חזור ושוב אנו שומעים במערכת הבחירות נציגים שונים היוצאים כנגד "הומוסקסואליות" ו"חוק ברית הזוגיות" בשם ההלכה והתורה. דברים אלו נובעים בעיקר מיוהרה, פטרונות ובורות, שכן בדיקה אמיתית וכנה באוצר התרבות היהודי- ההלכה עצמה- מעלה תמונה די שונה ממה שמוכרים לנו כיום.
יו"ר "הבית היהודי", נפתלי בנט, התבטא בנושא: "אני אוהב את כל עם ישראל כולל חד-מיניים. יש לי כיפה על הראש, היהדות הפורמלית לא מכירה בנישואים חד-מיניים כמו שאי אפשר להעביר חוק שבשר וחלב זה כשר. מה עשינו בכנסת האחרונה? היינו פרגמטיים. הכלל היה: הכרה – לא, זכויות – כן". חברתו לסיעה, איילת שקד, אף היא הפטירה: "מי שרוצה ודוגל בנישואים חד-מיניים, שלא יצביע לבית היהודי". רונן שובל, מועמד חילוני מטעם המפלגה, אמר: "נישואים זה בין גבר ואשה - אפשר למצוא הסדרים אחרים, אבל בואו נשמור על קדושת המושג הזה שנקרא נישואים".
ניתן היה לחשוב שהם אכן משקפים הלך רוח רבני-הלכתי, ולא היא. הרי במאמר של הרב אליעזר מלמד העונה לשם "מחלת הדור (!) והיחס אליה" (בשבע, 633) שפורסם רק לפני שבועיים, נכתב: "קביעת התורה שאסור לקיים יחסי אישות עם גבר אחר... וכל כך חמור איסור זה, עד שקבעה התורה עונש סקילה לחוטא בו, שנאמר: 'ואיש אשר ישכב את זכר משכבי אישה - תועבה עשו שניהם, מות יומתו, דמיהם בם' (ויקרא כ"ב, י"ח)". כל גדולי ההלכה יסכימו כי מה שנאסר בתורה הוא "משכב זכר" בלבד, ולא כל "יחסי אישות" כפי שמחדש הרב מלמד ואחרים.
והרי לא כל ההומואים עוברים על משכב זכר. יש מספר לא מבוטל של הומואים דתיים שנמנעים מכך, כמו גם חילונים שלא עושים זאת מטעמי העדפה אישית וטעם. היהדות מאמינה בלימוד זכות, ולכן קביעה מראש שכל הומוסקסואל הוא עובר עבירה היא מעשה נבלה, כמו גם זיהוי של הומוסקסואליות עם משכב זכר.
יתרה מכך, הרב מלמד מנמק את חומרת האיסור בכך שמדובר שעונשו סקילה, אך ראו זה פלא, בחוק המקראי לא רק על משכב זכר יש עונש סקילה, אלא גם על עובד עבודה זרה, אישה נואפת, מחלל שבת, מקלל ה', מקלל אביו ואמו, השוכב עם אמו או עם אשת בנו, מכשף ועוד. לאלו לא קרא הרב מלמד "מחלת הדור", את אלו לא הדגיש "כחמורים שבמצוות".
גם עונש הסקילה בוטל דה פקטו, כיוון שבהלכה נקבע שכדי לממש את עונש הסקילה צריך שני עדים שראו את המעשה והתרו בפני המעורבים המעשה לפני כן שהוא אסור. בכך יישום הסקילה הפך כמעט ובלתי אפשרי. מנגנון ההלכה פועל כך, שכאשר רוצים לתקן עיוות או התנגשות בין המציאות להלכה, ניתן למצוא פתרון (מכונה "הערמה" בלשון ההלכה): כמו מכירת חמץ, כמו היתר שמיטה, כמו פרוזבול, כמו היתר עסקא, כמו שעון שבת ואחרים.
