מזה מספר שנים אני פעיל בקהילה הגאה ולצד תפקידי כמנכ"ל "חברותא - הומואים דתיים", אני גם משמש כדובר של ארגוני זכויות בעלי חיים, בין היתר של ארגון "ישראל נגד משלוחים חיים". אורח החיים הטבעוני שלי התחיל בחלקו גם בזכות הפעילות וההסברה המבורכת של נשים ואנשים כמו טל גלבוע, אותה הכרתי לפני מספר שנים במהלך הרצאה משנת חיים של "קירות שקופים", הארגון אותו ייסדה.

את הפעילות של גלבוע ושל בן זוגה, רועי שפרניק, הערכתי בצורה בלתי רגילה. היא והוא תרמו תרומה עצומה במהפכה הטבעונית בישראל, שהביאה לשינוי אורחות חייהם של רבים - ועל זה אי אפשר לערער, אבל האמירות האומללות האחרונות שלה עשויות להתחיל להרוס את כל הטוב שעשתה לאורך השנים. 

כחלק מהניסיון להפיץ את אורח החיים הטבעוני, עושים פעילי קהילת הטבעונים כמיטב יכולתם לנפץ סטריאוטיפים, סטיגמות ו'טייפקאסטינג' על טבעונים בישראל - בעיקר את אלו של ההומו התל אביבי, החילוני והשמאלני. הניסיונות להראות שטבעונות היא קונצנזוס מבורכים וחיוביים, אבל הם לא יכולים לבוא על חשבון הטבעונים עצמם - בטח שלא על אלו התל-אביביים ההומואים החילונים השמאלנים.

בקהילה הגאה יש הרבה יותר תשומת לב וחמלה לחלשים וחסרי הזכויות - וטל גלבוע יודעת זאת היטב. אז מה רבה הייתה האכזבה שדווקא היא התבטאה נגד התוכנית לשוויון מגדרי של משרד החינוך. "ראיתי שזה הולך להיות גם בכפר סבא עירי", אמרה גלבוע בתוכנית "הפטריוטים" ששודרה ביום שני בערוץ 14. "אבל גם בג'לג'וליה, בדיר אל אסד, בירכא. בהצלחה שיהיה לכם. אני רוצה לומר משהו בתור אישה ושיסלחו לי אחיותיי הנשים. אנחנו לא רוצות גברים שמשחקים בבובות ובבובים, אנחנו רוצות גברים שמשחקים כדורגל". 

וכך קרה שבמקום לדבר על טבעונות כדרך חיים מוסרית יפה ונכונה לכולם, כזאת שדואגת לחסרי הישע, גלבוע אימצה טקטיקה חדשה בשביל לזכות בקצת תשומת לב - רמיסה מגדרית מכוערת, שבינה לבין חמלה, הערך שהיא אוהבת כל כך לקדם, אין שום קשר. זו קווירפוביה מיותרת, ולא סייעו לה גם הניסיונות לתקן את דבריה לאחר מכן.

בתור דתי לאומי שגדל במגזר, התחנכתי על אבא ואמא של שבת, על נסיכות ואבירים ועל כדורגל וקלאס. לכל זה הייתה חלוקה מגדרית ברורה, ומי ש"סטה" מהדרך הזו נדרש לבירור אצל המורה או הר"מ. כמובן, לסטיות כאלה לא היה שום מקום. הרבה זמן עבר מאותם ימים ושינויים גדולים ומדהימים עברו על החברה שלנו בתחום השוויון המגדרי - הקץ לאפליה התחיל להגיע גם ללב הנרטיב הלאומי הישראלי. 

אנחנו כמובן רחוקים עוד משוויון מלא, ויש עוד הרבה עבודה לפנינו, אבל אנחנו עדים למגמה הולכת וגוברת של טשטוש הסטריאוטיפים המגדריים וקיר המאצ'ואיזם נסדק יותר ויותר. עוד יותר לאחרונה, גורמים ממשלתיים החלו גם הם לעסוק בנושא, כמענה לתמורות החברתיות שכבר נמצאות איתנו ויהיה מטופש לערער עליהן. 

ההתבטאויות החמורות של טל גלבוע לא עומדות בקנה אחד עם חמלה ושוויון, אבל הן עומדות בקנה אחד עם צביעות. מצד אחד, היא טוענת איזו דרך ארוכה יש לנו לעבור כדי לפתח סובלנות וחמלה כלפי האחר, אבל מצד שני היא מתעקשת על תפקידים מגדריים שלא אמורים להיות רלוונטים באוטופיה שהיא מדמיינת. אם לכל גבר וכל אישה יש תפקידים מגדריים קשיחים כל כך, ללא יכולת לשנות, והציפייה מתחילה במה ישחקו הילדים אפילו בגן, איך אפשר להתלונן על התפקיד הלא מוסרי שמתווים לבעלי חיים לשמש לנו אוכל?

אבל גלבוע לא הביעה רק קווירפוביה בדבריה, אלא גם גילתה גזענות של הציפיות הנמוכות. בכפר סבא, מקום מגוריה, שוויון מגדרי הוא עניין סביר, אבל במגזר הערבי, ג'לג'וליה, ירכא ועוד, זה כבר ממש לא הגיוני לדעתה. כמה חבל שדווקא במגזר בו שוויון מגדרי כל כך נחוץ, גלבוע מתייחסת בזלזול לתוכנית החשובה הזאת - ובהצלחה לילדה שגדלה במגזר ומחליטה להיות נגיד, בניגוד לדעת משפחתה, טבעונית.

נתנאל שלר (צילום: מור רביב, חברותא)
נתנאל שלר | צילום: מור רביב, חברותא

את הקהילה הגאה הדברים האלה לא ישנו, ונקווה שהם גם לא ישפיעו על אף אחד ואחת. הרי אנחנו נמשיך ב"ה להיאבק בסטיגמות המגדריות, כבר מגיל קטן, ולהביא לעולם טוב יותר. אז כהומו, טבעוני, תושב כפר סבאי בעצמי (כן, זו גם "עירי"), אני מברך על התוכנית לשוויון מגדרי של משרד החינוך, ומייחל לרגע שבגנים כבר יהיו שני אבות של שבת ושכולן וכולם ישחקו במה שהם והן רק רוצים ורוצות. העיקר שלא ירמסו האחד את השניה, ושלא יגדלו על סטריאוטיפים ממוגדרים, מכוערים ובעיקר - מיותרים. מה שבטוח - טל גלבוע היא לא זו שתביא את השינוי.