בשבוע האחרון עלו לדיון שני פסקי דין של בית המשפט לענייני משפחה מהחודש החולף, הנוגעים להורות להט"בית תחת סכסוך פרידה מר. בראשון, נדחתה תביעה של אם ביולוגית לביטול צו הורות שהכיר באימהות המשפטית של בת זוגה לשעבר על הבן המשותף שלהן.
האם הביולוגית התכחשה בפני בית המשפט למידת המחויבות של הזוגיות שלה ושל בת זוגה לשעבר, וטענה שהיתה הבחנה ברורה בין הזוגיות לבין ההורות המפוצלת שהן, לטענתה, הסכימו עליה: כל אחת מהנשים היתה האם היחידה של הילד שהיא הרתה וילדה. בית המשפט דחה את הטענות, סירב לבטל את צו ההורות ונקט לשון חריפה נגד האם הביולוגית.
בפסק הדין השני, החריג והמקומם, קיבל בית המשפט את התביעה המשותפת של שתי בנות זוג לשעבר לביטול צו אימוץ שניתן לאם הלא ביולוגית מבין שתיהן על הילדים. הליך האימוץ המדובר היה ההליך להכרה באימהות עד שנת 2015, אז הוחלף בצו הורות פסיקתי, כמו אצל הומואים.
במקרה השני, קבע בית המשפט ש"אין אפשרות ותועלת בחידוש הקשר ההורי בין האם הלא ביולוגית לילדיה המאומצים. אף אין זו טובתם של הקטינים, ואין גם טעם להשאיר רישום פורמלי ריק מתוכן".
לכאורה, מדובר בבקשה משותפת של שתי בנות הזוג, אבל עדיין, פסק הדין בעייתי. חשוב להדגיש כי פסקי דין של בית המשפט לענייני משפחה אינם תקדימים מחייבים, שכן דרגתם מקבילה לדרגתו של בית משפט שלום. המשמעות היא שלא פסק הדין הראשון ולא פסק הדין השני מחייבים את השופטים הבאים שידונו בתיקים דומים, אבל קיומו של פסק דין השני מסכן את ההורות הלהט"בית ומדגים את הפגיעות העצומה שלה.
כל עוד יש שופטים שסבורים כי הורות להט"בית ניתנת לביטול, הורים לא ביולוגיים והילדים שלהם יהיו חשופים להעלאת טענות לביטול הקשר ביניהם או לנקמנות וסחטנות מצד ההורה הביולוגי שאולי מרגיש פגוע בשל הפרידה. גם אם המקרה יגיע לבית המשפט והטענות יידחו, עצם קיום ההליך משפטי יהיה פוגעני ומזיק להורים ובעיקר לילדים.
הבעיה המרכזית בפסק הדין המדובר היא התפיסה המשתמעת ממנו: הורות לא ביולוגית היא לא הורות מלאה ואפשר לבטל אותה בכל זמן נתון. התפיסה הזו אינה מופנית אך ורק להורים להט"בים, שהרי יש זוגות הטרוסקסואלים הנעזרים בתרומת תאי רבייה או הליכי פונדקאות. כך קורה שההורה הביולוגי יוכל לדרוש לבטל את ההורות של ההורה הלא ביולוגי.
במקרה מקביל, הנוגע לסכסוך גירושים בין גבר לאשה, לא היה עולה כלל על הדעת לבטל את ההורות של אחד מהם, אילו האחר טען שבן הזוג לשעבר אינו בקשר עם הילדים. לא חסרים הורים סטרייטים שנטשו את ילדיהם, ולמעשה הם רבים יותר ביחס לכמות הלהט"בים שעשו זאת. גם זו הורות "ריקה מתוכן", כדברי בית המשפט, אבל למרות זאת היא לעולם לא תבוטל.
