"אני לא זוכרת תקופה בחיי בה לא הרגשתי לסבית" היא שורת הפתיחה של סרטון חדש של מבית היוצר של באזפיד, חברה שנראית כאילו היא מייצרת אנשים יפים ונאורים. כותרתו של הסרטון היא: "מה היית אומר לעצמך בארון", וזה משפט חשוב בעיניי, דווקא משום שאני לא מסכים איתו.
צר לי שאין בעברית אותיות רישיות, כי הן היו עוזרות לנו להבחין בין מילת תואר למושג. הן היו יכולות רק לסייע לי במשפט הבא: נולדתי הומו, אבל לא נולדתי הומו. רוצה לומר, הנטיה המינית שלי היא כנראה תוצר של ביולוגיה ותנאי סביבה, אבל לחינוך שלי, לתגובות והקשרים האנושיים שיצרתי במהלך שנותיי היו השפעה על סוג ההומו שנעשיתי. ההומואיות שלי השתנתה, נצברה והתפרקה לא פעם מאז שהודיתי בה בפני עצמי. היא לא תמידית. אז בואו נדמיין לרגע שמכונת הזמן של באזפיד קיימת, ושבמקום להשתמש בה בשביל לעשות "בחזרה לעתיד 2" ולהרוויח מילונים החלטתי לנסוע קצת, לתת כִּיף לעצמי מהעבר ועל הדרך להשיא לו עצה, אלה היו שבע העצות שלי לעצמי:
- זה משתפר. העצה הכי קלישאתית היא גם הכי נכונה – זה באמת משתפר. לא רק המצב האישי שלך, אלא היחס של הסובבים אותך, והסובבים אותם, ובסופו של דבר גם החברה כולה. הדרך לשוויון עוד ארוכה, אבל היא קצרה בהרבה משהייתה בעבר, וכל יציאה מהארון היא צעד קטנטן בכיוון הזה. הכוח הכי גדול של העתיד הוא אפשרות השינוי בו. הארון הוא מקום סטטי, איטי, מתנגד. זה כמו לשחות בים של חצץ. גם אם היציאה מהארון לא תהפוך אותך לחתיך, עשיר ומוצלח (סיפור חיי, מה שנקרא), היא משחררת אותך לעשות דברים שלא יכולת, כמעט ברמה הטכנית, לעשות קודם.
- לא באמת עבדת על אף אחד. מהעצה הכי נדושה, לעצה שכולה סטריאוטיפים וגזענות. זה גלגל החיים. אישית, למדתי במגמת תאטרון, היה לי קול גבוה ועשר ידידות. התגובה הכי נפוצה ליציאה שלי מהארון היתה גלגול עיניים. בתיכון זה נראה לי כמו הדבר הכי נורא בעולם – הנה, הגוף שלי מסגיר את הסוד האפל שלי! בדיעבד, אם לשאול מיונה וולך, "גופי היה חכם ממני". אני לא הרגשתי נוח עם מי שאני, אבל הגוף השוויצר שלי ידע וסיפר לכולם, ואולי טוב שכך.
- מעבר להקלה האישית, יש המון יתרונות נלווים ליציאה מהארון, כמו בגדים לא מכוערים, והיכולת ליהנות מפופ. שוב, על פניו אלה סטריאוטיפים מיושנים, אבל בפועל יש בהם אמת וכוח, כי הם מעידים על כך שהפסקת להציב כל פעולה במשוואת ה"מה יחשבו עלי", והתחלת לחשוב על הדברים שבאמת מסבים לך הנאה.
העולם כבר שם - רן דנקר | צילום: איציק בירן - העולם כבר לגמרי שם. החברים והמשפחה שלך יתגלו כליברליים משחשבת, ואם לא – יש קהילה שתשמח לקחת עליך אחריות. אחד היתרונות הבודדים בחוסר השוויון בפני החוק הוא שהמצב הזה מכריח אותנו לעבוד בשביל הקהילה שלנו. אנחנו זכאים לבחור את המשפחה המאמצת שלנו. הארגון, התנועה, התא, הוועד, הפורום – כל אלה מסגרות חשובות לא רק בגלל המטרות הפוליטיות שהן מקדמות, אלא כי הן נותנות לך הקשר, מעגנות אותך במציאות ומכריחות אותך להפסיק לקרוא פורומים ולהתחיל לעשות משהו.
- זו תכונה אחת מתוך סל רחב של תכונות. אל חשש, לא תפסיק להיות ולעשות דברים סטרייטיים, ולא תתחיל בכוח להיות שום דבר שלא תרצה.
- אתה לא חכם כמו שאתה חושב. הארון הוא סביבה כל כך אטומה, אוטיסטית כמעט, שהיא גורמת לך לחשוב שאתה מוליך את כולם שולל. זה מצב מפחיד, אבל גם מאוד מעצים, כי הוא מקנה לך תחושת שליטה: "רק מי שאני אספר לו –ידע". אז (א) ראה סעיף 2, (ב) כשם שהפרעות אכילה נחוות במושגים של שליטה, כך גם הארון. הפחד לצאת מהארון הוא הפחד לתת לאנשים אחרים כוח עליך, וזה משהו שגם יקרה ממילא עוד טריליון פעם בעתיד, וצריך לדעת איך לא לקרוס מולו.
- אל תתבייש. אולי הרכיב הכי דומיננטי במושג "גאווה" הוא מושג הצל המלווה שלו, הבושה. לבושה יש המון יתרונות בהמון מצבים, אבל נטיה מינית היא לא משהו שצריך להתבייש בו. ברור, לא כל הסביבות מקבלות ומכילות, ואולי עכשיו זה לא בדיוק הזמן האידאלי שלך, אבל בושה היא סיבה נוראית להישאר בארון. בושה תאכל אותך מבפנים כמו חיידק טורף, ובקטע מתמטי כמעט, הנזק שביציאה מהארון קטן מהנזק של הישארות בו.
וזו גרסת באזפיד: