איך מתחילים להסביר מהי דת בשביל מישהו? מגיל קטן אהבתי ונמשכתי למסורת, לחגים, למצוות. כשחילקו ספרי תורה בכיתה ב', הלב שלי היה בעננים, וכשראיתי בבגרותי גברים מניחים תפילין, זה גרם לי לדמיין את הבעל והבית העתידי שלי. פתאום הרגשתי מה זה אומר להיות חלק ממשהו.

כשהתבגרתי, התחלתי לשאול את עצמי מלא שאלות. למה? איך? כמה? איפה? אז נתקלתי במילה גיור. למדתי, וחקרתי, והקדשתי לזה שנים מחיי, עד שקיבלתי את כל המידע שהייתי צריכה. כשהכרתי את בעלי, הייתי צמאה לידע, ולו, כאדם דתי לשעבר, היו את כל התשובות והכלים לתת לי. יותר ממה שהוא חידש לי, הוא חידד לי דברים שלא הבנתי לגמרי עד הסוף.

בגיל 20 משהו ופניתי לאחד הרבנים כדי שיגייר אותי. התשובה שלו אלי הייתה "את לא יכולה להתגייר כאישה טרנסית. אם את רוצה להתגייר, תתגיירי כגבר". שנייה אחרי שהפסקתי לבכות, הצלחתי להבין שזה לא נאמר ממקום טרנספובי או מדיר. הוא אמר את האמת כמו שהיא. אני כבר יודעת איך הדברים עובדים כאן...אבל אני גם יודעת שאני לא מחייבת אף אחד לקבל אותי בכוח, בטח שלא דת עם חוקים ברורים שקיימת למעלה מאלפיים שנה.

יכולתי להיעלב, להיסגר ולהפוך הכי אנטי לזה, אבל בחרתי לראות את הצד הטוב בזה. ידעתי שהוא לא עושה לי בכוונה, אלו הם כללי הדת. הוא הסביר לי שאני, כאישה טרנסית, לעולם לא איחשב מבחינת הדת אישה, וזה היה לי ברור עוד הרבה לפני שהגעתי אליו אז עשיתי כל מה שיכולתי כדי להיות מבלי להיות. התחלתי לשמור כשרות, להפריד כלים, להדליק נרות שבת. הדת נתנה לי בחזרה המון שקט, נחמה וכיוון בחיים כי אני יודעת שמה שלא יקרה - יש מי ששומר עליי ומכוון אותי. 

תראו, לא בכל מקום נתקלים בטרנסית שהיא מצביעת ש"ס. כל החיים זה הפך אותי לחידה בעיני אנשים. "הם רוצים שתמותי", "הם נגדך", "הם לא יקבלו אותך בחיים" - אלו משפטים שאנשים בחרו להטיח בי מבלי להבין שאני רואה בהם חלק, חלק מהזהות שלי וחלק ממי שאני, וכחלק מהקהילה הזאת, אני תומכת בהם. נקודת המפגש הזאת היא משבר זהות גדול, אם לא הכי גדול שהיה לי בחיי, אפילו יותר מהמגדר שלי, אבל עם השנים למדתי לחיות איתו ולהסביר אותו בכל פעם מחדש.

הסיפור של אלסי דול, זמרת הפופ שהתחילה גיור בצבא ואז הבינה שאי אפשר להמשיך אותו אם היא מתכוונת להיות זמרת, הוא סיפור שאני לא מבינה. מה כל כך מפתיע אתכם? מי שרוצה להתגייר, צריך לקחת בחשבון שמדובר בלהיות אישה דתייה לפי הספר. זה אומר כיסוי ראש, ושמירת נידה, ושבת, ומקווה, ולעשות את כל מה שה"תפקיד" דורש. אין פה עיגולי פינות. מי שבוחר להיות חלק ממשהו, לא מחפש איפה מתאים לו ואיפה לא ומה הוא כן מקבל על עצמו כחלק מהתהליך ומה הוא לא, כאילו אין שם מישהו שצופה מלמעלה. 

בגיור רפורמי ככה זה היה עובד. כשאת גיורת רפורמית, את הופכת ליהודיה אבל חילונית - אין חובה לשמור שבת או ללכת עם כיסוי ראש. לא סתם הגיור הרפורמי איננו קביל ברבנות. יש משהו בעבודה הקשה שגורם לך להרגיש הרווחת את זה, לא סתם 7 דורות אחריך ייחשבו ליותר יהודים מכל יהודי שנולד כך. כנראה לא הסבירו את זה כמו שצריך למי שעושה גיור - זה לא מועדון חברים שהכניסה אליו היא חינם ומותרת לכולם. מי שרוצה את זה צריך להרוויח את זה, וזה אומר לקחת על עצמך את החוקים, את התורה, את המצוות. אי אפשר להתגייר אבל אחר כך לעשות מה שבא לך כאילו ניצחת את המערכת ומצאת פרצה בחוזה מול אלוהים.

הגיור עובד לפי חוקים מסוימים וכללים קבועים ויש לזה סיבה. זה ברור שהתהליך יהיה מפרך ומתיש, להיות יהודי זה לא אומר חיים קלים. להיות יהודי זה הרבה יותר מלשים כיפה ופתק בכותל ולצום בכיפור. אני, ואתם כבר יודעים את זה, מעדיפה את הדרך הקשה על פני הפריבילגיה או הקומבינות. כשלי הייתה יכולת להתגייר רפורמית כאישה טרנסית, הדלת הייתה פתוחה. כל מה שהייתי צריכה להביא איתי זה את עצמי וזהו. אבל אני החלטתי שזה לא בשבילי כי אני יודעת שאני לא עובדת פה על אף אחד - רק על עצמי. אני לא רוצה לחיות בידיעה שכל מה שעשיתי היה רק כדי לקבל חותמת "יהודיה" בתעודה. הבנתי שכמו משה רבנו, האופציה היחידה שלי היא להסתכל מהצד ואני מקבלת את זה באהבה כל יום מחדש.