בתגובה לטורו האחרון של גל אוחובסקי, הרגשתי צורך לחדד מספר נקודות: ראשית כל, יו״ר מרצ, זהבה גלאון, התנגדה ל"צוק איתן" מהתחלה. כתבה בפייסבוק, התראיינה בתקשורת והסבירה שהתקפות אוויריות או יבשתיות לא יעזרו, אלא פתרון מדיני תוך חיזוק הרשות הפלסטינית של אבו מאזן, על חשבון חמאס שרק מתחזק בציבור שלו בעת מלחמה, בדיוק כמו שהימין אצלנו מתחזק במלחמה.

חברי הכנסת של מרצ התעמתו כקול בודד באולפני הטלוויזיה אל מול הגמון מליטריסטי, כולל אנשי מפלגת העבודה שהתייצבו לחלוטין לימין ממשלת נתניהו. פעילי מרצ, בהם גם אני עצמי, הפגנו ברחובות, חטפנו ונאבקנו מול ימין לאומני גזעני מתלהם ואלים. כרגיל רק מרצ היוותה כאן אופוזיציה אמיתית ורלוונטית.

מרצ מציעה אלטרנטיבה שמאלית לממשלת הימין כל הזמן, מכל בחינה. לכן היא מסרבת להצטרף לממשלת נתניהו כמו שלפיד, לבני והרצוג כבר עשו (ולא מתחייבים שלא יעשו שוב). העדר האלטרנטיבה של כל אלה המסתופפים סביב המילה "מרכז", כולל העבודה על גלגוליה, הוא שהביא את ביבי לחמם את כס ראש הממשלה כל-כך הרבה שנים.

בהקשר הלהט״בי ו"ההשפעה מבפנים", חשוב לשים את הדברים על השולחן: ״יש עתיד״, על 19 המנדטים שלה, נתנה לנפתלי בנט את היכולת להטיל וטו על כל החלטת ממשלה הנוגעת לסוגיות אזרחיות, לא כל שכן בסוגיות הנוגעות ללהט״ב, ועל כן לא העבירה שום חוק בקדנציה החולפת למען הקהילה. הם כן תמכו עקרונית (בלי שזה הגיע לקריאה ראשונה אפילו, מה שלא מונע מהם להתהדר בנוצות לא להם) בברית זוגיות נחותה עבור להט״ב ואחרים. כך, אגב, גם במפלגת העבודה, לעומת מרצ שהיא היחידה לתמוך בנישואים אזרחים לכולם.

באשר לעתיד לבוא, מרצ ממילא ימליצו על הרצוג אצל נשיא המדינה. לכן הצבעה למרצ רק מחזקת את הסיכוי שלו להקים ממשלה. הנשיא מטיל את הרכבת הממשלה על מי שיש לו יותר ממליצים מקרב חברי הנכסת ולא על ראש הסיעה הגדולה ביותר. לכן הצבעה למרצ היא גם קול בטוח באמת לממשלת שמאל מרכז, וגם קול בטוח לשמאל בכל מקרה, כי רק ככה אנחנו יודעים שהקול שלנו לא ילך שוב לממשלת נתניהו, כפי שעלול להתרחש בהצבעה להרצוג, לפיד, כחלון וכדומה.

מעבר לכך, חשוב שמרצ תהיה המפלגה הגדולה לאחר המחנה הציוני בממשלת הרצוג, כדי שהיא תוכל למשוך כמה שיותר לקידום הסוגיות החשובות לנו כקהילה: נגד כפיה דתית, לטובת מדיניות רווחה כלכלית ושויון זכויות, בעד תהליך מדיני אמיתי, מדיניות סביבתית אחראית ושאר הנושאים שברור לנו שמרצ צודקת בהם והפעם תוכל להשפיע מתוך הממשלה.

בעניין הייצוג ברשימה, ארבעת המקומות הראשונים ברשימת מרצ (שזה המינימום להכניס לכנסת על-פי אחוז החסימה הקיים) הם אישה שעלתה בילדותה מבריה"מ, נכה מאשדוד, ערבי תושב כפר קאסם ושוב אישה. אף אחד מהם, אגב, לא מתגורר בתל אביב. לאחר מכן אישה תל-אביבית רבת פעלים. וכן, יש מזרחי במקום ריאלי ועוד שני מזרחים במקומות נוספים בעשירייה הפותחת. ביניהם במקום השמיני, אבי דבוש מהדרום, שמאחוריו רקורד חברתי עשיר והוא ממש לא התדמית הרגילה של מרצ שהזכיר אוחובסקי במאמרו.

בעניין הלהט״בי - לא יהיה שום חבר כנסת להט״בי גאה מחוץ לארון בכנסת הבאה משום מפלגה. זה אכן מצער, אך זו עובדה כרגע. המחויבות של מרצ לקהילה ולמאבקיה לא הגיעה כשניצן נכנס לכנסת ובוודאי שלא תעלם עכשיו. זהבה גלאון, אגב, הפצירה בניצן להישאר והביעה את תמיכתה בו, כך שהיא לבטח לא רצתה להוציאו משורותיה של מרצ. אבל מה שחשוב בהקשר הקהילתי הוא שרק במרצ יכול להיות חבר כנסת הומו גאה גלוי הנאבק למעננו. במפלגות אחרות או שהוא חייב להסתתר בארון (גם אם שקוף, כמו בעבודה), כדי להצליח, או שאין לו סיכוי ממילא להתקרב למקום ריאלי (ע"ע ליכוד ויש עתיד). זה לא מקרי שחברי הכנסת ההומואים הגאים היחידים בהיסטוריה של ישראל היו ממרצ. ושמרצ פרצה דרך בייצוג הלהט״בי ברשויות מקומיות ומובילה בכך גם כיום.

המאבק הגאה הוא ב-DNA של מרצ. זה בבסיס האג'נדה שלה, כמו המאבק לשויון זכויות לכל איש ואישה והמאבק בכיבוש ולמען השלום ולמען צדק חברתי והפרדת הדת מהמדינה. זה לא חבר כנסת ספציפי או קבוצת חברי כנסת כבמפלגות אחרות. המפלגה כולה בהשקפת עולמה בעדנו! זה ההבדל הגדול ומכאן המחויבות של מרצ אלינו והמחויבות שלנו אמורה להיות אליה. מרצ בעדי, אני בעד מרצ, פשוט מאוד.

* אורי שמילוביץ׳, לשעבר יו״ר הפורום החיפאי ללהט״ב וחבר בפורום הגאה של מרצ