*המחשבות הבאות מכוונות בעיקר לגברים, אבל רלוונטיות לכולם ולכולן. אם הן מעלות בך קושי, כאב או צורך בעזרה - אתה לא לבד, את לא לבד. קו סיוע לגברים ונערים יכול לספק לך אוזן קשבת - 1203. מספר קו סיוע לנשים ונערות - 1202.
- נכון, לא כולנו עברנו תקיפה מינית "של ממש", אבל הימים האחרונים, בהם פורסם על תקיפות מיניות (לכאורה) וניצול מיני (לכאורה), על ידי לפחות שניים ממי שחשבתי שהם גיבורי הקהילה, שברו שבר. פתאום הרשתות החברתיות מלאות בסיפורים מורכבים, קשים, לפחות על הפעמים הראשונות שלהם עם גברים אחרים, אם לא יותר מזה. נראה שאי אפשר לחיות ולגדול בחברה שלנו ולהיות "מאה אחוז בסדר" וגם מי שלא עברו אונס, עברו צורה כלשהי של פגיעה מינית. פתאום מבינים שזה לא הכל או כלום. ועדיין, אני תופס את עצמי אומר ושומע, או עומד לומר, כל מיני משפטים שפתאום הרבה יותר קשה לשמוע:
"מה אני אעשה עכשיו עניין מכל המשפטים המטרידים או הצביטות והנגיעות שקיבלתי מאז שיצאתי מהארון? אחרי כל כך הרבה שנים, כשזה קורה כמעט כל הזמן בכל מקום, למה זה אמור לעניין מישהו, או אותי? מה אני, קורבן?
"וואי וואי מה הייתי עושה לך אם לא היית כזה צעיר / עובד שלי / סטודנט שלי / בזוגיות עם חבר / סטרייט / טרנס / שמנמן / שעיר / נשי / מזרחי / אשכנזי / כל סיבה אחרת המתחמקת מהעובדה שאתה לא מעוניין ואני מודע לזה".
"מה הסיפור? אין בחור שהפעם הראשונה שלו לא הייתה עם מישהו קצת מבוגר ממנו וקצת לא נעימה, או שהוא לא עשה בה כמה דברים שהוא לא היה מוכן לעשות?"."
"מה קרה, אתה לא מבין שזה צריך להחמיא לך?"
"מה עכשיו צריך לחתום על טופס לפני שעושים סקס עם מישהו? אני צריך לשאול אותו כל הזמן אם הוא בסדר? אם הוא מסכים?".
יש עוד הרבה משפטים בסגנון, זו ממש התשתית של חלק מהיחסים שבינו לבינו בימינו. וזה לא בסדר. אפשר להגדיר אותם, אם נבחר בלשון מפוצצת, כ"גבריות רעילה" וביטויים של "תרבות אונס". כלומר, זו דרך אחת שהמושגים האלה נראים כשמתרגמים אותם ליום יום. וזו ההתחלה של הדרך שבה אני, ואתה, ובעצם כולם מסביבנו, גם פוגעים מינית באנשים סביבנו ונפגעים מינית בעצמנו.
אנחנו מעמידים פנים שזה בסדר, שזה נורמלי, שזה טוב. אבל זה לא, ואפשר לעצור את זה. זה בסדר לעצור את ההתנהגויות האלה. כדי לשנות את העולם לא חייבים לצאת עם אוהל לרוטשילד או עם שלטים לבלפור. מספיק פשוט לפעמים לחשוב על מה יוצא מהפה כשאתה בן 30 מרוטשילד שמדבר עם בן 18 מבלפור. אני יודע כמה זה קשה. ולא תמיד אפשר באמת לדעת מי מעוניין במה, אז כשלא ברור לי - אני שואל. וזה יכול לקרות בכל שלב שהוא בסקס, לפני, תוך כדי או אפילו אחרי. זה אולי קצת מוריד לחשוב על זה, אבל זה לא פוגע בחופש המיני ואפשר עדיין להמשיך לעשות סקס לוהט חמש פעמים ביום עם שבעה גברים שונים. פשוט שזה בהסכמה מלאה ונלהבת. אם אתה לא מעוניין, בכל שלב שהוא, או מי שאתה איתו לא מעוניין, בכל שלב שהוא - ממש עדיף להגיד וחובה להקשיב.
