל, לא מתיימר להיות עמית סגל ולא מעוניין להיות רינה מצליח, אבל אני כן יודע דבר אחד - הגיע הזמן שלופ הבחירות הנצחי הזה יגיע אל קיצו. אז באמא שלכם - פשוט צאו להצביע.
תצביעו ליברמן, תצביעו מרצ, תצביעו לציונות הדתית או לביבי, זה באמת לא משנה. העיקר שתצאו מהבית, תלכו לקלפי, תשימו את הלב שלכם במעטפה הזאת ודחפו אותה לקלפי. אולי בזכות זה, כולנו נדע בסוף היום, אחת ולתמיד, לאן פניה של המדינה הזאת מועדות.
חג שמח.