>> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?
האם ברית הזוגיות מהווה פתרון הולם לפסולי חיתון?
לשנים אלה של עיצוב ההכרה המשפטית במגורים משותפים ללא נישואים ניתן השם "ידועים בציבור". קיצור של "ידועים בציבור כנשואים" – כלומר שכלפי חוץ הם נראים כזוג נשוי לכל דבר ועניין. באופן פרדוקסלי, דווקא לנוכח המונופול הדתי על נישואים, התפתח בישראל מוסד של ידועים בציבור מהמתקדמים בעולם מבחינת כמות הזכויות השוות בינם לבין בני זוג נשואים. יחד עם זאת, עדיין יש הפליה לרעת ידועים בציבור בחוקים רבים.
>> ברית הזוגיות: הבטחות צריך לקיים
כעת מבקשים המחוקקים לעגן בעצמם בחקיקה אלטרנטיבה אזרחית לנישואים הדתיים, מבלי לקרוא לה "נישואים אזרחיים", כפי שקיים בכל מדינה מתוקנת. ההצעות השונות מעלות שאלות רבות, ואני רוצה להתמקד בשתיים עיקריות: האחת – האם ברית הזוגיות מהווה פתרון הולם להכרה בזוגיות של להט"בים, והשנייה – האם רק הכותרת שונה, או שגם המהות שונה?
התשובות לשתי השאלות הללו קשורות זו לזו: אם ברית הזוגיות היא "נישואים סוג ב'", הרי שהיא לא פותרת דבר – לא עבור להט"בים שאינם מעוניינים או לא יכולים לטוס לחו"ל כדי להינשא שם, ולא עבור סטרייטים שמעוניינים באלטרנטיבה אזרחית לנישואים דתיים.
אפתח דווקא בזוגות סטרייטים, שפגיעים במיוחד לתחולת הדין הדתי עליהם: זוגות שנישאים בחו"ל בנישואים אזרחיים עדיין כפופים לבית הדין הרבני לעניין גירושים. אם יסתכסכו וירצו לנתק את הקשר המשפטי ביניהם באמצעות גירושים, עליהם להגיש תביעה להתרת נישואים לבית הדין הרבני, ושם הם (בעיקר האישה) חשופים לכל פגעיו של הליך הגירושים היהודי, כפי שהוא מיושם על-ידי בית הדין הרבני, ובעיקר לסחטנות גט מצד הבעל, שכן בתי הדין הרבניים דורשים גט במקרים אלה למרות היעדר נישואים דתיים, ובניגוד לפסיקת בג"ץ מ-2006.
בשנים האחרונות יש כמה מקרים שבהם בתי דין רבניים דרשו גט גם מידועים בציבור, בטענת חשש ל"קידושי ביאה"; כלומר, בית הדין הרבני לא נרתע מ"סיפוח" של קשרים זוגיים שבני הזוג במפורש נקטו בהם כדי להימנע מתחולת הדין הדתי עליהם. איזו סיבה יש להניח שבתי הדין הרבניים יימנעו מלראות בזוגיות סטרייטית שעוגנה בברית זוגיות גם כן "קידושי ביאה", וזאת כדי שהם יוכלו לטעון שיש להם סמכות שיפוט בלעדית על זוגות אלה?
הפתרון: אלטרנטיבה אזרחית מלאה לכולם
למעשה, הצעת חוק ברית הזוגיות, שקובעת ש"אין הוראות חוק זה כדי לפגוע בדיני נישואין וגירושין ובסמכות השיפוט של בתי הדין הדתיים לפי כל דין", פותחת פתח לפרשנות כזו (ביהדות נישואים חד-מיניים הם משוללי תוקף, ולכן מכוח סעיף זה ניתן לטעון גם לחוסר תוקפה של ברית-זוגיות בין בני זוג מאותו המין בשל עליונות הדין הדתי).
סולידריות מצד הלהט"בים מחייבת לדרוש אלטרנטיבה אזרחית מלאה עבור כולם – תהא נטייתם המינית אשר תהא. אלטרנטיבה כזו יכולה להיות רק נישואים אזרחיים מלאים, לרבות גירושים אזרחיים, בלי פיסקה בחוק השומרת את פוטנציאל הסמכות הדתית כפי שמופיעה בהצעות הקיימות.
באשר להחלת החוק על להט"בים, אמנם התבשרנו ש"הבית היהודי" שוללת אותה, אבל גם חברי הקהילה צריכים להתנגד לה, כי זו חלופה חלשה לנישואים אזרחיים, לא (רק) כי היא עלולה שלא לחול עלינו.
מי שחפצים למסד את הקשר ביניהם במדינה דמוקרטית באופן שהמדינה מכירה בהם לצורכי רישום, צריכים להיות מסוגלים לממש את זכותם לנישואים – ובמקרה זה נישואים אזרחיים – להבדיל ממי שמעוניינים לחיות ביחד בלא קשר רשמי שכזה ("ידועים בציבור"). גם הנשואים וגם הידועים בציבור צריכים להחזיק בזכויות שוות בכל הנוגע ליחסי הממון ביניהם, הזכות להורות ולהקמת משפחה, זכויות במקום העבודה, בביטוח הלאומי, במס הכנסה ובכל מקום שבו זוגות נשואים נהנים מזכויות בשל נישואיהם.
המאבק ליצירת אלטרנטיבה לנישואים דתיים בישראל בדמות נישואים אזרחיים – לא מוסד נחות מהם בדמות ברית הזוגיות – הוא מאבק שלהטבי"ם יכולים להרוויח ממנו; אולם חשוב לזכור שהוא מאבק של כל אזרחיות המדינה ואזרחיה, ולכן זה אינו מאבק סקטוריאלי. אמנם, יש ברית זוגיות (Civil Union) במדינות אחרות באירופה ובמדינות מסוימות בארצות הברית, אולם שם גם יש נישואים אזרחיים וחופש לבחור האם להינשא בנישואים דתיים או אזרחיים. בישראל אין חירות כזו, ועל השגתה יש להיאבק.
ד"ר צבי טריגר מלמד דיני משפחה ודיני חוזים בבית הספר למשפטים ע"ש שטריקס, במסלול האקדמי של המכללה למנהל.