אילנה דיין שוחחה עם דיוויד אקסלרוד, מייסד המכון לפוליטיקה באונ' שיקאגו, במסגרת הפודקאסט The axe files ו-CNN, והתייחסה לרגעים שלאחר פתיחת מתקפת הטרור הרצחנית של חמאס בשבעה באוקטובר. בין השאר, העיתונאית ומגישת "עובדה" התייחסה להלם הגדול ברגעים הראשונים, הקושי לתאר במילים את התופת שעברו תושבי הקיבוצים והמושבים בדרום והתחושות שמלוות אותנו, כיחידים וכחברה, מאותה שבת שחורה.
"כולנו מנסים לבנות מחדש את אותו יום שבת נורא. אני עושה את זה כעיתונאית, ואנחנו עושים את זה כאומה וכיחידים", אמרה בפתח דבריה. "במונחי ציר זמנים מדובר בדבר פשוט יחסית, בשש וחצי בבוקר החלו לפעול אזעקות בכל ישראל, מצפונה ועד דרומה. בהתחלה זה נשמע כאזעקות מפני מתקפת טילים אפילו בעיניהם של תושבי הדרום בסמוך לגבול רצועת עזה, תושבים שבסופו של דבר נאצלו לשהות 24, ואפילו 36, שעות בחדרים מוגנים כשהם מפוחדים בעקבות חדירת מחבלים לקיבוצים ולקהילות. גם הם חשבו שהאירוע יגמר בתוך מספר דקות, שבסך הכל צריך להיכנס אל החדר המוגן, שכיפת ברזל וצה"ל יגנו ושהכל יהיה בסדר".
דיין תיארה את הרגעים הראשונים בהם למדה על מה שמתרחש ביישובי מערב הנגב. "התעוררתי מהודעה של ביתי שהייתה בניו יורק. היא שם עם בעלה שמשלים תואר שני במשפטים באוני' קולומביה. מאז הוא כאן, במילואים, והם חזרו לכאן. לא לקח זמן רב מאז שהאירוע החל ועד שהגיע סרטון וידאו ראשון מהעיר שדרות הקרובה לגבול. אפשר לראות את רכבי הטנדר של חמאס נוסעים דרך הרחובות כמו היו רחובות ניו יורק או לוס אנג'לס, יורים לכל עבר והחל הסיוט".
העיתונאית המנוסה התייחסה לצורך לעבור בהלך המחשבה מאזרחית לעיתונאית תוך כדי שטף הדיווחים שלא פוסק לרגע. "אנחנו לא מדווחים חדשות אלא מתמקדים בעיתונות חוקרת ובתחקירים, אז באותה השבת הייתי דבוקה לדיווחי החדשות, וביום שלמחרת התחלנו לעבוד. נסענו לדרום, שם התחלנו להבין באמת מה קורה. בדומה לישראלים רבים, גם אנחנו העברנו את היום הראשון בשאלה אם אנחנו יכולים למצוא מילים לתאר את העובדה שמחבלי חמאס התנפלו על בתים ביישובים ישראליים כמו בקיבוץ בארי שבו הייתי", סיפרה. "הייתי גם בכפר עזה, ברעים, במקום בו התקיים פסטיבל מוזיקה שהותקף על ידי מאות מחבלים שירו לכל עבר. מדובר באנשים צעירים שחגגו לכבוד המוזיקה, החיים והשלום".
כדי להמחיש את הקושי לתאר במילים את הסיוט שעבר על קורבנות המחבלים, דיין תיארה מספר סיפורים ששמעה. "מנסים למצוא את המילים לסיפורה של אישה צעירה שניסתה להתחבא ומצאה את עצמה מול קנה רובהו של מחבל, שפשוט ירה בה. סיפור נוסף הוא סיפורו של צעיר ישראלי שדיבר עם אביו, מפקד ביחידת העילית של המשטרה הישראלית הימ"מ, שהיה באותה העת בהיתקלות עם מחבלים. בנו התקשר ואמר: 'אבא, הם יורים בי', ולאחר מכן אביו שומע קולות בערבית ומבין שבנו נהרג בזמן שהוא ממשיך להילחם במשך ימים, עד ללוויה".
"אתה שומע סיפור על יוצר סרטים צעיר, חברו הטוב ביותר של אדם שאני מכירה, שהסיח את דעתם של מחבלים בקיבוץ לשבריר שנייה כדי שאשתו ותינוקם יוכלו לברוח. את 24 השעות הבאות, העבירה האם במנוסה ברחבי הקיבוץ. סיפור נוסף הוא סיפור חברת קיבוץ מבוגרת שסיפרה איך התחבאה בתוך ארגז מצעים, והתמוגגה לגלות שהפיג'מה השחורה שלבשה בערב שלפני עזרה לה כך שהמחבלים לא זיהו אותה".
הסיפורים שדיין שמעה גילמו בתוכם דילמות לא אפשריות, מעשי גבורה וטרגדיה. "שמענו סיפור על משפחה שעשתה הכל כדי להחזיק את דלת הממ"ד במטרה למנוע מהמחבלים להיכנס. הטרוריסטים השליכו רימונים, ירו לכל עבר וניסו לחדור למקלט. האב החזיק את הדלת, אבל אז הם החליטו להצית אש, חמאס הצית אש בדירה והדלת בערה מחום. האב נדרש לקבל החלטה, וכל המשפחה קפצה מחוץ לחלון והתחבאה מאחורי השיחים. הטרוריסטים זיהו אותם והוציאו להורג את שני ההורים ואת הילד הבוגר. שני הילדים הצעירים המשיכו להתחבא מתחת לגופות בני משפחתם וכך שרדו. בשבועיים האחרונים וחצי אני מרגישה שאנחנו טובעים בכאב, יגון, אובדן וצער כמו שלא היה כאן מעולם", אמרה.
ברקע שיחה זו, מוקדם יותר השבוע דיין התראיינה לכריסטיאן אמנפור ברשת CNN, ושם אמרה בין היתר כי "חשבתי שאני יודעת משהו על האויבים שלנו. אף אחד מאיתנו לא הצליח לדמיין שזה סוג האויב שמולו אנחנו מתמודדים. האפקט שאנחנו תמיד מרגישים מוגנים נשבר, וכך גם התחושה שהצבא יודע הכל ואי אפשר להוליך אותו שולל. בראש ובראשונה מה שנשבר הוא התחושה שחמאס רוצה מעט בטובת האוכלוסייה שלו", הודתה אז.