לפני 7 שנים יצא שיר הגאווה הראשון. ליין המסיבות המזרחיות הראשון בתל אביב, "אריסה", היו מי שפרצו את הדרך יחד עם דורון מדלי שכתב את המילים ובקליפ הרשמי הופיעו אוריאל יקותיאל ונתנאל אטיאס. על השירה היה לא אחר מעומר אדם, שעשה צעד חסר תקדים. השילוב בין המילים "לירדים" ו"מידל איסט" הפך להצלחה מסחררת, ולימים זה הרגיש כאילו לא מעט זמרים רוצים לתפוס טרמפ על הקהילה הגאה ולשחזר את פריצת החומה של עומר והאריסה, וזה לגיטימי ומתבקש. 

עד היום לא הייתי בחתונה או אירוע שבהם לא התנגנו "תל אביב" או "מלכת השושנים" - שירים שגרמו לי להרגיש את האיזון והקשר המופלא בין הצד המרוקאי שלי לזה הלהט"בי. שבע שנים עברו מאז "תל אביב", ואם תכפילו בשלוש, זה אולי מספר הצעדים שהלכנו לאחור בכל מה שקשור לשירי גאווה למיניהם.

השבוע, סטטיק, בן אל ונסרין קדרי, הוציאו יחד עם עיריית תל אביב את שיר הגאווה הרשמי "חביב אלבי". למרות שאירועי הגאווה בוטלו השנה בגלל הקורונה ובמקום ליהנות ממצעד שמח למדנו מילים חדשות כמו "מטוש" ו"בדיקות סרולוגיות", הדבר לא מנע מהעירייה לרצות ולרומם קצת את מצב הרוח של הקהילה. מטרה חשובה שלגמרי התפספסה.

כשראיתי שכוכבי ילדים ונוער גדולים כמו סטטיק ובן אל ישירו שיר גאווה עם זמרת ערביה, התרגשתי מהמחשבה שהמסר יגיע ללא מעט אנשים מכל הגילים והאוכלוסיות. שמחתי לדמיין נערים ונערות נכנסים ליוטיוב, מאזינים לשיר ורואים שכותרת הקליפ שהם אוהבים היא "גאווה 2020", ותיארתי לעצמי שגם המילים יהיו קשורות, פחות או יותר, אך שני הדברים לא קרו: המילה גאווה בעברית לא מוזכרת ביוטיוב, ובטח לא בשיר עצמו.

יש פה מישהו מהקהילה?

שמעתי שוב ושוב את השיר "חביב אלבי" וניסיתי בכל פעם מחדש להבין איפה זה מתחבר לנושאים כמו גאווה, זהות מינית ומגדרית או אם מסתתר פה מסר פורץ דרך. התשובה, אם תהיתם, שלילית. עברתי על רשימת הקרדיטים כדי לראות אם מישהו מהקהילה שלי, שנלחם את המלחמות שאני מכיר מקרוב, היה שותף לכתיבת המילים או הלחן, והתאכזבתי. יצירות כמו "פה זה לא אירופה", "תל אביב" ו"מלכת השושנים", צמחו מלמטה והגיעו ללב המיינסטרים הישראלי ונתנו תחושת ניצחון ואחדות. הפעם זה לא המצב.

בקליפ רואים את סטטיק, בן אל ונסרין שרים במקומות מוכרים בתל אביב. ברקע, אם מתאמצים מספיק, אפשר לראות דמויות מוכרות מהקהילה הגאה רוקדות, ואיזה כיף שבשיר "הרשמי" שמסמל את חודש הגאווה בתל אביב שמים כמה מלכות דראג, הומואים, לסביות, טרנסים וטרנסיות כניצבים בתוך חגיגה סטרייטית לחלוטין ומסמנים וי על הנראות שלהם. כמה חוסר מודעות צריך כדי להפוך אותנו מהסיפור המרכזי לניצבים ברקע, וכמה הזוי לשמוע מילים כמו: "תמיד החיוך שלי לבן כמו טייד, אני כולי באושר מוגזם, איי גאה בי בעולם, איי עשינו את זה עוד פעם, בן אל אתה רוצה את זה עוד פעם?". 

גם בכתבות על הקליפ ששודרו בטלוויזיה לא שאלו את הזמרים או את היוצרים שאלות שקשורות לשוויון זכויות או למסרים שקשורים ללהט"ב בישראל. ובצדק, למה שישאלו אותם, אם אפילו המילים של השיר לא מדברות על משהו מזה או מכילות בתוכן משהו מהז'רגון הלהט"בי המוכר? מה סטטיק או ג'ורדי יודעים על המאבק שלי ושל הקהילה שלי? מישהו פעם ציפה מאדם לבן לכתוב שיר שיהפוך להמנון המאבק של האפרו אמריקאים בארצות הברית? כי אני לא. וגם כאן, ללא יוצרים שהמאבק הזה הוא שלהם, לא תצא בשורה.