צוות חדשות 13 הותקף באלימות אתמול בערב (שבת) בזמן שסיקר את הפגנת תומכי ליכוד באור עקיבא. "הביתה, אל גז'ירה, אתם האויב", "ערוץ של ערבים" - כך קראו המפגינים לעבר כתבת מהדורת השבת, לירון שמם, ולעבר צוות הערוץ. מפגיני הימין אף הטיחו בכתבת קללות וכינו אותה "שרמוטה" ו"זונה". התקיפה הידרדרה גם לאלימות פיזית, כשבעיצומו של השידור שמם גם ספגה בעיטה מאחד המפגינים; אז, שוטרים חסמו את המפגינים וחילצו מהמקום את הכתבת, בזמן שהם קוראים לעברה "שילוו אותך ככה להלוויה".
כעת, בשיחה עם mako, מספרת שמם על האירוע האלים. "ידענו שעומד להיות ערב מאוד מתוח", אומרת שמם. "אור עקיבא הצטרפה להפגנות בשבוע שעבר, וראינו איך זה הסתיים. היו שם אבנים, דברים שנזרקו, חפצים, ביצים, וזה הסתיים בפינוי של זוג מבוגר. הפעם, ידענו שהמילואמניקים יגיעו לתמוך במתנגדי הרפורמה, והיו גם דיבורים על הגעה של לה פמיליה. ידענו שיהיה שם מתוח. אור עקיבא מאוד מזוהה עם הליכוד. פורסמו לאורך השבוע כל מיני כרזות, וידענו שיהיה בלאגן. חשבנו שזה נכון לעמוד שם דווקא שם בערב הזה ולסקר, להראות מה קורה לעם שלנו".
מדובר היה, כאמור, בהפגנת תמיכה בתוכנית המשפטית – שאליה הגיעו גם מתנגדי התוכנית במטרה להשמיע את קולם. "ובאמת היה מתח גדול באוויר", נזכרת שמם. "המשטרה חילקה את הכביש לשניים - צד אחד של מתנגדי הרפורמה המשפטית וצד אחד של תומכי הרפורמה, שכבר התחילו להתאסף שם. הם היו לבושים כמו נינג'ות. הם צפרו לעברנו ולעבר כמה מתנגדי הרפורמה שהגיעו, ואמרו להם 'יא שמאלנים, תחזרו לתל אביב'. הייתה אווירה מתוחה, ואז במכה אחת הגיעה צעדה של מתנגדי הרפורמה, כמות של כ-400-500 איש. הם שרו 'אנחנו לא מפחדים', וברגע אחד אתה מוצא את עצמך בכאוס".
איפה את עמדת?
"באמצע. זה בעצם כביש עם שני נתיבים שבאמצע שלו יש אי תנועה, ושם עמדתי. גם השידור היה ניטרלי".
איך ההפגנה הפכה למפגן של אלימות?
"הרוחות באמת התלהטו בשנייה. המשטרה כל הזמן התערבה והשתלטה על האירוע. ראיתי אלימות מטורפת, אלימות שלא ראיתי בחיים שלי. ופתאום ב-20:40 כל מתנגדי הרפורמה בבת אחת עזבו את המקום. כשהרמתי את הראש ראיתי שכולם הלכו, אמרו לי שהם הלכו. יכול להיות שזה בגלל הנאום של גלנט, יכול להיות שזה בגלל האיומים שנשלחו אליהם מהצד השני, כי באמת הייתה אלימות קשה. אני בשלב הזה ראיתי אישה מחוסרת הכרה ששכבה לידי, ובדיוק סיימתי שידור אז טיפלתי בה.
מתי הבנת שאת נמצאת תחת מתקפה?
"בעצם עמדתי לתת דיווח אחרון, רציתי לדבר בו על כמה זה עצוב לראות את העם מפולג ככה. הסיבה להימצאות שלי באור עקיבא הייתה פריים מובהק של עם אחד, שני מחנות - ושנאה יוקדת באמצע. אז ממש לפני הדיווח האחרון שלי זה התחיל (התקיפה, ג.מ). כמה בני נוער התאספו סביבי, זה התחיל בדיבורים, ואז הם התחילו לזרוק לעברנו חפצים ודגלים, לתפוס לנו את המצלמה, ובעצם לא אפשרו לנו לשדר.
"קראתי לשוטר שיעזור לנו, כי הרגשתי שזה יוצא משליטה. הוא הגיע וקצת הצליח להדוף אותם, ואז הוא קרא לתגבורת. זה כבר הפך לעשרות ומאות אנשים. ראיתי ניידת משטרה במרחק של 20 מטר מאיתנו, תפסתי את הצוות והשוטרים, ורצנו לעבר הניידת כדי שיגנו עלינו. בדרך חטפנו בעיטות, אני חטפתי בעיטה ברגל, שברו לנו בטרייה, כולם חטפו. ואז הצמדתי את הגב לניידת כי להגן לפחות על הראש. אמרתי לשוטרים: 'אני אמא, תחזירו אותי לילדים שלי'. השוטרים ממש עטפו אותי בגופם - 20 יסמ"ניקים, תוך כדי שהם חוטפים מכות. הם גם ליוו אותנו לרכב שלנו והכניסו אותנו אליו. אני נכנסתי ישר למושב האחורי, ומיד התכופפתי. ואז הם עטפו את הרכב בשרשרת אנושית, וחילצו אותנו".
