שמעתי שאני יכול לתרום דם החל מחודש אפריל. ושמחתי. כי פעם הייתי צריך להצהיר שלא קיימתי יחסי מין במשך שנה כדי לתרום דם. כלומר לשקר. וזה למרות שאני גבר נשוי ו-13 שנה עם אותו בן זוג. אבל אני הומו אז בטח משהו לא בסדר עם הדם שלי. אז לא הייתי יכול לתרום. והנה קראתי שמעכשיו אני יכול פשוט לתרום. יש! יופי! אני בטח פשוט מגיע, תורם, הולך, ממש כמו כל אחד. מה לא? אז זהו, שלא.
כלומר, אני יכול להגיע לתרום. אבל את הדם שלי ושל כל ההומואים יפרידו משאר המנות ויקפיאו. ואז אני צריך להגיע שוב אחרי 4 חודשים. לתרום שוב. ואז יבדקו את שתי המנות שלי. ורק אז, ואני באמת כל כך אסיר תודה, ישתמשו בדם שלי כדי להציל חיים.
וזה מעצבן אותי – כי אני רוצה לתרום בלי לשקר. אני רוצה לתרום בלי שיפרידו את הדם שלי. בלי שיתייחסו אליי באופן אחר. וזה מעצבן במיוחד – כי המדינה מרגישה שהיא מה זה שיחקה אותה היום. שהיא עשתה משהו יוצא דופן בשבילי. שאני צריך להגיד תודה שהיא נותנת לי לתרום את הדם שלי. אבל אני ממש לא מרגיש ככה.
זו הרי אותה מדינה שבה אני לא יכול להביא ילדים לעולם, ואני לא יכול להתחתן בה, ואני לא יכול לאמץ בה – זוכרים שרק לפני חצי שנה הגדירו הומואים ולסביות ככשירים פחות להיות הורים? ואז התנצלו על זה? אבל שום דבר לא השתנה? – אז זו המדינה שחושבת היום שהיא עשתה משהו טוב בשבילי, כשהיא מפרידה את הדם שלי ושמה אותו במקפיא יחד עם כל הבעייתיים, ואם לא אכפת לך תבוא לתרום שוב פעם בעוד ארבעה חודשים.
>> "לא חושש להיות מזוהה כשחקן ההומו"
>> הדוגמן שהתחתן עם הכומר הותיר אותו ללא בית
וכל היום אני מתלבט. אם לתרום או לא. כי אני יודע שיש חוסר במנות דם. ואני יודע שזה ההבדל בין חיים ומוות. ואני יכול לתרום, כלומר, לי אין שום בעיה עם זה. אבל לעשות את זה, זה להגיד – אני סבבה עם זה שאתם מפלים אותי. אני סבבה עם זה שאני ורק אני צריך לתרום פעמיים. סבבה לי להיות אזרח סוג ז'. אז כל מי שחוגג היום – שעידן חדש ויום היסטורי והומואים סוף סוף יכולים לתרום דם - אני ממש ממש לא. כי אם פעם דרשו שנשקר, היום מבקשים שנחייך ונגיד תודה בזמן שדוקרים אותנו.
אז לא תודה.