הצרחות העולות מימין לא יכולות לפגום כרגע בתחושת האופוריה של מי שמרגישים שהם במרחק אגל זיעה אחד מהצלת ישראל מציפורניו של בנימין נתניהו. הוא מנסה ועוד ינסה לעשות הכל; נקווה שלא יצליח.
הספין ששטף את התקשורת והרשתות בליל שלישי האחרון, כאילו ממשלת השינוי בראשות נפתלי בנט ויאיר לפיד הפקירה את קהילת הלהט"ב כי היא אינה מוזכרת בקווי היסוד שלה, לא באמת עורר מחלוקת. "צבועים", צרחו הביביסטים בכל הכוח. "איך לא יצאתם להפגנה מול הבית של הורוביץ/ מיכאלי?", הם נבחו במרחבי הטוויטר. אבל איש כמעט לא ענה להם מלבד הד קולם, כי האמת היא שזה בכלל לא משנה מה יהיה כתוב בקווי היסוד או אם יש איפשהו הסכם חלקי לגבי זכויות הלהט"ב. ולא משנה איזה פרצוף חסוד תעשה איילת שקד, הנציגה הכמעט יחידה של יהודים חשוכים בממשלה הזאת.
ממשלת השינוי תהיה מצוינת לקהילת הלהט"ב, בדיוק כמו שממשלות הימין לדורותיהן היו נהדרות להתנחלויות. זוכרים איך ראשי ממשלה כמו יצחק שמיר ובנימין נתניהו הבטיחו הבטחות לאירופאים ולנשיא ארצות הברית, אבל בפועל שפכו עוד ועוד מיליונים בגדה? אז כך ממשלת השינוי תחייך יפה למנסור עבאס, ותקרוץ קצת לליצמן שאולי יתחנן בסוף להצטרף, אבל בפועל יעשו שריה כל מה שביכולתם כדי לפתור את הבעיות המעיקות שלנו.
צריך להגיד משהו על מנסור עבאס ונציגי המפלגות הערביות בכלל: יישור הקו שלהם כמכחישי להטב"ק הוא אחד הדברים הדוחים והעצובים שהתרחשו השנה בישראל. זה שאחמד טיבי, הרופא החביב והתרבותי, פתאום יוצא מהארון ההומופובי – זה משנה מאוד את המפה הפוליטית. כשהוא מוצא את עצמו בספסל אחד עם איתמר בן גביר ואבי מעוז ממפלגת "נעם", נדמה לי שהוא צריך חשבון נפש ואולי גם ניעור. כשהמהלך הזה קורה דווקא בשנה שבה חברי הקהילה במגזר הערבי משמיעים יותר את קולם, כשבארגוני הקהילה יש נוכחות חדשה ובולטת של ערבים וערביות, המהלך של המשותפת ורע"ם מקומם עוד יותר. הרי ממילא הם מקשים בעיקר על הילדים של עצמם, על הצעירים המתלבטים בתוכם. זה כאילו שהם היו יוצאים בקמפיין בעד חלוקת עוד נשק לפושעים במגזר הערבי.
אבל כמו שזה לא יעזור לסמוטריץ', כך זה לא יעזור גם לעבאס. אם מציצים ברשימת השרים הצפויה, מתברר מיד שרובם יפעלו באופן אקטיבי בעד הקהילה הגאה. שרים, כמו שכולנו יודעים, הם בעלי חופש פעולה עצום. ניצן הורוביץ לא יבזבז אפילו דקה ויתחיל מיד את הסדרת כל ענייני הטרנסים במשרד הבריאות. זה תהליך קל ופשוט, הוא באחריות בלעדית של השר, ולכל שר יש סדר עדיפויות פרטי. ליצמן הגן על פדופילית ודאג לתנאי אשפוז לכל מיני אדמו"רים; הורוביץ יהפוך תוך רגע את חייהם של מבקשי ההתאמה המגדרית לקלים הרבה יותר.
הרווח שבין שקד לבנט
תזכורת: גם בממשלת נתניהו האחרונה הצליחו חברים מכחול לבן לעשות לא מעט. ח"כ איתן גינזבורג, בשבתו כיו"ר ועדת הכנסת, העביר 20 מיליון שקל לארגוני הקהילה. ח"כ יוראי להב-הרצנו אמנם נכשל בהעברת ההצעה לשינוי ההגדרות בטפסים להורה 1 ו-2, אבל שרים רבים אימצו את הרעיון, ובהמשך הגדיל לעשות בני גנץ כששינה את הטפסים המקבילים במשרד הביטחון ובצבא.
אין מה לדאוג. יאיר לפיד ומרב מיכאלי הם אנשים שזכויות הלהט"ב הם חלק לחלוטין טבעי מקיומם; אנשיו של ליברמן ממילא הפכו את הנושא לדגל. גדעון סער, יפעת שאשא ביטון ויועז הנדל הם חילונים וליברלים, והם לא יישארו מאחור. השפעתם של הערבים ושל חלק מחברי ימינה לא תוכל לקלקל את השמחה.