איך זה היה נגמר אם לא הייתה שם משטרה?
"אני לא רוצה לחשוב על זה, ממש לא רוצה לחשוב על זה. חזרתי אחר כך לילדים שלי במיטה, הם חיכו לי. אבל מבחינתי מה שקרה זה הכי נורא שיש, זה כאפה. לראות כזו שנאה בעיניים, בזמן שהיס"מניקים מלווים אותי והמפגינים צועקים אליי 'שלהלוויה שלך ילוו אותך ככה'. הם לא יודעים מי אני, הם לא יודעים מי אבא שלי, הם לא יודעים שום דבר עליי. הסיבה שמצאתי את עצמי מותקפת זה רק בגלל שאחזתי במיקרופון.
עד כמה הרגשת מאוימת בזמן התקיפה?
"מאוד, זה היה לינץ'. רואים בסרטון, הייתי בסוג של ניתוק כזה - אתה מבוהל, מפחד לחטוף. עפו חפצים, לא יודעת אם אבנים או ביצים. המפגינים כולם ניסו לפרוץ את המחסום. היה סביבי מעגל של שוטרים, וגם מעגל של פרשים, ואני באמצע - וכולם מנסים להגיע אלינו. ממש היו שם מעצרים. הזיזו אותי מהניידת כדי להכניס את העצורים פנימה. לא סיטואציה נעימה, לא מחזה שאתה רוצה לראות".
בשבוע שעבר כתבת נוספת הותקפה בזמן שניסתה להעביר דיווח חדשותי, בהפגנה של מתנגדי התוכנית במתחם האיירפורט סיטי. הייתה זו שיראל ללום-נהיר, כתבת ערוץ 14 שנמצאת בהיריון, והמקרה שלה עבר בשקט יחסי. "אני מגנה כל סוג של אלימות כלפי עיתונאים, זה קו אדום", אומרת שמם. "עיתונאים צריכים לדווח ולהביא את כל הקולות מהשטח - להביא את האמת לצופה שבבית. זו שליחות אמיתית להיות עיתונאי".
שמם גם מוסיפה כי היא שמחה לראות אישה הריונית שעובדת בתחום החדשות. "כאישה שעברה שני הריונות, לראות אישה בהיריון עומדת ומשדרת, זו נחת בעיניי. זה לא מובן מאליו. עברנו דרך מאוד ארוכה כדי שנשים יוכלו לעמוד ולשדר ככה, שייחשבו שוות כשווים. לראות אותה עומדת שם וגם לא מתרגשת ממה שעושים לה? כאישה וכעיתונאית, פה ראיתי את העוצמה שלה".
בהתייחס לתקיפה שעברה ללום-נהיר, שמם מבהירה כי אלימות יכולה להגיע מכל אחד מצידי המפה הפוליטית. "אין פה צד יפה, אנשים דוחים יש בכל צד", לדבריה, "ומי שתוקף תקשורת ומפריע לתקשורת לעשות את עבודתה - הוא דוחה. אני חושבת שזה איום ונורא מה שעשו לה, ואת מה שהיא עברה אני עברתי 60 פעם. כעיתונאים אנחנו מסכנים את החיים שלנו כדי להביא אמת מהשטח לצופה. הפעם, אני באתי להראות את האמת, עמדתי בין שני המחנות - ובסוף התמונות האלה הן תמונות עצובות, וחבל".
"הצמדתי את הגב לניידת כי להגן לפחות על הראש. אמרתי לשוטרים: 'אני אמא, תחזירו אותי לילדים שלי'. הם ממש עטפו אותי בגופם"
איך את מרגישה עכשיו?
"כשהבטתי סביב בהפגנה וראיתי את שני המחנות הייתי עם דמעות בעיניים. זה כואב כל כך לראות את הפילוג הזה. זה לא פילוג, זה שסע, זה שנאה, זו מלחמת אחים. אני עצובה, זה עצב שאני לא מכירה. אתמול הייתי בדמעות וגם היום אני חנוקה. לראות כזאת שנאה בעיניים של אנשים, ועל מה? כי אמרו להם לשנוא. זה כואב. לראות את המחנות האלה, לראות את המדינה מפולגת. איך הפכנו להיות האויבים הכי גדולים אחד של השני? אני כאישה שחיה במדינה הזאת לא יכולה לראות את זה. כואב לי היום באמת".
אחרי המקרה, את חוששת לצאת לדווח?
"לא, אני לא חוששת. אני לא אפסיק, אנחנו לא נפסיק".
אם מבקשים ממך לדווח מאור עקיבא הערב, את הולכת?
"שאלה קשה, אבל כן. אני הולכת, ואדאג אולי לאבטחה, לעמדה יותר בטוחה. ואתה יודע מה? הייתי שמחה גם לפגוש את אותם אנשים (שתקפו אותי), לא בלהט הרגע. היו שם צעירים. אני אמשיך לעשות את העבודה העיתונאית שלי, אני אמשיך לשדר מהשטח ומאיפה שיבקשו ממני. אני מרגישה שזה תפקידי לעמוד ולהראות את המציאות. הלוואי והתמונות האלה יגרמו לאנשים לחשוב ולמנהיגים להתעורר. אנחנו צריכים קודם כל לאהוב אחד את השני. מלחמת האחים ממש כאן, חייבים לעצור את זה. לאחד את העם דבר ראשון - ואז לדאוג לדברים אחרים".