אחד הדברים שאני עושה באופן קבוע במופעי הדראג שלי הוא "מבחן המיקרופון": תוך כדי שיחה משעשעת עם אדם מהקהל, לרוב אם הוא גבר הטרו, אני מאתגר אותו להכניס לפה את המיקרופון עם כמה שפחות שיניים. אני גם מדגים את זה בעצמי והסיטואציה על פי רוב משעשעת מאוד. מיותר לציין שזה דבר שעם הקורונה פג תוקפו, אבל אחד הדברים שהבנתי עם השנים הוא שיש אנשים שחווים את הדבר הזה כסוג של פגיעה מינית. זה אולי לא אונס ברוטלי, אבל למדתי להבהיר שוב ושוב למתנדב מהקהל שזו לא חובה וזה רק אם הוא רוצה. אותו הדבר גם לגבי "להעלות לירד מהקהל ולהוריד לו חולצה". אז אם אני למדתי לשאול לרצון של האדם שעומד איתי על הבמה - אפשר ללמוד לשאול לגבי הרצון של פרטנר בסקס. - הראש מסתחרר והבטן מתכווצת. הנשמה מבקשת להקיא את עצמה מהגוף. הגוף השתתק. כל כולי מחולק לחלקים. החלק שבוער. החלק שנקרע. החלק שמדמם. החלק שמתענג למרות הכל. החלק שפועם עד שהוא כמעט מתפוצץ. ואז דממה. הנפש מסתכלת על הגוף מלמעלה. הגוף לא הצליח לברוח, אז הנפש ברחה. היא לא באמת ראה את את הגוף מלמעלה, כי האיש החודר אל תוך גופי בניגוד לרצוני מסתיר אותי. אז הנפש חוזרת אל הגוף וכל מה שנשאר זה כאב שורף, עד שעולה הבחילה ואפשר לשים לב שהגוף רועד, מכוסה זיעה קרה והאיש שהרגע יצא מהתא זרק מילה לאוויר, כדי שלא תהיה שתיקה מעיקה אחרי שהוא גמר. זה היה משהו בסגנון של "איזה תחת", או "איזה חור", או "איזה שרמוטה". יכול להיות שהוא אפילו אמר "תודה, היה לי כיף". המילים של אחרי התערפלו לי מאז.
זו החוויה שלי. ב-2002. כשנאנסתי בסאונה של גייז. מאז שמעתי אינספור חוויות דומות. חוויות של גברים, נשים וכל מי שבין לבין. כולן דומות להחריד. אלא שמה שקורה אחרי אונס שונה לכל אחד ואחת. לי היה מזל מהבחינה הזו. אבל החוויה הזו, לדעתי, לצד הבושה וההשתקה, היא שמולידה תגובות עוצמתיות ביותר ממי שנפגעו ומדברים (בעיקר מדברות) על זה, ונתקלים בתגובות קשות. זה המקור לתחושה של רבים שלא עברו את זה ש"מתפוצצים עלי פה כאילו אני אנס או משהו". אז לא, אולי לא אנסת אף אחד, אבל רצוי שתתנהל ברגישות גם כלפי אנשים אחרים, במיוחד אם הם עברו טראומה כמו זו שתיארתי. זה בסיסי. זה כמו לא להדליק זיקוקים ליד מי שסובל מטראומה מהשירות הצבאי או מפיגוע. קוראים לזה רגישות אנושית. - עזבו את השם והתואר. ככל הנראה יש יותר מאדם להט"ב אחד עם הרבה מאוד כוח ש(שוב) ניצל אותו לרעה, הרבה יותר מהשניים שכבר נחשפו. אני מוכן להתערב שרובם המוחלט גברים, גם אם לא כולם. אם מטריד אתכם שזה ישליך על הקהילה שלנו "כי הסטרייטים יגידו שאנחנו סוטים", אתם מוזמנים לנחות על כדור הארץ ולהתעדכן בתולדות