מכירים את הבדיחה על כומר, רב וחד קרן שנכנסים לבר. זה פחות או יותר ההבדל בין הסצנה הגאה בתל אביב וברלין ללוס אנג'לס. שניים מהם דתות שונות לחלוטין והשלישית היא חיה קסומה מנרניה עם המון בוטוקס. אספר לכם על ההרפתקה הסולנית והמונוגמית שלי בעולם הגאה של ארצות הברית, וכשאני אומר הרפתקה מונוגמית, משמע – בילוי במסיבות הגייז הכי שוות של לוס אנג'לס, בזמן שאני שומר אמונים לבן זוגי שמחכה לי בארץ.
כשאתה טס לבד לקצה השני של האוקיינוס זה מפחיד. זה מפחיד עוד יותר, כשאתה ובן זוגך מסכמים על מונוגמיה, כי אחרת במקרה הכי גרוע שאתה מרגיש ממש לבד, אתה יכול לפתוח גריינדר ולמצוא לך הרפתקה, להתגלגל בין מיטות של חתיכים אמריקאים ולהסתדר.
המצב ביני לבין דני בן זוגי היה מצוין, המחשבה של לפתוח את הקשר בחו"ל לא נבעה מתוך חוסר – זה פשוט הכי נוח. סיפרתי לחברתי כרמן על הפחד שלי מלהיות לבד בטיול ועל המחשבות שלי לפתוח את הקשר. היא בתגובה יצאה עלי במאה שמונים מעלות ואמרה שאם אני שוכב עם אחרים – זאת לא אהבה. לקח לי זמן להבין כמה שהיא צודקת.
כשאנשים מהקהילה שמעו שאני לא פותח את המערכת יחסים שלי בטיול, הם עיקמו גבה או שזה היה נשמע להם נורא משונה. אני מודה שגם לי זה גרם לחשוב שאולי אני לא נורמלי. אולי אני מפספס משהו? אני בעצמי שקלתי את העניין, ואפילו דיברתי על זה עם דני לפני הנסיעה. אבל, ככל שעבר הזמן, הבנתי שמדובר בסך הכול בעוד נרמול שלנו כקהילה, שגורם לנו להפסיד (בעיני) את המשמעות האמתית של אהבה.
טסתי לבקר את חברה שלי שירן שעברה לגור בלוס אנג'לס על מנת להגשים את חלומה ולהפוך לרקדנית, אבל שירן בדיוק התחילה את הקריירה שלה, ולצערנו לא היה לנו מספיק זמן להיות כל הזמן ביחד כמו שרצינו. שירן ואני בילינו את הימים הראשונים בחרישת מיטב פארקי השעשועים. בלי קשר לאיכות המריחואנה והעובדה שזה חוקי, התאהבתי בלוס אנג'לס מאוד מהר. הרגשתי שהטיול מתחיל ברגל ימין ושמצאתי את הדרך להפיק את המקסימום מהחוויה.
איך אצליח ליהנות פה לבד במשך שלושה שבועות מונוגמיים?
אבל לא עבר הרבה זמן, ונכנסתי למשבר. שירן הודיע לי שהיא טסה לסוף שבוע לווגאס, ופחדתי מהלבד. בנוסף, הגעתי ל-Airbnb מסריח בצפון הוליווד, שרוב הסיכויים שהיה רדוף רוחות, וסביר להניח שבעבר היה גם מעבדת מת'. אני משוכנע שהשכן ממול תכנן לבשל אותי, אם לא הייתי בורח משם אחרי לילה אחד בלבד. הרגשתי יותר לבד מתמיד, והתחלתי לחשוב שאולי הטיול הזה היה טעות. הרגשתי מטופש. מה לעזאזל חשבתי לעצמי? איך אצליח ליהנות פה לבד במשך שלושה שבועות מונוגמיים, כשבן זוגי בארץ? התקשרתי בוכה לדני בן זוגי, שעודד אותי ודרבן אותי לא לוותר. נזכרתי שכרמן תמיד אמרה לי שאלוהים עוזר למי שעוזר לעצמו, והבנתי שהטיול לא ישתפר עד שלא אקח את המושכות לידיים שלי.
אמנם יש לי בן זוג בארץ, ואני "חננה" מונוגמי, אך זה לא אומר שאני לא יכול ליהנות מחיי הלילה ולהכיר אנשים. הגעתי להוסטל בסנטה מוניקה עם הרכב השכור, וחניתי 20 דקות מרחק הליכה משם, כי התקמצנתי לשלם 20 דולר לשעה על חניה. באותו לילה בעודי בחדר עם עוד שמונה גברים במיטות קומתיים, כל אחד ממוצא אתני שונה וגילאים שונים וכולם מפליצים אחד על השני מתוך שינה, רשמתי בגוגל best gay parties ויצאתי לבדי לדאנס באר בשם "מיקיס" שבווסט הוליווד – בירת הגייז של לוס אנג'לס.
