לפי חוק כבוד האדם וחירותו סעיף 7.א, כל אדם זכאי לפרטיותו וצנעת חייו. על אף סעיף זה, כנראה שקיים איזשהו פער בין החוק לבין מה שקורה בפועל ברמה התרבותית. אקדים ואצהיר בזאת שזכיתי להיות מי שאני. אני אמנם לא חושבת שזה הוגן שמסע החיים שלי אמור לשים לי טייטל מעל הראש, אבל עדיין מודעת לעובדה שהענקתי לעצמי את המתנה הכי יפה שאישה יכולה לתת לעצמה - אני היצירה של עצמי. עברתי מסע חיים מדהים במובן הרגשי, הרוחני והפיזי, ועצם העובדה שהמטרה שלו היא להגיע אל מקום נינוח, אל האמת, זה לחלוטין הירואי בעיניי.
למרות העמדה שלי בנוגע לאדם שאני ולמסע החיים שאותו עברתי, אין ספק שהטרנסג'נדריות האמיתית היא חוסר ההלימה בין התפיסה שלי לגבי עצמי לעומת התפיסה של החברה לגביי. אם את יפה אזי את לגיטימית באופן מפוקפק כלשהו (לעבודות ייצוגיות בעיקר); אם ניכר עלייך מסע חייך, נידונת לחיי שוליים או פשוט להרבה פחות אופציות והתנגשות לא פעם, באופן תכוף ביותר אפילו, בתקרות זכוכית.
בדרך כלל כשאני משתפת אנשים ביחס המביש, המפלה והאלים מצד החברה כלפיי נשים טרנסיות - אם זה במקומות עבודה, בהיכרויות וכמובן ביחס מטריד ברחוב - אני בדרך כלל מקבלת תגובות מיתממות כמו: "באמת?", "אולי זה בראש שלך", והם ישר חושבים שמדובר ב"הערכה עצמית נמוכה". שאני כלואה בעולם הדמיוני שלי שנשלט לחלוטין על ידי כל אותם שדים מן העבר, ושעליהם לעודד אותי, "אבל את כל כך יפה". ולא משנה כמה אנסה להסביר, זה לא חודר שיש באמת בעייתיות ביחס של רוב האנשים בחברה כלפי נשים טרנסיות.
לכן הפעם, כשהרחתי חוויה מטרידה מתדפקת על דלתי, החלטתי שאני לא מוותרת יותר, אני לא מפחדת יותר, אני לא מתקפלת יותר - ואני אתעד ככה שכולם יראו באיזו תופעה מדובר. מה שקרה היה מאוד פשוט, תסריט שמוכר להרבה נשים שכמותי, כשהנרטיב הוא שאין מקום במרחב הציבורי לנשים כמוני. אם חלילה קרה שאדם באמצע הרחוב שם לב לאלמנט "זכרי" אחד אצל אישה טרנסג'נדרית, הוא יעמיד את אותה האישה לדין בגין התחזות. אם לאחר הצלבת הראיות וחקירת הנאשמת, היא נמצאה אכן אשמה בהתחזות, כלומר ב"טרנסג'נדריות", יחליט השופט אם עליה לקבל את העונש הקשה, עונש אלים ברמה המילולית או הפיסית ובמדינות קשות וחשוכות יותר אף גזר דין מוות, או אם עליה לקבל את העונש הקל והרווח יותר, אותו עונש שהוא לא אחר מאשר שיח מחפיץ וסליזי בסגנון: "אה את טרנסית? מגניב! יש לך סיליקון? איך את מוצצת?". שיח רדוד ומשפיל המקטין אותנו לכדי חפץ, שנועד להרפתקאות מיניות, מימוש פנטזיות ופורקן מיני חד צדדי. אנחנו נשאל בחוצפה על הביצועים המיניים, יבקשו שנמנה רשימת איברים או הניתוחים שעברנו, וכפי שהחכמתי לתעד, תהיות על איבר מיננו.
"אבל יש לך קול של גבר"
בתחילת השבוע עמדתי בתחנה וחיכיתי לקו האוטובוס שלי, כשהגיע גבר בסביבות גיל 70. הגבר פונה אליי ומבקש לדעת אם קו כלשהו כבר עבר. אני ביתר נדיבות ואדיבות מיד בדקתי בשבילו באפליקציה. משמסרתי את המידע, לא זכיתי לתודה, אלא לסריקה בוטה של הגוף שלי ולקביעה שהוטחה בי שלוש פעמים, עד שהחלטתי להתייחס ולתעד: "יש לך קול של גבר". מה שהתדרדר תוך מספר דקות לשאלה: "יש לך כוס או זין?".
