>> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?
"זה התחיל בשני הורים, עליזים וצעירים, שהולידו בשבילי את המשפחה שלי...".
לפעמים נדמה לי שכל החיים זמזמתי את השיר הזה בראש, אבל המשמעות שהוא מקבל עכשיו שונה מזו שהכרתי. אולי כי נולדתי לעולם שונה מהעולם שנולדתי אליו מחדש ברגע שהבנתי איזה סוג של משפחה אני רוצה שתהיה לי - משפחה שאין בה אבא, אלא שתי אמהות. לא כזו כמו שיש לחברות מהתיכון, לא כזו שגדלתי לתוכה, משפחה אחרת, משפחה מודרנית.
קוראים לי נופר, אני ילידת 88'. כשנולדתי לא היו סוגים של משפחות בארץ, הייתה רק אחת, אותה אחת שאני הכרתי - המשפחה שלי. אבא אמא ועוד כמה אחים שנולדו לפניי (אבל הילד האחרון הוא זה שנחשב). גדלתי בכפר סבא, ואני לא זוכרת הרבה מאיך היה לגדול שם, אבל אני זוכרת שהיו שם הרבה משפחות מהסוג שהכרתי - אבא אמא ועוד ילד או ילדה. היום אני כבר ילדה גדולה, בת 25, ועדיין זה הסוג העיקרי של משפחה שאני מכירה.
יש לי אחיינים, עשרה במספר. שניים מהם תאומים, היום כבר בני שמונה, ובגן שלהם יש ילד שלו שתי אמהות, לאחיינית אחרת שלי יש ילד בגן עם שני אבות. כשאני שואלת אותם מה הם חושבים על זה, הם מסתכלים עלי בפרצוף מוזר, כאילו שאלתי אותם אם יש חיים אחרי המוות, וחוזרים לאייפד לעוד סשן של קנדי קראש בלי לומר מילה.
ישראל תמיד נשארת מאחור
לפעמים נדמה לי שהעולם מתחלק לשניים, לפחות כשאני מנסה להיזכר איפה אפשר לשים את הנקודה הנוכחית על ציר הזמן בחיים שלי - בין פרימיטיביות קיצונית מול פתיחות וליברליות בלתי נתפסת. ישראל, כמו זוג הורים מיושנים, תמיד נשארת מאחור ולוקח לה זמן לעכל דברים. עד שזה קורה היא משתדלת להוציא לכולנו את המיץ בדרך להשגת המטרות שלנו, כשהכל בעצם יכול להיות כל כך פשוט.
השינוי התפיסתי מבחינתי התחיל עם ענייני הפונדקאות בהודו - זוגות הורים עם משפחה אלטרנטיבית שלא יכלו להביא ילדים לעולם פנו לנשים בהודו, בתשלום גבוה הצליחו להקים משפחה ולהגשים את החלום. לצערנו הרב, השערים הללו גם החליטו להסגר והדרך אל האושר כבר לא הייתה סלולת פרחים ולבבות. הכל נהיה קשה יותר, כמו שאנחנו אוהבים - מאתגר על מנת שנעריך. לאחר הודו והתעריפים האסטרונומיים והלא כל כך מציאותיים של הפונדקאות בארה"ב נמצאה האופציה של תאילנד. סיפורים מרגשים עד דמעות שנחשפנו אליהם בשבועות האחרונים של זוגות שהצליחו (שוב, עם הרבה בירוקרטיה, יזע ודמעות) להביא את ילדיהם הביתה לאחר חודשים ולפעמים שנים של רגשות מעורבים עד שהטיפול צלח סופית וכעת הם מקימים משפחה בישראל. משפחה מהסוג החדש שאנחנו מתחילים להכיר, משפחה אלטרנטיבית, שאני לא זכיתי להכיר.
תא אחד של אהבה
משפחה היא לא אקסיומה, אפילו שבישראל מנסים בכוח דתי כפייתי להגיד לנו שכן. המשפחה הכתובה בתורה למעשה משתיתה עלינו סוג אחד "חוקי" שרק לפיו עלינו להביא ילדים. אבל משפחה היא המשכיות וכך גם המשמעות שלה. היא אינה שקועה כעמוד תווך באדמה שעליו נבנות התשתיות, היא הגרעין המקורי למה שזכינו להכיר כשאנחנו נולדנו. אני עוד לא זכיתי לקבל אישרור מהמדינה להיותי אחרת, אבל האחיינים שלי נולדו לתוך תקופה שונה. הם יזכו להגיד שהם הכירו סוגים שונים של משפחות בארץ. הם יזכו אולי, בתקווה, לחיות את החיים שלהם איך שהם רוצים בלי שום מגבלות ולהקים משפחות מהסוג שאני לא זכיתי להכיר.
קוראים לי נופר, אני ילידת 88'. כשנולדתי אולי לא היו סוגים של משפחות בארץ, אבל אני לפחות אזכה להגיד שכשלי תהיה משפחה - היא תהיה משפחה מסוג אחר. הילדים שלי יזכו להגיד שכשהם נולדו היו סוגים שונים של משפחות בארץ, וכל אחת נקראה משפחה בפני עצמה, לא כי היה לה אבא, אמא ילד או ילדה - כי הם היו תא אחד של אהבה שהתכרבל על הספה מול הטלוויזיה וראה תוכניות מטופשות בכל ערב, שהתעצבן בחגים לפני שהדודים באים לבקר, שרב אם מותר לילדים מתבגרים לסגור את הדלת בחדר או לא, שהתרגש כשהילדים מתגייסים לצבא וכמובן, כשהם מביאים לעולם עוד סוג של משפחה.
קוראים לי נופר ואני גאה כמו כל אחד ואחת לדעת שגם לי תהיה משפחה, מהסוג שאני אבחר.
>> כנס הפונדקאות הבינלאומי ה-2 יתקיים בין ה-13-15 בפברואר יתקיים במרכז הגאה בגן מאיר. כל הפרטים