המועדון קטן אך נוצץ, מוזיקת מיינסטרים ברקע וחשפנים חתיכים עם לבוש מינימלי בכל פינה, מחכים לשטרות שלך שייכנסו ישר לחריץ שלהם. מגוון של גברים, נשים וטרנסג'נדרים בלבוש הכי פנסי שלהם רוקדים ברחבה. ובנוסף לכל, ווילאם, הדראגיסטית מ"מירוץ הדראג של רופול", עושה ראפ מאחורי עמדת הדיג'יי. מיד כשנכנסתי למקום, אפשר היה להרגיש בהבדל בהשוואה לישראל, לפחות מהזווית הראייה שלי. עושה רושם שתרבות ה"בואו נוריד חולצה" פחות נפוצה במועדון הזה ספציפית, והלבוש הרבה יותר קפדני, בעוד שבארץ, כשאני יוצא לאומן 17, אני זורק על עצמי ג'ינס קצר ונעלי ספורט (שגם אחרי ארבעים כביסות לא יהיה ניתן להוריד מהם את הכתמים השחורים, מרוב הזוהמה שיש על הרצפה). והחולצה? מזה משנה בחירת החולצה בכלל לא רלוונטית, כי תוך חמש דקות היא כבר לא על הגוף.
אבל במיקיס זה אחרת. הכול נוצץ ואפילו בשירותים יש עמדה של בשמים, תכשירי קוסמטיקה ופרפ. הרגיש לי מוזר להיות לבד, כי אני לא הייתי רגיל. נהרתי בדחיפות לבר והזמנתי משקה בשביל להשתחרר. לאט לאט שמתי זין ורקדתי יחד עם כל האמריקאים. האווירה הייתה נורא "גלאם". בחור אחד התחיל איתי, אך למרות שהיה חמוד מאוד נאלצתי לסרב לו, כי אהובי מחכה לי בבית. התחברנו מאוד וסיימנו את הערב בפיצה (במקרה שלי טבעונית). כמה סקסי. נפרדו דרכינו וחתכתי הביתה.
לילה לפני שהייתה אמורה לנסוע לווגאס, החליטה שירן לקשר אותי לחבר הגיי טוב שלה, ג'וני, וביחד בספונטנית נסענו למסיבת גייז בווסט הוליווד לפגוש אותו ואת חברים שלו. ג'וני היה חמוד ממש והחברים שלו ממש שמו עלי עין. הם שאלו אותי אם פתחתי את המערכת היחסים שלי לכבוד הנסיעה (מה שנורא מקובל אצלנו) בתקווה שאענה כן, אך עניתי בשלילה. הנושא עלה הרבה בטיול, עם עצמי וגם עם אחרים.
"לא אשקר, היו לי מחשבות אפלות"
The chapel – ככה קראו למועדון, היה מרהיב בגודלו ומלאו אותו אנשים צבעוניים בכל מקום עם בגדי מעצבים ולק יוקרתי בציפורניים. המשכנו כולנו לדירה של חבר של ג'וני, מקס, ושיחקנו סופר מריו עד לשעות הקטנות של הלילה. מקס ואני החלפנו מבטים, ומודה שהיה מעט מתח באוויר, והיה ברור שאם לא היה לי חבר, מריו ולואיג'י היו מאוד מתחרמנים ממה שהיו רואים מבעד למסך. אבל נאלצתי לא לתת למריו וחבריו את הסיפוק. לא אשקר, היו לי מחשבות אפלות. היו רגעים שממש שקלתי לשבור הכל ולפתוח את הקשר. לא תמיד הייתי חזק, אבל מצד שני, הבנתי צריך לקחת אחריות על המעשים שלנו ולהבין שתמיד, לא משנה מה, לבחירות יש השלכות. דני יודע ומקבל שהחבר שלו פלרטטן, זה לא סוד. בלי בושה אני מסתכל על חתיכים באינסטגרם, ומראה לו בהתלהבות את הישבנים שלהם. אבל דני בטוח בעצמו ולא מתרגש מזה, והגבולות בינינו ברורים – ועל זה אני מרגיש בר מזל.
למחרת, שירן טסה ללאס וגאס. היא הציעה לי להצטרף אליה אבל אני בחרתי להישאר ולחוות עוד קצת את העיר. הרגשתי בטוח פתאום, רציתי לראות עוד והמשכתי את המסע שלי יחד עם מאור וגדי, בני זוג שהכרתי בתל אביב, והיום הם חיים בדירה מהממת בבוורלי הילס יחד עם הכלבה ההורסת שלהם, מלי. קבענו להיפגש בביתם ליציאת שישי, ושם פגשתי את שחקן הוליוודי הומו שמעולם לא יצא מהארון. שמחתי מאוד לפגוש אותו, ומיד נוצר בינינו קליק. ככה, אחרי כמה דרינקים וסטוריז עם מלי הכלבלבה, המשכנו למועדון בשם Evita. ולא, לא אוויטה שבטח חלקכם מכירים. מאז אותו לילה, אני ואותו שחקן המשכנו בהרפתקאות "תלמה ולואיז" שלנו. משיחות נפש לתוך הלילה, מרתון רופול, מסיבות כריסמס בבתים של גייז עשירים ואריסטוקרטים (עם מלא סטרואידים ובוטוקס) ועד להחלקה על הקרח בערב חג המולד.