לאחר אותו תיעוד מצמרר החלטתי כי עליי כמובן לשתף את החוויה שעברתי עם שאר העולם, והעליתי אותו לפייסבוק. תוך מספר שעות הוא התגלגל לכמות עצומה של אנשים, והתגובות לא איחרו להגיע אחת אחרי השנייה. אני חייבת לציין שנימת הפוסט שהעליתי הייתה עם ביקורת נוקבת על יחסם של אנשים כלפי טרנסיות, ועדיין היה מדהים בעיניי איך רוב התגובות היו מעודדות, מזדהות ולגמרי מצדיקות את עצם ההחלטה לתעד. הקהילה אליה אני משתייכת, אותה קהילה להט"בית ידועה לשמצה, עמדה לצידי כמו להקת לביאות ושיגרה אינספור תגובות כה מחזקות, מפרגנות, נטולות שיפוטיות ומעצימות שפשוט חיממו לי את הלב.
שמחתי לראות תגובות אוהדות מצד נשים סיסג'נדריות, שראו בסיטואציה מצב שהוא לא שונה מכל הטרדה מינית שחוו בחייהן. נשים שכתבו לי מעבר לתגובות הודעות על כמה הן מזדהות, כמה הפוסט נגע להן בלב, כמה הוא מחזק אותן. כמה גם הן חוות הטרדות בלתי פוסקות בכל מיני מסגרות, אם זה הרחוב, אם זה מקומות עבודה. כמה זה מרגש אותן שאני צועקת את מה שהן לא מסוגלות לומר, וציינו את הסבלנות והאצילות בה התנהלתי מולו.
כמות מצומצמת של תגובות התעסקו בעיקר ב"נכון, אכן מדובר בהטרדה", ובלייעץ לי איך הייתי אמורה לנהוג כמו: "איך לא נתת לו סטירה?", "איך לא קיללת אותו?", "יכולת לקרוא למשטרה", "איך לא בעטת בו", "אני במקומך הייתי מפליץ לו על הפרצוף", והאהובות עליי, "תתעלמי". מה שהיה נראה לי סביר אך די שיפוטי, אחרי הכל, קשה לצפות מאדם שהוא לא אתה שינהג כמוך בסיטואציה שכזאת, אך תגובות אלו עדיין לא היו שיפוטיות וביקורתיות לגביי, כמו כל אותן תגובות מצדו האחר של המתרס, התגובות שהשמיצו את ההתנהגות שלי ואת הדרך בה אני התנהלתי בסיטואציה. תגובות שהשמיצו אותי על כך שבכלל תיעדתי, תגובות שהגיעו בעיקר מגברים סיסג'נדרים, שכמובן התנהגותו של אותו אדם נראתה להם סך הכל הגיונית ביותר. הם בחרו בשצף קצף לסנגר עליו, תוך כדי שהם מתעלמים לחלוטין מהעובדה שבחרתי להעלות את הסרטון ערוך, בו פניו של אותו אדם מטושטשות, במטרה ברורה, לחשוף את התופעה מבלי להביך את אותו האיש.
"בויז וויל בי בויז"
אז לאלו שכועסים על עצם זה שבכלל העזתי לתעד ולשתף, עם אמירות כמו: "הוא בן אדם מבוגר" - גיל לא מצדיק התנהגות שכזו, זה לא לגיטימי, לא בגיל 30 ולא בגיל 80, לשאול ולחטט ככה בחוצפה, רק כי מסקרן אותך מה האדם שעומד מולך, ובטח לא באופן גס ובוטה שכזה. "למה לשתף כזה דבר? הוא בסך הכל הביע סקרנות ואת ענית לו לא יפהף וגרמת לו לחוויה לא טובה עם להט"בים" - אני באמת מתנצלת שלא הייתי "שירותית" כלפי אדם ששאל אותי באופן בוטה על איברי המין שלי, וכן, לדעתי אנשים צריכים לראות איך נראית הטרדה פר אקסלנס. את רוב התגובות מצדם מהסוג הזה, שהגיעו רובן מגברים, אני יכולה לסכם ב"אין מה לעשות, בויז וויל בי בויז, את פשוט צריכה לקבל את זה שככה הם, בייחוד אנשים בגיל מתקדם ולשמור על הכוס שלך".
