שמו של יצחק פינדרוס, חבר הכנסת ויו"ר סיעת יהדות התורה, יושב חזק בראש אצל רבים ורבות במדינת ישראל מאז טבח שמחת תורה הנורא. הטרוריסטים האכזריים, שספק אם הייתה להם נשמת אדם, רצחו, אנסו, חטפו, כרתו ראשים וביצעו מי יודע כמה פשעים נגד האנושות ביום איום אחד ששינה את חיי העם הזה לנצח.
המראות לא נותנים מנוח, זעקות האימה והכאב עדיין מהדהדות בראש והמחשבה על הרגעים הקשים שחוו כל כך רבים מבני עמנו פוצעים את הנשמה. אני לא רוצה להחליט בשביל כולם, אבל איכשהו אני יכול להיות מאוד בטוח שתחושת האימה, החרדה הקיומית והכאב הנורא הזה לא מתעוררת בכל שנה כשמאות אלפי ישראלים משתתפים במצעדי הגאווה במדינת ישראל.
אלא, כמובן, אם אתה חבר הכנסת יצחק פינדרוס. "הדבר הכי מסוכן למדינת ישראל, יותר מחמאס, חיזבאללה ודאע"ש, זה הפריצות בעריות", הוא אמר לפני פחות מחצי שנה בראיון לתוכנית "אנשים" ששודרה בקשת 12. "זה יותר מסוכן בלי צה"ל. בתפישה שלי אני צריך לא רק למנוע את מצעד הגאווה - אלא בכלל את התנועה הזאת".
אני בטוח שפינדרוס לא דמיין בראשו טבח מזעזע שכזה כשאמר את המשפטים המטומטמים להחריד האלה, אבל באותה נשימה חיזבאללה וחמאס לא היו ישויות חיוביות גם אז. ובכל זאת, משהו מהותי בישראליות השתנה בשבועיים האחרונים. יום לאחר הטבח קמו הישראלים לבוקר חדש שבו אין להם ברירה אלא להילחם ולעשות כל מה שרק אפשר על מנת להגן על הבית. רפורמה? הפרדה בכיכר דיזנגוף? ימין ושמאל? ויכוחים פוליטיים? כל מה שעניין את אזרחי ואזרחיות ישראל היה להתגייס, לתרום ולהביא לסיומה של המלחמה שנכפתה עלינו בהקדם.
שבועיים חלפו מאז יצאה ישראל למלחמת "חרבות ברזל", וכמו כל עם ישראל - גם קהילת הלהט"ב בישראל שילמה ומשלמת מחיר כבד. סרן במילואים שגיא גולן, שתואר כמפקד כריזמטי, נפל בקרב על קיבוץ בארי שבוע לפני שהיה אמור להתחתן עם אהובו, עומר אוחנה. גם עומרי ניב, בנן של מיכל ואור-לי, סגנית ראש עיריית גבעתיים ומחזיקת תיק הלהט"ב, נפל בקרב בזיקים. הדמעות שבכינו על גולן וניב לא שוות פחות מאותן הדמעות שירדו על כל אחד ואחת מהאחים והאחיות שאיבדו את את חייהם רק מסיבה אחת - כי הם היו יהודים.
רב סרן במילואים, איתי רוגטקה, דחה את יום חתונתו לטובת שירות מילואים כמפקד יחידת הדרכות החירום של המשטרה הצבאית. "אני כאן כדי לבקש: זכרו אותנו גם כשאנחנו נצטרך אתכם, ולא רק כשאתם צריכים אותנו", הוא כתב בפוסט שהפך ויראלי בשבוע שעבר, והצליח לפשט את המאבק הגאה בבקשה אחת ברורה: התייחסו אלינו כאל שווים. לא כמעט שווים, לא שווים בכאילו, לא שווים כשנוח לכם לייפות את המדינה כלפי שאר העולם - פשוט שווים. הכתבה עם אוחנה ששודרה אמש במהדורת סוף השבוע של חדשות 12 הוכיחה, למרבה הצער, שהאפליה נגדנו עדיין חיה ובועטת, גם ברגעים קשים כמו אלה.
חלקה של הקהילה הגאה במלחמה לא מסתיים כאן. דניאל מורשת התארס לבן זוגו, תמיר לבנטר, בעת שהשני משרת במילואים. אפרת טילמה, הטרנסג'נדרית הראשונה של משטרת ישראל, ממשיכה בעבודתה החשובה והמבורכת. איש התקשורת וחיי הלילה אליאב בטיטו הקים כבר ביום הראשון של המלחמה את "מטה ההסברה האזרחי", בו מתנדבים עשרות אלפי בני אדם שעושים שירות אדיר למדינת ישראל - הרבה יותר ממה ש-30 מיליון השקלים שהושקעו במשרד ההסברה תחת גלית דיסטל-אטבריאן עשו.
רשימת היוזמות ארוכה ומבורכת. עדי בסון וגיא דניאלי שהסבו קבוצת וואטסאפ של מסיבות בוטיק לחמ"ל אזרחי. עמותת "טרנסיות ישראל", אותה מובילות לינור אברג'ל ומעיין אלקס, דואגת לאוכל לחיילים בחזית. 18 ארגוני הקהילה הגאה הקימו חדר מצב מיוחד בו מחברים בין צרכים העולים מן השטח לחברי וחברות הקהילה הגאה שיכולים להיענות ולסייע. ועוד ועוד ועוד.
היו גם חברי קהילה ששילמו בחייהם גם כשהם לא על מדים, כמו דניאל כהן ז"ל, מדריכה בהוסטל לנוער בסיכון, ועדיאל טויטו ז"ל, אשר השתתפה בעבר בתוכנית הריאליטי MKR - שתיהן נרצחו במסיבה ברעים, הי"ד. הן לא היחידות ויש עוד להט"ב רבים שאיבדו את חייהם לארגון הטרור הרצחני הזה, גם אם בשלב זה אנחנו לא יכולים לכתוב את זה שחור על גבי לבן, בין אם כי היו בארון ובין אם לבקשת המשפחה.