מאידך, מיתוס אחר הוא כי משכב זכר חמור יותר מעבירות אחרות בתורה, ולכן נקרא "תועבה". אולם רפרוף קל בתורה יגלה כי השימוש במילה "תועבה" נוגע לשורה של איסורים בתחום הדתי-והחברתי-מוסרי (נזכר כמעט 40 פעמים בתנ"ך), והם כוללים: הונאה במידות ובמשקלות, גזל, לקיחת נשך ותרבית, עבודת אלילים, ניאוף, שבועת שקר, רצח, לבישת כלי גבר על אישה וההיפך, הקרבת קורבן בעל מום, אכילת בהמות טמאות, איסור החזרת גרושתו אחרי שנישאה לאחר ועוד. חלק מאיסורים אלו שייכים גם לעולם המיני, מה שאומר שמשכב זכר לא הופך לחמורה שבעבירות, גם לא בתחום המיני.
מדוע הבליטו דווקא משכב זכר?
אז מהי הסיבה להבלטה הכה מסיבית שיש דווקא למשכב זכר (המוחלף ברישול מכעיס עם הומוסקסואליות כאמור) בחברה הדתית? הסיבה לכך איננה דתית או הלכתית אפוא, אלא חברתית, כזאת הנובעת מדעות קדומות, גזענות ובורות. במאמר שפרסם הרב חיים נבון ב"מקור ראשון" (08/03/15), הוא מתייחס לסוגיית הנישואים החד-מיניים, ותחילה קובע: "ראשית, המסורת היהודית אינה מתארת הומוסקסואליות כסוטים או כחולים. המסורת שלנו מתייחסת למשכב זכר כמו לכל איסור עריות אחר... אנו חיים לצד מחללי שבתות ואוכלי טרפות, ונוכל לחיות גם לצד אנשים שאינם מקפידים על איסור משכב זכור (בלי לטשטש את חומרת האיסורים הללו)". מעניין ששתי הדוגמאות המקבילות, של חילול שבת ואכילת מאכלות אסורים, שתיהן הוגדרו באותה הגדרה של "תועבה" או "עונש סקילה". כך שעד כאן הרב נבון מיישר קו עם הדברים שצוינו לעיל.
בכל הנוגע לנישואים חד-מיניים, הוא מודה כי "מבחינה הלכתית טהורה, טקס נישואים חד-מיני פחות חמור מהקשר הגופני עצמו. ההלכה אכן אוסרת נישואים כאלו, אך עיקר הבעייתיות בנישואים חד-מיניים מן הזווית היהודית אינו בהלכה הצרופה, אלא בהשלכה החברתית-קהילתית של נישואים כאלו". בכך הוא חושף את דינמיקת ההיגיון שמפעילים רבנים אנשים דתיים שכמותו, דינמיקה שחורגת מגבולות ההלכה (שהיא כאמור מאוד ספציפית וממוקדת). כך הוא נסחף לדיון על אי-יציבות הקשרים החד-מיניים, אי-נאמנות מונוגמית בקרב הומוסקסואלים וכן ההגנה שמספק מוסד הנישואים המסורתי לאישה ולילדים. על כל אלה אפשר להתווכח, ובמישור החברתי. אך גם לאחר שיגור עקיצה קבועה ל"טרור הנאור" של חוגים ליברליים, הוא מפטיר כי "אתם יכולים לחיות כרצונכם ולקבל זכויות כלכליות".
אולם פה בעצם גלומה בעיה. החוק שעומד על הפרק הוא "חוק ברית הזוגיות". המילה נישואין נעדרת ממנו בכוונה תחילה. גם משום פשרה עם המחנה הדתי-שמרני ויציאה מהמלכוד של בכורת מערכת הנישואין הדתית, וגם משום שבסופו של דבר מדובר במתן זכויות כלכליות ואזרחיות לבני זוג חד מיניים. המתמודדת הליברלית ל"בית היהודי", עו"ד בתיה דרור-כהנא, הודיעה באותו סרטון ידוע, כי היא תומכת בברית זוגיות, ולמרות זאת מבהירה כי היא מתנגדת לקרוא לכך "נישואים". רבנים ונציגי ציבור דתיים יודעים את זה, ובכל זאת בוחרים לצאת כנגד.
הרי לכם העובדות. אתם תשפטו
>> מדוע בנט שותק? שאלנו אותו מדוע הוא מטעה מבחינה הלכתית והוא סירב לענות
* הכותב הוא חבר צוות הו"ד (הומואים דתיים)