היציאה האמיתית שלי מהארון הייתה דווקא בירושלים. עיר הבירה המורכבת שלנו. אותה העיר בה אני גר כבר לא מעט שנים עם בעלי שיחיה. לא יודע איך התגלגלתי לירושלים, אבל לפעמים אני חושב שהיא מצאה אותי יותר מאשר אני מצאתי אותה. במקור אני בכלל מקיבוץ בצפון, ובתקופה בה גדלתי להיות הומו בקיבוץ היה מאתגר ואפילו די כואב. חטפתי לא מעט גידופים והשפלות מצלקות, שיושבות לי על החזה עד היום. אבל למזלי המשפחה שלי הייתה עוגן מרכזי לאורך השנים, גם כשהייתי עוד עמוק בארון.
המוזיקה תמיד היה מפלט עבורי, בין אם בשיעורי סקסופון, ובין אם בנגינה ושירה, אני והפסנתר, בחדר המוזיקה בקיבוץ. אני זוכר את הרגעים האלו כרגעי קסם של שקט ושלווה. מנוחה לנפש.
אנחנו משפחה של מוזיקאים, אפשר לומר שגדלתי לתוך המקצוע מגיל צעיר, וכמו כל בן זקונים אהבתי בעיקר את מה שהאחים הגדולים שלי אהבו: מוזיקה קלאסית ומוסיקה ישראלית של שנות ה-60 וה-70. עם השנים רציתי למרוד, והתחלתי לנגן ג'אז, פאנק, פרוגרסיב רוק והרבה פופ. יותר מכל אהבתי שירי אהבה מלנכוליים על אהבה נכזבת. בקיבוץ הפחות גאה של שנות התשעים זה מה שדמיינתי לעצמי, הייתי צריך לצאת משם כדי לראות דברים אחרת.
עם התמורות שחלו בחיי, המעבר לתל אביב (כמו הרבה מחברות הקהילה הגאה), ואז לירושלים (כמו מעט מחברות הקהילה הגאה), משהו בי השתנה ונפתח לעולם. יכולתי להרשות לעצמי סוף סוף לספר את הסיפור האמיתי שלי בעזרת המוזיקה. לחשוף לכולם את הקשיים לצד החוויות המחזקות שעברתי, את הארון המחניק נורא ואת ההסתרה והשקרים שהשפיעו על כל נדבך בחיי הבוגרים.
בגיל 24 פגשתי את רועיקי שלי בבר המקווה בירושלים, ידעתי מיד שהוא הגבר של חיי, ושאיתו ארצה להקים משפחה. כבר בשלושת השבועות הראשונים לקשר החלטנו שנתחתן ונקים משפחה, אבל בישראל של 2013 כמו בישראל של 2019, זוגות חד מיניים לא יכולים להתחתן או לעבור תהליך פונדקאות, ולכן לפני שנתיים יצאנו למסע הארוך והמפרך ביותר בחיינו, וכמו זוגות רבים אחרים התחלנו תהליך פונדקאות בארה"ב.
בגלל העלויות הכבדות, פתחנו קמפיין מימון המונים מקוון ומתוקשר, שעזר לנו להגיע ליעד הנדרש. הקמפיין גרף אחריו אהדה רבה בקרב הקהילה הירושלמית וגם בקרב התנועה הקיבוצית, שהתגייסה ועזרה מכל כיוון.
הקמפיין נחתם בערב ירושלמי קסום, בו הופיעו אומנים ואומניות ירושלמים. אפשר לומר שגם האירוח המיוחד של האחיות ג'משיד בסינגל הראשון שלי, נולד בעקבות אותו ערב מיוחד. אחת ההופעות בערב הייתה של האחיות, זוג מוזיקאיות ירושלמיות מופלאות שממיסות לי את הלב בכל פעם מחדש. אני ידעתי כבר אז שהרומן שלנו רק התחיל, והנה אחרי שנה הן מתארחות אצלי בסינגל, לקראת אלבום בכורה.
"היציאה מהארון גרמה לי לצאת גם מהארון המוזיקלי"
באותו ערב מסכם של הקמפיין, הונחו היסודות למופע "שירי הלל" - מופע מוסיקלי בניחוח ירושלמי, המספר את הסיפור האישי שלי, לפני ואחרי היציאה מהארון. המופע עלה כבר מספר פעמים, ומסתבר שהסיפור שלי יותר קולקטיבי ממה שחשבתי, ושהרבה מאוד אנשים מתחברים ומזדהים עם היציאה מהארון. לאו דווקא היציאה מהארון המיני שלי, אלא ניתוץ של כל ארון. המקום החבוי שבו אנו מסתתרים ממי שאנחנו, מחפשים נחמה בשקר או בהדחקה, מקום זמני ולפעמים קבוע, מודע או חבוי מאיתנו. כל אדם שהכרתי לאורך חיי חווה את זה. כשאני מנתץ את שלי על הבמה, אני מקווה שאני נותן השראה לאחרים לעשות את אותו הדבר.
הסינגל "קצת זמן" מדבר על הנשים החזקות שלוקחות על עצמן כל כך הרבה. קרירה, בית, משפחה ומה לא. ואין להן רגע לעצור לחשוב, לנשום, לחלום, לנוח. יש לי כל כך הרבה נשים בחיים שלי, שאני לא מצליח להבין איך הן מצליחות לעשות הכל ביחד. בנוסף, אני חושב שהחווייה נשית והנשיות בכלל תמיד היו חלק מרכזי באישיות שלי.
שאלו אותי הרבה מדוע החלטתי לשיר בלשון נקבה בסינגל עצמו. אני חושב שקודם כל תמיד רציתי לשיר בלשון נקבה, כי מגיל קטן אני מעריץ זמרות גדולות, ושנית, אני רוצה שגברים יתחילו להזדהות עם העולם הנשי, ויתנו לעצמם קצת מרחב לנזילות מגדרית.
>> "זה מה שקרה כשסיפרתי שהבן שלי הומו"
>> 11 סדרות שייצאו ב-2019 וממש שווה לחכות להן
אפשר לומר שהיציאה מהארון גרמה לי לצאת גם מהארון המוזיקלי. היצירה שלי מעולם לא הייתה כל כך כנה, ומעולם לא הרגשתי כל כך מחובר לעצמי כמו שאני היום. גם בזכות בעלי היקר, משפחתי וחבריי, וגם כי נתתי לעצמי להיות באמת מי שאני. ואולי זה סוד הקסם, קלישאתי ככל שזה יהיה.
ההופעה הבאה של הלל מורן תתקיים ב-5.6 בנוקטרנו ירושלים