המאבק הגאה, או במה שקרה במהפכת ME TOO. השונאים יגידו שאנחנו סוטים בכל מקרה והתומכים מסוגלים להבין שיש כאן משבר שמקיף את כלל החברה ואנחנו לא פטורים ממנו. עצם המחשבה שאנחנו מיוחדים ופטורים מהטרדות מיניות היא די הומופובית לכשעצמה. אבל מעבר לזה, ספציפית בקהילה שלנו, הסיבה שהמקרים האלה חייבים להשליך פומבית עלינו היא כי יש אצלנו בעיה חמורה של השתקת הטרדות וחוסר הבנה של ההבדל בין חירות מינית לדברים אחרים. זה קצת מזכיר את המתנגדים לשוויון הזכויות שלנו, לא?
וזה חמור שזה קרה דווקא אצלנו, כי אנחנו נושאות ונושאי הדגל של חירות מינית ומגדרית. של הגאווה במקום בושה. וזה משהו שצריך להתבייש בו (לכאורה). בתכלס, היחידים שצריכים להתבייש הם המטרידים והתוקפים, אבל העובדה היא שזה לא המצב. מה שיכול לעזור לכולם הוא לקחת אחריות. לומר בבירור: גל ואיתי (והבאים בתור) תרמו רבות, פרצו דרך, לא היינו איפה שאנחנו בלעדיהם, אבל זה לא מבטל את הטענות ואסור להשתיק את הנפגעים. זה לא אומר שצריך להפנות את הגב לתוקפים, אבל חייבים לקחת אחריות ולשנות את הקהילה עם המבט קדימה. - האובססיביות למושג "בכיר בקהילה" אמנם מסיחה את הדעת, אבל זה בדיוק זה. "בכיר בקהילה" זוכה להזדמנות להיערך מראש ציבורית למכה, זוכה להכות על חטא בפומבי מבלי שעולמו יחרב עליו, זוכה לאמירות חלושות מצד ארגונים ואישי ציבור שזעים באי נוחות אחרי שנלחצו לשם. "בכיר בקהילה" זוכה לאייטם בתקשורת על איך כל החברים המפורסמים שלו מתייצבים לצידו ושולחים חיבוק. "בכיר בקהילה" זוכה שפמיניסטיות נחרצות מסבירות ברדיו בקול יבש ש"באמת אז זה היה אחרת, ואצל גייז זה שונה, אבל זה לא בסדר". מי שלא באמת "בכיר בקהילה" לא אומרים עליו, מחד, ש"כולם ידעו ושתקו" ולא אומרים עליו מאידך ש"עשו לו משפט שדה". זה בדיוק "בכיר בקהילה". בן אדם שבלעדיו לא היינו, כקהילה, איפה שאנחנו. לטוב ולרע. אז שחררו מהאובססיה להתקטנן על הכותרות, כי זה בדיוק כמו לספור את החסדים של "בכיר בקהילה", כאילו שהם מצדיקים משהו.
"בכירים בקהילה" יכולים גם להמשיך להוות דוגמה אחרי שערוותם נחשפה ולהוביל הליך של צדק מאחה, גם ברמה המשפטית, גם ברמה האישית וגם ברמה הקהילתית. ולא, לא מגיע להם מחיאות כפיים ותשבוחות על זה. צדק מאחה זה אומר להכיר בפגיעה ובנפגעים, בלי תירוצים, להכות על חטא באמת מכל הלב, ולפעול לפיצוי ולשינוי עד כמה שניתן. אבל מתוקף היותם "בכירים בקהילה" הם גם יכולים לבחור שלא לצעוד בדרך הצדק המאחה, ולשם נראה שפנינו מועדות. וחבל - הייתה להם הזדמנות לעשות משהו באמת מעורר השראה. - ליבי עם המשפחות והחברים של איתי וגל. זו תקופה קשה מאוד. זו לא אשמתכם.
