אמיר פרישר גוטמן מת כמו גיבור אמיתי, אחרי שהצליח להציל את אחייניתו מטביעה בים שכה אהב. אמיר היה הרבה יותר מזמר, יוצר ובמאי הצגות ילדים מצליח, הוא היה הבעל הכי אוהב של ינאי והאבא הכי מושלם של רוי. מעבר לכל אלה, הוא נחשב בעיניי הקהילה הגאה פורץ דרך; אמיר היה מראשוני הסלבס שיצאו מהארון, תמיד דיבר על האהבה שלו ושל ינאי בגלוי, על הרצון להפוך לאבא ובהמשך על ההורות המאושרת לרוי המתוק. הוא גם היה הסלב הראשון שערך חתונה גאה בישראל. חתונה מושקעת עם מאות אנשים שצולמה וסוקרה בכל מקום, כשרבים מאיתנו רק העזו לחלום על אירוע כזה או לפחות להתלהב מהאופציה, שפתאום הפכה נגישה ופתוחה לכל בזכות האומץ והליכתם של אמיר וינאי אחרי ליבם. הקהילה הגאה בישראל חייבת לאמיר לא מעט על המלחמות הקטנות והאמירות האמיצות.
מאז תחילת שבוע שעבר, כשהמדינה הכריזה בפה מלא כי הדעה הרווחת לא תשונה וזוגות חד מיניים לא יורשו לאמץ ילדים, בשל המעמסה והקשיים שאימוץ כזה עלול לכאורה להביא אל חייהם של אותם ילדים, שמענו לא מעט מפורסמים זועמים מביעים דעה אמיתית ואמיצה בנושא האימוץ בפרט והורות גאה בכלל. אמיר היה אחד ממביעי הדעה הזו. הוא התראיין ואמר את דעתו הברורה בעניין, הביע תרעומת והזכיר את בנו ואת הרצון להרחיב עוד את המשפחה ובכל דבר שיבחרו, אם המדינה תאפשר לנו ולהם.
אמיר הגיע להפגנה בתל אביב ביום חמישי האחרון יחד עם ינאי בעלו, בנם רוי ואמו שרה. הוא היה שמח ביום הזה, מוחה וכועס, אבל גם אוהב וגאה. והיה לו הרבה על מה להתגאות, הוא עבר שנה קשה מנשוא ויצא ממנה מחוזק. הוא החל בסדרת הרצאות על כל שעבר בכל רחבי הארץ, התחיל לכתוב מחזמר על חייו, היה מוקף באהבה ומשפחתיות שלמה ובריאה, ונראה היה כי הדרך בה ילך מעתה תהיה עוד יותר אמיצה ומלאת הישגים. הכל נקטע באחת.
רבות נכתב על הטרגדיה, על הבעל המקסים שישאר לחבר אט אט את רסיסי ליבו, על החברים והמשפחה שקיוו והתפללו לנס עד הרגע האחרון, על המעריצים שלא יכלו להאמין לגורל מי שכה אהבו והעריצו מאז ועד היום. בין דמעה למחשבות עמוקות על החיים, החלטתי לכתוב כמה מילים דווקא לרוי, הבן המתוק של שני האבות, שעדיין לא מבין או מעכל את האובדן.
מילים לרוי
רוי פרישר גוטמן, אנחנו לא מכירים אבל חשתי צורך לכתוב לך, ילד מתוק שעבר כל כך הרבה בארבע שנים. כל פעם שראיתי תמונה שלך עם אבא אמיר ואבא ינאי, או כשראיתי אותך לאחרונה בסרט הדוקומנטרי על המאבק של אבא שלך, לא יכולתי להישאר אדישה למתיקות, לחיוך, לתמימות ולאהבה הגדולה שקיבלת ובטוחה שגם נתת. מבלי להכיר אותך, תמיד אמרתי לזוגתי: "מאמי כזה אני רוצה! תראי איזה מבט ואיזה יופי של ילדון!". אני עוד לא אמא ועדיין, יכולתי לחוש במילותיך, בבטחון שהקרנת עם אבא ואבא. איזו מתנה אתה.
ברגע בלתי נשכח מהסרט, כיווצת את הלב ולא רק לי, כשאחזת בטישיו ואמרת לאבא אמיר, "בוא אני אנגב לך את הדמעות", כשדמע דווקא משמחה, כששב מארה"ב עם הבשורה שאינו חולה בסרטן אחרי הכל. הגעת לעולם לשני אבות מקסימים, מוכשרים כל אחד בתחומו, טובי לב ויותר מכל, שני אבות שעשו את תפקידם למופת והיו הכי ראויים לך וזה לזה. עכשיו, נותרת רק עם אבא אחד. אבא אמיר לא יחזור. הוא הלך לים לחגוג את הולדתו מחדש, ובעצם שם נקבע מותו. אבא אמיר עבר השנה סערות, חווה גלים ומערבולות, ועל אף שזכה בחייו מחדש, המתנה הגיעה עם תאריך תפוגה של שנה.
היו לך ימים קשים ולא מעט כאלה בארבע שנותיך. נדמה שחווית די והותר ואין ספק שזה גיל מוקדם, מוקדם מדי, לחוות גם אובדן של אבא, ועוד איזה אבא. מהסביבה הקרובה הבנתי שאתה נסיך, לא פחות. בלונדיני יפה עיניים עם חיוך כובש. בטוחה שקיבלת הכל מרגע הגעתך לעולם ושתמשיך לקבל מאבא ינאי, מהסבים והסבתות, מהחברים הטובים ומכל עם ישראל שיודע כל כך לחבק. תקבל אהבה, ביטחון, חיבוק גדול ותצליח להתמודד עם האובדן הבלתי נתפס הזה. אתה ואבא ינאי תתנחמו זה בזה. אבא אמיר שלך היה אדם מוכשר, אהוב, חזק וכל כך אמיץ. כך תזכור אותו. הוא כבש את לבבות כולם/ן בחייו וסדק את לבבות כולם/ן במותו. הוא הציל את החיים של אחייניתו האהובה, בת דודתך, ומסר את חייו על מקדש האהבה הזה.
תהיה חזק, ילד. תחבק את אבא ינאי. אני דומעת לסירוגין כבר יממה, בעיקר כי דמותך החייכנית והמתוקה לא יוצאת מראשי. מספיק להיזכר בבכי שלך כשחשבת שאבא חולה במחלה קשה, די בלהביט במבט התמים שלך ולהבין איך באבחת גל אחד, במכת סחף אחת, איבדת את אחד משני היקרים והחשובים בחייך מכל. כולם בוכים עכשיו, זה מה שבטוח.
חתמו על העצומה למען "חוק אמיר פרישר גוטמן" שיאפשר גם למשפחות חד מיניות לאמץ
הכותבת היא בעלת הבלוג פיקנטריה באתר סלונה ופעילה בקהילה הגאה