אומרים שמיניות היא רצף. במקרה האישי שלי היא רצף של כשלונות, אבל לא באנו לדון בי. כלהט"בים, אנחנו רגילים להעניק משמעות לא מבוטלת למיניות שלנו, ולאיך שאנחנו בוחרים לבטא אותה. בין אם אנחנו מרגישים קשר מיוחד למה שעיצבנו בעמל רב, בשנים מביכות של התבגרות, ובין אם אנחנו נהנים מתחושת השייכות לקהילה, כל קהילה שהיא – התפיסה הרווחת עדיין אחת היא: מיניות מכתיבה חלק ניכר בזהות שלנו.
לכן מעניין לחשוב על התופעה שסוקרה בשבוע שעבר ב-MTV, במסגרת "חיים אמיתיים", תוכנית דוקו-ריאליטי שכל פרק בה מתמקד באדם רגיל, מעורר הזדהות, שעובדה כלשהיא אודותיו הופכת אותו לחריג. בעונה הנוכחית הסדרה מציגה, למשל, הורים שמעשנים וויד, בחור שהתמסר לחיים כדמות אנימה ומישהי, תאמינו או לא, שלא מרוצה מהישבן שלה. טירוף ממש.
הפרק ששודר בשבוע שעבר עסק בתופעה מעניינת, שזכתה, לצערי, לטיפול שטחי למדי על ידי הפורמט: גיי פור פיי (Gay for pay), שבהיעדר מונח עברי מקביל, אתרגם אותו להומו בתשלום. המונח מתאר גברים סטרייטים, להגדרתם, שמקיימים יחסי מין עם גברים כשחקני פורנו או ספקי שירותי מין. בתוכנית, התראיינו שני שחקני פורנו, בן ולוק, שמשתתפים בסרטי פורנו הומוסקסואלים בפנים חשופים, אך בשמות בדויים. מיטיבי הלכת יזהו אולי את לוק כוואדים בלאק, כוכב סרטי הפורנו של מותג Broke Straight Boys (סטרייטים מרוששים). לא שאני צופה בפורנו, כן? זה פשוט היה פתוח, וחיפשתי בכלל משהו אחר ו... לא משנה.
בן נשוי ומגדל את ילדיה ממערכות יחסים קודמות של אשתו, ולוק במערכת יחסים ארוכה ומונוגמית. אשתו של בן יודעת על הקריירה שלו בפורנו ותומכת בה, בעוד חברתו של לוק אינה מודעת למתרחש. בוידויים מצולמים, השניים מספרים על הנתיב שהוביל אותם לעיסוק בפורנוגרפיה, ועל ההתמודדות עם ההשלכות שבבחירת מקצוע בז'אנר הקולנועי המסוים הזה. בן עובד למחייתו כרקדן במועדוני גייז, ויוצא מארון הפורנו בפני חבר הומו, שהוא חושש שישפוט אותו. לוק מתלבט אם ואיך לספר לבת זוגו על אפיק ההכנסה העיקרי שלו. עד כה, סיפר לה שהוא דוגמן, ומבקש מצלמֵי הסרטים שיצלמו אותו גם בלבוש מלא, כדי שיוכל להציג בפניה ראיות.
שניהם מתייחסים אל הפורנו החד מיני כאל הכנסה (סליחה, אבל אין מילה שלא נטענת במשמעות פורנוגרפית בטור הזה) זמנית, ועוסקים דווקא בו משום שבסרטים הומוסקסואלים מרוויחים יותר מאשר במקביליהם הסטרייטיים. שוב אזכיר – בן ולוק שניהם מגדירים את עצמם כהטרוסקסואלים מוחלטים, והעובדה שהם מקיימים מגע מיני עם גברים אחרים (פחות קריטי אם סטרייטים או גייז בעצמם) נתפסת בעיניהם כדרישה מקצועית, כמו שעות נוספות או הוצאת רישיון למלגזה.
את הטיפול השטחי שהסדרה מעניקה לתופעה הזו כבר ציינתי. כל החשיפה של לוק בפני חברתו, למשל, לא מתרחשת מול המצלמות, ומתוארת בחופזה, שניות לפני סוף הפרק. אין בכוונתי גם להשתלח בשניים, או ב-MTV על שבחרו לתת להם במה. ממש לא. אני רוצה להשתמש בתוכנית, ובמושג ההומו בתשלום כולו כדי לשאול את עצמי ואתכם – האם אנחנו יציבים כמו שנדמה לנו? כגבר הומו, אני מודה, בחשש מה, שאם אקום מחר בבוקר ואגלה שאני נמשך לנשים זה יעיק עלי. זה ישנה את התקשורת עם הנשים בחיי, זה יקרין על יחסיי עם חברים הומוסקסואלים, זה יכריח אותי לבחון מחדש גם את הטעם התרבותי שלי ואת הרגלי הבילוי שלי (לאן סטרייטים יוצאים, בעצם? האם משמיעים שם ריהאנה?) וכן, גם את הפרקטיקות המיניות שלי. אם חבר סטרייט היה מתאר בפני מצב דומה, בו שינוי בנטיה המינית היה משפיע עליו באופן שלילי, סביר להניח שהייתי קורא לו הומופוב. ואז אולי מציע לו להתמזמז, סתם בשביל הכיף.
הנקודה שאני מנסה להעביר היא כזו: אני לא חושב שהיה לי קל למדר ולהפריד את חיי המין שלי משאר הרכיבים הביוגרפיים שהופכים אותי למי שאני. במובן הזה, יש משהו כמעט מעורר קנאה בחיים האומללים למדי של בן ולוק, שיש להם את הלוקסוס המעוות לחוות מין כסתם עוד דבר שהם עושים. אם שניהם אכן חווים את עצמם כסטרייטים, ואם להם לא נראה פרדוקסלי לקחת ויאגרה בשביל לתפקד מול מצלמה בנוכחות פרטנר שהם לא נמשכים אליו, וחצי בקבוק לוּבּ אחר כך לחזור ולהתכרבל במיטה עם בת זוג – למה לי זה נראה בלתי אפשרי?
אנחנו חיים בעידן שהולך ומנזיל מגדרים ומיניויות. אני מאמין שמדובר בדבר חיובי, משום שזה מעניק קולות למי שקודם נותרו אילמים בתרבות. מה שסווג פעם כסטיה, מובן לנו היום כמצב נורמטיבי. עם זאת, חדוות הקיטלוג נטועה בנו כל כך עמוק, עד שהפכנו, בעלי המיניות היציבה והתחומה היטב, לטיפה'לה גזענים בעצמנו. בקיצור, צפו ב"חיים אמיתיים", אבל לא רק בשביל להציץ לחתיכים, אלא בשביל לנסות ולהבין מה עובר מי שלא מזדהה באופן שלם עם אף אחת מאותיות הלהט"ב, שאמנם העניקו חירות למיליונים, אבל עוד לא לכולם.