קיימת סברה הזויה שכזאת, שלגברים יש היתר להסתובב ברחבי העולם הזה, לעולל ולהתייחס לנשים כאוות נפשם, ונשים פשוט צריכות להשלים עם המצב הזה. במקרים ובתרבויות שמרניות וקיצוניות אנחנו נדרש לכסות עצמנו ו"להצניע עצמנו", ובמקרים חילוניים יותר לספוג תגובות שיפוטיות, שמעבירות בדרך כלל את המסר שמה שעוללו לך זה לגמרי באשמתך, כי "לא היית מספיק" או כי כנראה "היית יותר מדי", "יכולת להיות יותר", "מה את מצפה כשאת לובשת שורטס?", "אז תפסיקי להצטלם בביקיני", או התגובה השיפוטית ביותר: "את סתם פרובוקטורית שרוצה תשומת לב מגברים".
ואני תוהה, איפה עובר הגבול? מה מותר לשאול ומה אסור לשאול? מהי סקרנות? ומהי חטטנות שאין לה מקום? באיזו חברה אנו חיות שניתן היתר לחדור לנו ככה לתחתונים והמעשה מקבל הצדקה? למה תמיד מצופה מנשים להתאים עצמן התנהגותית וחזותית לפי רצונם של גברים? סתם רעיון מהפכני שכזה - אולי נתחיל לחנך זכרים בעלי זהות מגדר גברית בעודם ילדים להיות קצת יותר מחוברים לרגש? נפסיק כחברה לדכא גברים רגשית, וניצור חברה בה קיים חופש ביטוי מגדרי. חברה בה המגדרים לא כאלה דיכוטומיים, חברה בה גברים לא נכשלים התנהגותית ואז נקראים "קוקסינלים", חברה בה נשים לא נכשלות ונקראות "זונות", חברה בה נשיות היא לא דבר חלש, רדוד טיפשי, פחות חשוב ורע וגבריות היא לא איזה מוסד יוקרתי נשגב.
"המעבר המגדרי שלי לא היה במטרה לבדר אתכם"
בחרתי לתעד את ההטרדה שעברתי בכדי לחשוף את התופעה הזאת, בה אנשים מרשים לעצמם לשאול אנשים שאין להם שום קרבה אליהם שאלות על המין הביולוגי שלהם, על הגוף שלהם, על איברי המין שלהם, רק כי כמה אלמנטים לא מסתדרים להם עם המגדר שמוצג להם - ואין לי שום חרטה לגבי זה. זה לא המעשה הבזוי. הבחירה ללכת עם הסקרנות ולחדור לנו למרחב האישי, וגרוע מכך, לחטט לנו באיזור החלציים כדי לברר על איברי המין שלנו, היא המעשה הבזוי, בלשון המעטה, וזה חייב להיפסק. לא שואלים אנשים שאתה לא מכיר על איברי המין שלהם. נקודה סוף פסוק. מיותר לציין שהסיטואציה הייתה מזעזעת עבורי. הרגשתי מושפלת, הרגשתי מחוללת.
אז די! גם אם נתקלתם באישה שהיו בה אלמנטים מסוימים שלא קיימים בדרך כלל אצל נשים סיסג'נדריות, שקשורים לגובה, רוחב גוף או קול, זה לא נותן שום היתר להפר לאותה אישה את הפרטיות ולחדור למרחב האישי שלה. בין אם הנושא מעניין אותכם ברמה התרבותית, הרפואית ובין אם פעם חוויתם עם נשים טרנסיות סיטואציה מינית וזיהיתם הזדמנות לחוות זאת שוב - אין צורך לערוך משפטי שדה ולהעביר ביקורת על מראה או על נראות של נשים באשר הן.
השיח המיושן והכל כך מוטעה הזה של "אפשר לראות עלייך", "אי אפשר לראות עלייך", "עוברת", "לא עוברת", הוא לא רלוונטי. שוב, המטרה לא הייתה להתחקות לאישה סיסג'נדרית. המעבר המגדרי שעשינו בתור טרנסיות לא היה במטרה לבדר אתכם, לקשט לכם את המרחב הציבורי או חלילה לפתות אתכם. אז די עם זה! לא כל אחת מחויבת מעצם היותה אישה טרנסית להיות גורם הסברה מהלך, שניתן לשאול באופן חטטני על איבר המין שלו.
>> מרימים עד הסוף: 11 סרטים גאים עם סוף טוב
>> צורכים סמים במסיבות? את זה באמת חשוב שתדעו
>> בחנו את עצמכם: כמה אתם באמת מבינים בסקס של גייז?
המסר שהכי חשוב לי שיעבור: עצם היותי הוא לא במטרה לרמות אף אחד, להפך, זו הזהות שלי. גם אם יוחס לי בלידה מגדר אחר, זו האמת שלי, זו אינה מתיחה ויגאל שילון לא יצוץ במהלכה עם סיגר - זו האמת שלי. ויותר מכל, אני ממליצה לכולנו להתקיים, לנהוג, ללכת ולחיות רק לפי האמת שלנו.