ראש הממשלה כתב אתמול לבג"צ שאין היתכנות פוליטית לאפשר ללהט"בים להקים משפחות. ממש ככה. אני חייב לשאול אותו ואת הח"כים: אתם מבינים את פירוש המילים "אין היתכנות פוליטית" עבורינו, הא.נשים הפשוטים? צירוף המילים האלה אומר לזוגות שהם יעבירו את חייהם ללא ילדים. זה להגיד לזוג אמהות שהן לא יוכלו להירשם כאמהות של ילדיהן. "אין היתכנות פוליטית" אומר לקחת את החלומות הכי אינטימיים של בני אדם, שהיו מוכנים להקריב את החיים עבור המדינה הזאת, ולהגיד להם שהם לא שווים כלום בעיניכם. אתם מבטל את האפשרות שהמדינה תכיר באהבה שלנו, במשפחות שלנו. "אין התכנות פוליטית" גוזר אותנו לחיים שאומרים שחיי הנישואין שלנו הם לא אמיתיים, אלא רק העמדת פנים, זיוף שהמדינה לא מכירה בו.

איך אתה, אדוני ראש הממשלה, יכול להסתכל לי בעיניים ולהגיד לי שאתה ראש הממשלה שלי? איך אתה מצפה מאיתנו הלהט"בים להמשיך לשרת בצבא, לשלם מיסים, להיות אזרחים ואזרחיות מהמדרגה הראשונה, כשאתה אפילו לא מוכן להיאבק לשנייה אחת בשבילנו.

אהבה לא אמורה להיות עניין פוליטי של ימין ושמאל, של אופוזיציה וקואליציה.

מחר תעלה הצעת חוק שמבקשת לעשות דבר מאוד פשוט ממדינת ישראל - לחתום על הסכמי אימוץ עם מדינות שמאפשרות ללהט"בים לאמץ. כל מה שיקרה אם החוק הזה יעבור זה לתת לנו קרן אור קטנה. קרן אור שאומרת שמדינת ישראל לא תעמוד בדרכנו לאמץ ילדים ממדינות שגם כך מאפשרות זאת. לא ביקשנו עזרה כלכלית, גם לא את הליווי של המדינה - רק אל תעמדו לנו בדרך לחלומות שלנו. לחלום שיום אחד איזה תינוק או תינוקת קטנים יקראו לנו אבא, שנוכל לאהוב אותם ולגדל אותם, ונעניק להם את כל החלומות שלנו.

"אולי רק פעם אחת תתנו לאהבה לנצח"

אני מקווה שמישהו מחברי הכנסת מהקואליציה יקרא את הטור הזה ויעשה לנו נס קטן לקראת השנה החדשה. אולי תעזרו לנו לתקן את הבור שפערתם בחיים שלנו. זה לא קל לצאת להיאבק שוב, ההתגייסות האדירה של הקהילה שלנו ושל הציבור הרחב בקיץ האחרון, חפרה לי ולהרבה חברות וחברים בור בתוך הלב. הסיבה שהמחאה סחפה אחריה כל כך הרבה א.נשים היא כי עשינו מה שאף אחד אחר לא עושה, חשפנו את הלב שלנו, את הפצעים הכי עמוקים שלנו מול כל המדינה.

עמדנו כקהילה חשופים לחלוטין מול שאר המדינה. עשינו את זה כי האמנו שאם יבינו אותנו דברים ישתנו. שאם יראו שהדברים שאנחנו שואפים אליהם הם הדבר הכי בסיסי עבור כל אחד או אחת אחרת דברים ישתנו. עם כל הידיעה על המציאות הפוליטית האמנו, שאם ראש הממשלה והשרים יבינו שכל מה שאנחנו רוצים זה לחיות חיים נורמליים, שתהיה לנו אפשרות להינשא ולבנות משפחה דברים ישתנו. אם הם יבינו שמה שאנחנו רוצים הוא את מה שיש להם, את מה שהוא כל כך מובן מאליו בשבילם, אולי בכל זאת האהבה תנצח פעם אחת את הפוליטיקה.

קרה דבר מדהים - העם הבין, בכיכר המלאה שיצאו 100,000 איש ואישה לא היו רק להט"בים, היו אזרחיות ואזרחים מכל קצוות הארץ, סטרייטים וסטרייטיות שהבינו את מה שהסיסמה הכל כך פשוטה אומרת - שאהבה היא אהבה, ושהשאיפות של כל אחת ואחד מאיתנו, נהיה להט"בים או סטרייטים, הן זהות. לחיות חיים מלאי כבוד, הנאה, ביטחון ואהבה. לא ביקשנו הרבה.

אנחנו מבקשים, פעם אחת תצביעו בעד האהבה - והיא תנצח את הפוליטיקה, אולי פעם אחת תגידו לו שכן, אנחנו שווים, שגם לחלומות שלנו יש ערך. אולי אולי, רק פעם אחת תתנו לאהבה לנצח.