יש שיגידו שאין להשוות הורות ביולוגית לזו שניתנה מכוח צו בית משפט. תשובתי לכך תהיה שגם ההורות ה"טבעית" היא הורות מכוח המשפט, ממש כמו ההורות בצו אימוץ או צו הורות. המשפט קובע, למשל, שהיולדת היא אמו של היילוד, אף אם נולד מתרומת ביצית. המשפט גם קובע, שאם אישה יהודייה נשואה הרתה לגבר שאינו בעלה, הילד יירשם כבנו של הבעל ולא של האב הביולוגי. אם גרושה, שיולדת פחות מ-300 ימים אחרי הגירושים, ילדה יירשם כילדו של הגרוש ולא של האב הביולוגי.
המקרים האלה הם דוגמאות בודדות למשטור המשפטי של ההורות ההטרוסקסואלית הביולוגית, זו שנוצרת בלי תרומות או פונדקאות, ולכן, לכאורה, "טבעית". אלו אפילו לא חוקים, אלא נהלים פנימיים של משרד הפנים. כלומר, גם ההורות ההטרוסקסואלית אינה הורות מכוח הטבע, אלא מכוח המשפט הישראלי, המשועבד בנקודה זו להלכה האורתודוקסית. ההבחנה בין ההורות ה"טבעית" וה"חזקה" להורות המשפטית ה"חלשה", הניתנת לביטול, היא כוזבת.
עבור להט"בים, צו אימוץ בעבר וצו הורות בהווה שקול ללידה, וזו האנלוגיה שבתי המשפט צריכים לעבוד איתה. בשני פסקי הדין המדוברים, האימהות תכננו ורצו להביא את הילדים המשותפים לעולם. בלי הזוגיות וההחלטה המשותפת, הן לא היו הופכות לאימהות - במשותף. הסכמת האימהות על ביטול צו האימוץ לא צריכה לשנות דבר, בדיוק כמו במקרה שבו גבר ואישה מתגרשים ומסכימים ביניהם שאחד מהם נטש את הילדים ועליו להימחק ממרשם האוכלוסין כהורה, בית המשפט ידחה את ההסכמה הזו מבלי לדון בה בכלל.
במקום לנזוף באימהות על השימוש לרעה שהן עושות בסיטואציה המשפטית הבעייתית הזאת ולשלוח אותן לדרכן, בית המשפט אישר להן להחפיץ את הילדים ולהחזיר את המוצר לחנות משתם השימוש בו. יותר מכך, הטיעון כי הורות לסבית לא ביולוגית חלשה מהורות ביולוגית מקומם, במיוחד כשהוא מועלה על ידי נשים לסביות, שנהנו מההישגים המשפטיים של אלו שסללו עבורן את הדרך לאימוץ צולב זו של ילדיה של זו. החתירה תחת ההכרה המשפטית בהורות הלהט"בית לא מגיעה מגורמים להט"בופוביים או שמרניים, אלא מנשים שכשנוח היה להן נהנו מההישגים הללו, אבל כשלא נוח, הן מעלות טיעונים בעלי ניחוח להט"בופובי, המשרתים את צרכיהן טוב יותר.
הזוגיות הלהט"בית בישראל היתה עד כה מחוסנת מסחטנות ונקמנות שאפיינה סכסוכי גירושין, בעיקר בשל מינוף הכוח שיש לגבר על פני האישה בדינים הדתיים השונים, אבל לא עוד. ביטול ההורות עלול לתבל מעתה פרידות להט"ביות בסחטנות: אם לא תוותרי על הדירה, תפסידי את הילד. אתה בגדת, לכן אדרוש שתבוטל האבהות שלך.
גם אם השופטים ידחו טענות שכאלה, הנזק כבר נעשה, בעיקר לילדים, שכן הבקשה תידון, יובאו טיעונים בעדה ונגדה, יוגשו חוות דעת על מסוגלות הורית וכל זה כשהילדים תקועים באמצע. ההורות הלהט"בית באשר היא תעמוד למשפט. זהו נשק לא קונבנציונלי, שלא עומד לרשות הורים הטרוסקסואלים, אבל באופן מעוות משווה את פוטנציאל ההרסנות של סכסוכי גירושים סטרייטיים לסכסוכי גירושים להט"ביים - ולא לשוויון כזה ייחלנו.
צבי טריגר הוא פרופסור למשפטים, סופר וחוקר המתמחה בדיני משפחה, דיני חוזים, פמיניזם, תיאוריה קווירית ותרבות.