250 שקלים. זה כל מה שהייתי שווה בפני המפורסם, שהציע לי שוב ושוב לשכב איתו בתמורה למזומן. באמת שלא הייתה לי בעיה לומר את שמו, אבל היום, עשר שנים אחרי, אין לי הוכחות או צילומי מסך מאותן שיחות, אז הדבר ישאר בגדר המילה שלי נגד המילה שלו, ולכן אני בוחר במודע שלא לקחת את הסיכון בתביעה משפטית שתמוטט אותי כלכלית. לו כמובן, הוצאות כספיות דומות לא היו מזיזות, סליחה, את הביצה. זה לא כוחות. אבל בכל זאת ראוי לספר את מה שקרה, גם אם פניו ושמו לא ייחשפו.
הייתי בן 21 כשהגעתי לתל אביב. ברחתי מירושלים שסימלה בשבילי לא קדושה, אלא חושך מוחלט. הרחובות הזכירו לי פיגועים, אוטובוסים עוררו בי חרדות והרגשתי שאין לי את האפשרות להיות מי שאני באמת. אז הגעתי לעיר שהבטיחה לי חופש מוחלט וביטחון, וזה היה יותר מכל דבר אחר שהייתי יכול לבקש, והדבר היחיד שאני מתפלל לו בימי הסגר הנוכחיים.
התחלתי לעבוד בבית קפה במרכז, לשם הוא הגיע כמעט בכל בוקר, יחד עם אחת הלקוחות שלו ועוד אנשים שעבדו איתה. מעולם לא החלפנו מילה אישית בחיים האמיתיים, אבל הוא היה מביט, בוחן, מזמין קפה, לפעמים סודה, מתנחל כמה שעות וממשיך הלאה. עד שקיבלתי את ההודעה הראשונה ממנו באטרף, שהגיעה אחרי כמה שבועות, אפילו לא ידעתי שהוא גיי.
בהתחלה הוא היה נחמד, שאל קצת שאלות והתעניין, בכלל לא חשבתי בכיוון מיני או רומנטי, אבל שיתפתי פעולה. בכל זאת, מקושר, מצליח ומפורסם, או לפחות כך חשבתי עליו אז. בפעמים הראשונות שדיברנו הוא לא ניסה ללכת לפינה הזאת, אבל הוא החמיא לי הרבה על העיניים ואני רק חיפשתי חיזוקים חיוביים.
זה לא לקח יותר מדי זמן עד שהוא התחיל להציע תשלום עבור סקס. "אני חייב שתזיין אותי, אני מוכן לשלם", כתב בפעם הראשונה, ממש משום מקום. "אני לא מעוניין", "זה לא הקטע שלי", או אפילו "לא" קטן וחמוד לא היו תשובות שסיפקו אותו, והוא היה ממשיך להציע, להתעקש ולשכנע שוב, ושוב, ושוב. כך עברו להם חודשים ארוכים. בבוקר הוא היה מביט לי בעיניים ומזמין קפה, בערב מתחבא מאחורי מסך ומציע תשלום תמורת סקס.
לא לקחתי את הסיפור הזה יותר מדי קשה בזמנו, החלקתי. הייתי חדש בעיר, אהבתי את תשומת הלב, ואולי אפילו קצת את העובדה שיש מי שמוכן לשלם כדי להיות איתי. אני אשקר אם לא אודה שהיו פעמים שכמעט התפתתי. צעירים שמתפרנסים ממלצרות לא תמיד שוחים בכסף, ובתקופות לחוצות הייתי שואל את עצמי "כולה מציצה. כמה רע כבר יכול לצמוח מזה?". אבל תמיד אמרתי לא.
אחרי תקופה ארוכה בה ניסה לשכנע אותי, הוא לאט לאט התחיל "לשחרר". מפעמיים בשבוע לפעם בשבועיים, ואז פעם בחודש, עד שיום אחד הוא סוף סוף הפסיק. גם לבית הקפה הוא כבר לא הגיע. במהלך השנים שמעתי על כמה וכמה בחורים שקיבלו ממנו הצעות כספיות חוזרות ונשנות, על גבול המטרידות. בחורים צעירים שרק מתחילים להכיר את העיר הגדולה, ולא רק. ככל שהפך מצליח יותר בעסקיו, כך גם גדלו ההצעות המפתות. כך הוא חי את חייו - צד בחורים צעירים ברשתות, מפתה אותם בעזרת הצעות כספיות ולעיתים גם לוכד אותם ומנהל איתם "מערכות יחסים" המבוססת על תן וקח.
עכשיו, לפחות בן אדם אחד קורא את הטקסט הזה וחושב "איזה בכיין. כולה הציעו לך משהו, תתקדם, זה קורה לכולם ומלא". אבל זו בדיוק הבעיה - זה קורה מלא, ואנחנו כחברה פשוט מכילים את זה. גם היום אני ממשיך לקבל הצעות כספיות, אמנם לא מאותו "מפורסם", עסיסי השם ככל שיהיה, אבל בכל נקודת זמן תמיד יש מי שיציע.
עבור רבים זה יכול להישמע זניח, כי רובנו נדלג מעל האנקדוטה הזאת מבלי לייחס לה חשיבות או להיפגע, אפילו נצחק עליה ונספר לחברים, אבל הצעות כספיות עבור מין הפכו כל כך שגרתיות בקהילה, שהן פשוט חולפות לידינו. הפכנו כל כך אדישים לדפוס הפעולה הזה שכבר אימצנו את השם המכובס והנפוץ - תומך ונתמך.
זו לא תופעה נקודתית והיא רחבה הרבה יותר בקהילה הגאה. גברים חזקים, אמידים ובעלי שם, המתייחסים לנערים ובחורים צעירים ככלי משחק, אותם הם יכולים לקנות כדי לשעשע את זמנם. הם הובילו אותם בנתיבים לא להם, פצעו אותם נפשית ולעיתים שיבשו את ההתייחסות והראייה שלהם כלפי מערכות יחסים רגשיות ומיניות. ואת הדבר הזה כולנו חייבם לעצור - ביחד.
שכיחותה של הפרקטיקה לא יכולה לכבס אותה, אז בואו נתחיל מלקרוא לילד בשמו: מדובר בשידול לזנות. זו לא רק עבירה על החוק, היא גם עלולה להיות הרסנית עבור צעירים שיתפתו או יתנסו פעם אחת ולא יצליחו להימלט ממנה. נכון, לא כולם יגיעו לרחוב מדייט אחד עם שוגר-דדי, אבל טווח הנזקים אדיר – החל מפוסט טראומה, דרך עיוות התפיסה של מין, זוגיות ואוטונומיה על הגוף ועד לשימוש בסמים וירידה לזנות. מערכת יחסים מבוססת תשלום לעולם לא תוכל להיות בריאה ושוויונית. אז למה אנחנו כל כך מקפידים על קשר השתיקה סביב התופעה הזו, במקום להילחם בה עבור אלו, מעטים ככל שיהיו, שלא מצליחים בעצמם?