וכדאי לשים לב לעוד דבר: בנושא הלהט"ב יש פער עצום בתפיסה בין ראש הממשלה המיועד נפתלי בנט לפוליטיקאית המרגיזה ביותר של העידן הזה, איילת שקד. אצלה, לצערי, הכל בתחום הזה מונע מאופורטוניזם ומחישובי תועלת אישית. למרות שהיא חילונית שגרה בתל אביב ומחוברת לערכים הליברליים דרך חבריה וילדיה, היא הפנימה את עמדת הסמוטריצ'ים והיגאל לוינשטיינים כלפי הקהילה, והפכה את עצמה לאחת האויבות הגדולות והקשות שלנו.
אצל בנט, להבדיל, יש בבירור חיבה כלפי הקהילה. החל מאותה ארוחת ערב מגומגמת שיזם עם אסי עזר, וכלה בכך שבמשרד החינוך, שפישל בתקציבים לארגון הנוער הגאה, הוא דאג לתקן את הדברים עד הגרוש האחרון. במעגלי היועצים שלו יש כיום נוכחות גאה בולטת ואהודה; זה לא סוד שבנט מזמן נפרד נפשית מהרב דרוקמן ומהמורשת הריאקציונית והמקולקלת שלו, ולא רק בענייני להט"ב.
הממשלה החדשה מאחדת את כל חלקי החברה הישראלית. יהודים וערבים, מזרחים ואשכנזים, סטרייטים ולהט"בים, ומספר שיא של נשים שרות. הממשלה הזאת תהיה טובה לקהילה הגאה כי הקהילה היא חלק ממנה במובן העמוק של המילה. המחויבות של רוב השרים כלפינו היא לא מן השפה ולחוץ. וזה נכון במיוחד במקרה של האיש שתפר את הכל, ויתר על כבודו ויצא מהתהליך הזה גיבור גדול ונערץ, יאיר לפיד. אפשר להיות אופטימיים גם כי במקום שבו לפיד נמצא, נמצאות גם זכויות הלהט"ב.
איזוהי הגיבורה
לקראת אירועי הגאווה חשוב גם לדבר עלינו, ואם לצמצם זאת לשתי מילים, אגיד ספיר ברמן ואוסיף שלושה סימני קריאה.
View this post on Instagram
הקהילה הלהט"בית היא הכל חוץ ממסכנה. היא מופלית בחוקים ויש כלפיה אלימות וחוסר קבלה, אבל באותה מידה זו קהילה חזקה. קהילה שלא מפחדת. קהילה שבה אנשים יוצאים מהארון כבר בגיל בר מצווה. זאת קהילה שמככבת בטיקטוק עם גיבורות וגיבורים חדשים כמו גילי צפיר, אפיק גלברג, אלכס קורוטייב וכמובן נבו עמרני, שממש אין להם פחד מכלום. ולצד כל אלה יש לנו גיבורה חדשה ולוהטת בשם ספיר ברמן.
זה נשמע כמו תסריט דמיוני של סדרה גרועה: שופט כדורגל מחליטה לבצע התאמה מגדרית, והמהלך מתקבל בתשואות מקיר לקיר. אבל זה קרה, והנה מול עינינו היא זוכה להערכה והערצה.
יצא לי השבוע לראות אותה בשעת לילה מאוחרת מטפסת במדרגות למסעדה תל אביבית נחשבת; בחבורה שלה היו לא מעט מפורסמים ומפורסמות וכולם נלחצו אל הקיר, כי מולם בכיוון החוצה זרמה חבורה גדולה של בחורים בני 30 בערך. כל הגברים האלה, סטרייטים במיוחד, נראו כמי שהשתמשו במילה "הומו" כקללה בעבר הלא רחוק שלהם לפחות פעם אחת - וראו זה פלא, כשהראשון נתקל בספיר הוא הישיר אליה מבט, הושיט יד ללחיצה ואמר: "אני מעריך אותך מאוד". כך עשו גם אלה שבאו אחריו, כל אחד מהם מנסה במילים מצומצמות להביע הערכה וכבוד. בעיניי זה היה רגע ממש מרגש, מה גם שספיר ענתה להם באופן אלגנטי, בגובה העיניים, כאילו היא רגילה לזה כבר שנים.
פריצתה של ספיר ברמן לחיינו הוא מהלך שמעורר את כל נימי האופטימיות שלי. בתחילת חודש הגאווה, ורגע לפני שאנחנו מקבלים סוף סוף ממשלה חדשה (בתקווה שהמהלך לא יסורס פתאום), אני חושב שאפשר לנפנף כלפי מנסור עבאס באצבע משולשת ולומר לו: יא חביבי, אולי הצלחת להוציא אותנו מקווי היסוד, אבל אנחנו נלך ונתחזק בשנים הקרובות בקצב מהיר בהרבה ממה שהיה קודם. הממשלה הזאת תהיה מצוינת עבורנו. אנחנו נהיה מצוינים עבורנו. ואתה, כמו שקרה להרבה פוליטיקאים יהודים ב-20 השנים האחרונות, בסוף תתקדם. אתה וטיבי ודומיכם. אתם תתקדמו כי אין לכם ברירה. כי מי שלא מתקדם נהיה בן גביר.