תוצאות הסקר של מגזין "אטיטוד" לא מפתיעות, הייתי אומר כמעט טריוויאליות. הרתיעה מגברים נשיים מורגשת היטב בקהילה הגאה. באפליקציות ההיכרויות והסטוצים, המשפט "לא נמשך לנשיים" שכיח בכל פרופיל. בגריינדר, אפילו הגדילו לעשות ובברירת המחדל צריך להתוודות בפרופיל האם אתה גברי או לאו. על פניו, ניתן לטעון שמובן מאליו שהומואים ימשכו לבחורים בעלי מאפיינים שנתפסים כגבריים. ברור שגברים הומואים ימשכו לקול עמוק, אסרטיביות, כוחניות, תנועות גוף מאופקות, גוף חזק. זה כל הקטע בלהימשך לגברים. לעומת זאת, השיח הפמיניסטי העלה את השאלה: האם דחיית גברים "נשיים" נובעת מסקסיזם?

כשמדובר בעניין של משיכה מינית אין מקום לפוליטקלי קורט, אין מקום לשיח פמיניסטי של שוויון. אנחנו מי שאנחנו. אף אחד לא יקבע עבורנו במי "נכון" להתאהב. אף אחד לא יקבע בשבילנו עם מי אנחנו בוחרים להקים משפחה. אף אחד לא יקבע בשבילנו עם מי אנחנו נכסים למיטה, וגם לא יקבעו בשבילנו האם הפנטזיות המיניות שלנו כשרות או גזעניות. כשמדובר על התשוקות שלנו, החירות גוברת על השוויון.

כשהפמיניזם נכנס בנעלי הדת

מהטיעון שגברים הפוסלים גברים נשיים הם סקסיסטיים, נודף ריח של כנסיית שכל ומשטרת מחשבות. זה לא עניין של מה בכך. הרי שנים הדתיים ניסו להיכנס לנו למחשבות במטרה להמיר את הנטיות המיניות שלנו. הם טענו שהגשמת הנטיות המיניות שלנו היא חטא חמור. דבר שאפשר בסיס לאפליה ולרדיפה. אז כעת, אחרי ששנים נלחמנו בדת ובשמרנות הדתית, ניתן לשיח הפמיניסטי, להיכנס בנעלי הדת ולקבוע עבורנו למי מותר לנו להימשך ולהתאהב?

יחד עם זאת, במבט שני על התופעה מתגלה הסיבה הנסתרת מתחת לפני השטח לרתיעה מנשיות. לא מדובר במשיכה מינית, אלא באימוץ של כללי מגדור של החברה. כל סטייה מהדמות הגברית הסטראוטיפית שהחברה הכתיבה לנו, גורעת מהאטרקטיביות של הפרטנר ומהתפיסה העצמית כלפי עצמנו. 41 אחוזים (!) מהנשאלים בסקר מרגישים שמשיכתם לגברים גורעת מהגבריות של עצמם. כדי לפצות על הפגיעה בתפיסה של הגבריות עקב הנטייה המינית, הומואים רבים מתאמנים את עצמם לדעת בחדרי כושר. הומואים נשיים מספרים על שנים שניסו לדכא תנועות גוף שנחשבות לנשיות, ועל הניסיון להעמיק את הקול ה"הומואי" שלהם. הם עשו זאת, לא רק כדי להימנע מאפליה, אלא כדי להיחשב אטרקטיביים יותר בסצנת ההיכרויות הגאה. לדיכוי הקול הפנימי של האדם יש מחיר גבוה שהוא צריך לשלם - ובשביל מה? 

הלכנו רחוק מדי

הצביעות מתחדדת נוכח העובדה שגם גברים נשיים פוסלים גברים נשיים. כלומר גם הומואים שסבלו בנערותם מהצקות על רקע התנהגותם הנשית פוסלים גברים נשיים. יש כאן הפנמת הדיכוי של החברה את האופי שלנו והשלכתו על הפרטנר הפוטנציאלי. אפילו גברים שהבינו כבר שזה מהמם לאמץ תכונות נשיות, ואפילו מדברים "על הנש" עם חברים, נאלצים לעטות על עצמם "מסכה של גבריות" כשהם קובעים לדייט או סטוץ, כדי להיראות אטרקטיביים. כאילו נשיות היא איזה מום. יש צביעות בציפיה מהפרטנר לא להביא לידי ביטוי את התכונות הנשיות שלו, כשהם בעצמם חוגגים את הנשיות שלהם.

בהקשר הזה עולה נתון נוסף מהסקר: 41 אחוזים מהנשאלים הודו שחשבו שהומואים נשיים פוגעים במוניטין של הקהילה. ויש בזה גם משהו מאוד עצוב, כי זה בעצם לשנוא את מי שאנחנו. התנהגות נשית לא פוגעת באף אחד. ההפך הוא הנכון, התנהגות נשית יכולה לחבר ולהכיל הרבה יותר מהתנהגות סטריאוטיפית גברית.  

>> "הייתי בטוח שאתה נערי כמו שכתבת"

>> 8 טעויות נפוצות שגייז עושים במיטה - וכנראה שגם אתה

כמובן שלא כל ההומואים הם בעלי התנהגות נשית, ובכל זאת, ישנה כמות לא מובטלת של הומואים נשיים, שהם יפים, חכמים וטובים. זה לא פספוס גדול לפסול כל כך הרבה בחורים רק בגלל שהחברה המאצ'ואיסטית הכתיבה לנו שגברים חייבים להיות קרייריסטים, חזקים מצליחנים ובעלי קול נמוך? יש הרבה דברים טובים בנשיות כמו חמלה, הקשבה, הכלה, עדינות, טיפוליות – שלא נופלים מתכונות שנחשבות לגבריות. אולי כדאי להשתחרר מהתפיסות הבינאריות של גבריות ונשיות, זה סתם מדכא. אם נחגוג את התכונות הנשיות שלנו, נוכל להיות פתוחים ולאהוב גם אחרים, על כל התכונות שלהם, גם אם הן נשיות חס וחלילה.