אבל עבור יצחק פינדרוס, כל האנשים שהזכרתי למעלה - אלה שנפלו ונרצחו, אלה שהקימו מיזמים אדירים שמשרתים את המדינה נאמנה, אלה שתרמו מהכיס שלהם והזמן שלהם, אלה שנמצאים בחזית ואלה שמסייעים מהעורף - כולם "מסוכנים למדינת ישראל יותר מחיזבאללה, דאע"ש וחמאס". לא פחות ולא יותר.
עמוק בלב רציתי להאמין שפינדרוס מתחרט על מה שאמר, כי קשה לי להאמין שיש יהודי שמסתובב בעולם ומספר לעצמו שחבורת אוחצ'ות שרוקדות בבגדי ים על משאית פעם בשנה הם איום קיומי גדול יותר מאשר אלפי טרוריסטים עם קלצ'ניקוב. אחרי שבוע עמוס בחרדות ודמעות החלטתי להתקשר לאיש עצמו כשמטרה אחת ויחידה בליבי: להביא קצת אהבת חינם לעם ישראל. חשבתי שנשוחח, נביע כאב משותף ונביא את הסיפור לסיומו עם התנצלות, או לכל הפחות הבהרה שטומנת בחובה רמז לחרטה. נשבע שזה מה שחשבתי שיקרה.
האיש שבצד השני טען שיצחק לא יכול לדבר כרגע ושאל במה מדובר. הזכרתי את אותו אותו ראיון, ציינתי כי הדברים הוצפו מחדש ברשתות ושאלתי: "יצחק, האם אתה מרגיש אחרת בימים אלה לגבי הדברים שאמרת?". האיש שבצד השני אמר שיעביר את הבקשה, אבל אני התעקשתי והתחננתי לכל מסר שיכול להביא למעט פיוס בעם ישראל. ציינתי כי צו השעה הוא אחדות, וכי בימים אלה יש להרבות באהבת חינם - כי רק כך נוכל לנצח. "אני אעביר לו ואעדכן", אמר האיש.
כעבור זמן מה, מספר שעות לפני כניסת השבת, ניסיתי פעם נוספת את מזלי, אך הפעם צירפתי את הידיעה על מותו של סרן במילואים שגיא גולן וידיעה על דבריו של פינדרוס שהופצה פעמים רבות ברשתות החברתיות. "אני יודע שאתה רוצה לעשות את הדבר הנכון. זהו צו השעה! להפיץ אהבת חינם", כתבתי. "נדבר אחרי המלחמה ולא בוואטסאפ", הוא ענה לי. התעקשתי שוב: "אנחנו חייבים לעשות טוב בעם ישראל". אבל לפינדרוס לא היה שום דבר טוב בקנה. אפילו פרעה ויתר בשלב כלשהו - אבל לא פינדרוס.
אני לא הייתי היחיד שניסה לדבר אל ליבו. "חיפשתי אותו בטלפון ארבעה ימים", סיפר צביקי לוין בפוסט שפרסם בפייסבוק לאחר ששוחח עם חבר הכנסת. פינדרוס, כך טען לוין בפוסט שלו, נותר שליו למדי והפנה אותו לספר "ויקרא", שם כתוב "ותטמא הארץ ואפקוד עונה עליה ותקיא הארץ את יושביה". "זה היה כתב ההגנה שלו", המשיך לוין. "הוא אמר 'זה לא אני אמרתי, זה ספר ויקרא'. שאלתי אותו אם ספר ויקרא מזכיר את חמאס וחיזבאללה, ואם גולן הוא הטומאה עליה נכתב בספר ויקרא. הוא התחיל לצעוק וניתק את הטלפון".
הניסיונות לדבר אל ליבו של פינדרוס והסירוב העיקש שלו לחזור בו הזכיר לי את המשל על המאמין המשיחי שסערה קשה פוקדת את עירו, אך הוא מסרב להתפנות למרות האזהרות בטענה ש"אם אבטח באלוהים הוא יציל אותי". על פי המשל, העיר החלה להיות מוצפת ובזה אחר זה הגיעו מחלצים שונים בניסיון להציל את המאמין, אך הוא סירב והתעקש כי בורא עולם יציל אותו. אחרי שטבע למוות ועלה לשמיים, הוא זעם על אלוהים שלא הציל אותו על אף אמונתו. "שלחתי אזהרה, מכונית, סירה ומסוק שיצילו אותך. מה עוד רצית?", השיב לו אלוהים.
פינדרוס אולי חושב שהתנצלות תהיה מנוגדת לצו מצפונו ודתו, או שהבעת חרטה יפגעו בו פוליטית ויעוררו את הציבור שלו נגדו. הוא אולי חושב שזה לא הזמן הנכון לקחת את הדברים שלו בחזרה, אם אי פעם הייתה לו בכלל כוונה לעשות את זה, אבל שבועיים אל תוך המלחמה שנכפתה עלינו אפשר לומר בקול ברור - לא שכחנו לך וגם לא נשכח. שלחנו מכונית, שלחנו סירה ועכשיו אנחנו שולחים מסוק - אתה עדיין יכול לעשות את הדבר הנכון, גם לא בדרך שבה אנשים סביבך או בקהילה הגאה מצפים שתעשה. כן, אני עד כדי כך תמים, ובוחר להאמין שעמוק בתוך תוכו פינדרוס מתחרט. אחרת, לאיש הזה אין שום חמלה בליבו, וגם אין לו אלוהים.