הוא גם הכניס אותי מאחורי הקלעים של הופעה של אינפקטד משרום במועדון exchange בדאונטאון לוס אנג'לס, האזור הכי מרושע ואפל על פני האדמות. צפיתי בהופעה מאחורי הבמה ורקדתי כמו משוגע. נדדתי ממקום למקום, מלילה ללילה וביומיים האחרונים אירח אותי ג'וני בנדיבותו המדהימה, לישון אצלו. ג'וני בן גילי (24), יהודי מבית טוב עם חיוך ממיס שאי אפשר שלא להתאהב בו, ועם עיניים טובות שאין כמוהן. מדהים שבהכרות של פחות משבוע, אתה יכול להרגיש שפגשת חבר לחיים. שנינו איבדנו את אבא שלנו לפני כשלוש שנים, וסיפרנו אחד לשני סיפורים שלא אמרנו לאיש. ההזדהות המטורפת ריגשה אותי. הרווחתי עוד חבר בזכות המונוגמיה.
נפרדתי מכל החברים, והמשכתי לדרכי עם ג'יפ שכור אל עבר מדבר נבדה, לאס וגאס. החוויה בעיר המלאכים גרמה לי להבין, שבזכות המונוגמיה שלי עם בן זוגי, הרווחתי מסע אחר. לטוב ולרע. פיתחתי מערכות יחסים, שאולי אם הייתי רווק היו מתקלקלות או לא קורות. חוויתי חוויות שונות, והצלחתי ליהנות בדרך שונה ומיוחדת. ואני שמח על זה.
מה שקורה בווגאס
בווגאס לא היה קשה בכלל לשמור על המונוגמיה. באופן כללי מדובר בעיר לסטרייטים סאחים שמסניפים קוק מפות של זונות, ולא העיר הכי גיי פרנדלי שיש. כמו אילת, רק בגדול ויותר מזויף. שם התארחתי אצל חבר טוב מהלימודים גל ובן זוגו גיא (שאירחו אותי בצורה הכי מדהימה שיש). אבל – המיין איוונט של וגאס היה ההופעה של ליידי גאגא, ENIGMA. זו הייתה ההופעה הראשונה שלה ובגלל שאני מעריץ פסיכופט שלמתי 2,000 שקלים בשביל להיות הכי קרוב שאפשר. בתור לכניסה (המאוד מאורגן ומסודר לעומת בארץ) הכרתי בחור ברזילאי בשם אנריקה. התחברנו מיד בזכות האהבה המטורפת שלנו לליידי גאגא. נדחפנו לברזלים (נורא קל להידחף בין האמריקאים), וכשגאגא התעופפה מהתקרה של אולם ה-MGM, איבדנו את מיתרי הקול שלנו לצמיתות.
אנריקה ואני המשכנו להסתובב אחרי ההופעה, העברנו חוויות והלכנו לפגוש את בן זוגו וחבריו במלון קוסמופוליטן. כשבן זוגו ראה אותי לובש את כובע הבוקרים של אנריקה (ממש כמו באלבום של ג'ואן), הוא ישר לא סימפט אותי. הוא היה יבש והחברות שלו היו פוסטמות עוד יותר. הוא מיד התחיל לריב עם אנריקה ("למה הוא לובש את הכובע שלך בלה בלה בלה") . אנריקה בא אלי בבושת פנים והציע לי בנימוס לקחת אובר הביתה. “I'm sorry, my boyfriend says you are too cute”, הוא מלמל בצער, ואני הלכתי מיד בלי לחשוב פעמיים. הייתה לי צביטה בלב, אבל הכרת תודה תוך כדי. הערכתי את דני יותר מתמיד. הנה דוגמה לזוגיות מונוגמית שלא הייתי מאחל לעצמי. אם בוחרים במונוגמיה, חייבת להיות הבנה, אמון וחופש. ובטיול הזה אמנם לא שכבתי עם אחרים, אבל היה לי את החופש לחיות ולחוות.
>> מוכחשים: הכוכבים שלא יצאו מהארון מעולם
>> צעצועי מין הזויים שנדהמנו לגלות שהם קיימים
>> 15 סרטים גאים שבטח לא שמעתם עליהם, וחבל
סיימתי את הטיול בניו יורק, ששם רק חוויתי מפגש עם הבחור הראשון שפנטזתי עליו, גיבור הילדות שלי, האליל שלי, דניאל רדקליף. כשחזרתי הביתה וחיכה לי דני שלי עם הבלון בשדה התעופה, רק אז הבנתי באמת את היתרון בטיול מונוגמי. הגעגוע, החרמנות והציפיה הן בעיני יוצרות את הדבר הזה שנקרא אהבה. בגלל ובזכות זה שחיכינו אחד לשני, הקשר שלנו התחזק אפילו יותר. טיול מונוגמי – ממליץ לכולם.
