>> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?
ואת התחושה הזו הרגשתי שוב השבוע, כאשר אחרי ערב תנועות נוער מרגש בעיר אשקלון, שעסק בשמירה על הדמוקרטיה הישראלית והפקת הלקחים מהשנאה, ההסתה והאלימות שהובילו לרצח יצחק רבין זכרונו לברכה – קראתי על התקיפה המזעזעת של מקסים במרינה באשקלון.
מקסים המקסים כמובן שמח להצעה, חברים וחברות מ"גאווה באשקלון" וממארגנות ליין הסטנדראג "פאות ושפמים" בפארוק התגייסו גם הן לעזור. בעזרתו האדיבה של בית הדפוס "דרור" של תנועת הנוער העובד והלומד, הוצאנו בזריזות פליירים ויצאנו לחלק אותם יחד עם חניכים וחניכות מתנועת הצופים שהצטרפו ומקבוצת איגי האשקלונית.
הייתה תחושה של כוח ושל ביחד. מדובר בפעולה הציבורית הראשונה של הקהילה הגאה ברחוב האשקלוני, ואני חושב שהיא עלתה יפה. התגובות היו מגוונות: מסקרנות דרך הזדהות - ועד לתגובות הומופביות מובהקות. פגשנו גם אנשים שאמרו לנו שהם מתנגדים לאלימות אך גם ל"אורח החיים" הגאה. היה מרשים לראות את בני הנוער עומדים מול בני נוער אחרים, ומעיזים לצאת כנגד תופעה כל כך מושרשת כמו הומופוביה.
בעיקר הרגשנו שלא הבלגנו על האלימות. שנאבקנו על זכותנו להיות מי שאנחנו, ועל דמותה של החברה הישראלית מול הומופוביה, גזענות ואלימות.
התקווה שלי היא לראות חיים גאים וקהילה גאה תוססת באשקלון. מעל הכל, נראה לי כי הערך של הפעולה הזו הוא קודם כל כלפי פנים - ביכולת לייצר קהילה גאה סולידארית ופעילה - ורק אחר כך כלפי חוץ. כשהקהילה הגאה מתאגדת ופועלת - בסוף החשוכים נאלצים להשלים איתה. כוחנו בכך שלא נשאיר חברים לבד, שכל נער ונערה ידעו שיש להם למי לפנות, ושיש להם גב.