- לפני 22 שנה, באוקטובר 1999, כתבתי מכתב למערכת "הזמן הוורוד", מהזווית של בן 16 מירושלים שחי מחוץ לארון. את המכתב סיימתי ב"וגם אם אתם 'לוקחים תחת חסותכם' הומו שלא כל כך יודע מה הוא, אתם יודעים טוב מאוד מה לא לעשות. אל תדגימו לו - ואתם יודעים למה אני מתכוון". אבל למישהו שם היה את הרעיון המבריק לתת למכתב את הכותרת "שטן ירושלמי קטן". כן, אז באמת דברים נראו אחרת. או שלא.
בשנים שחלפו מאז היו אינספור יוזמות, רובן המוחלט בהובלת נשים, לדבר על ולטפל בפגיעות מיניות בקהילה שלנו. אני לא יכול להזכיר את כולן, אבל לפני קצת פחות מעשור הקמנו את קבוצת "גאה לצאת נגד הטרדות מיניות בקהילה". במקביל קמה קבוצת "שקמה" נגד תקיפות מיניות של נשים על ידי נשים. שתי היוזמות קרסו תחת חוסר ההיענות של ארגונים ופעילים בקהילה שלנו. כתבנו על הנושא שוב ושוב, צברנו פרטים, מקרים, עדויות. אבל כלום. או שמא - שוב, כלום.
אני מתאפק שלא לציין את שמותיהם של הפוליטיקאיות וה"בכירים" שנמנעו אז מלהתערב "בחיסולים פוליטיים ומשפטי שדה", זאת למרות שהציגו להם פרטים על הטרדות, כולל עדויות ותלונות במשטרה. אני שמח שלפחות היום הם מתבטאים ומתבטאות קצת אחרת, גם אם אין להם באמת ברירה.
לפני שנים בודדות הייתה יוזמת "תשמרי על הכוס שלך" כדי למנוע הטרדות בחיי הלילה. כולנו יודעים בדיוק איפה זה נגמר - לכל היותר בפאנץ' ליין שחוק על איברי המין של נשים. אחר כך קמה יוזמת "לילה טוב" הנהדרת, שעדיין פעילה. תומאס שמש מהביף אימץ בקול רם את סוגיית הבטיחות המינית, ורק השנה קמו פעילות ופעילים שמחו נגד שילוב אייל גולן במסיבת הגאווה של עופרה הקדושה. גם השנה קמה היוזמה הנהדרת של אליאב בטיטו, שמשלב מסרים של בטיחות מינית בליין הקראש. ועדיין, הדברים עוד לא נראים אחרת.
כבר 20 שנה לפחות שערן האן מאיגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית מעלה את הסוגיה בכל מקום. כי לו כבר אז דברים לא נראו אחרת. לפני פחות משנה הקים עומרי פיינשטיין את עמוד "תורנו" - עדויות וסיפורים על הטרדות ותקיפות מיניות בקהילה הגאה, כי לו הדברים לא נראים אחרת. במוצאי שבת תתקיים בכיכר הבימה בתל אביב הפגנת תמיכה במתלוננים, כי עבורנו דברים חייבים להיראות אחרת כבר עכשיו. - לומר זאת פעם אחת זה לא מספיק - אם האירועים האחרונים מעלים את הצורך, קו סיוע לגברים ונערים נפגעי תקיפה מינית יכול לספק לך אוזן קשבת - 1203. מספר קו סיוע לנשים - 1202.
