הצעדה שמתכננים היום מארגני מחאת השמאל ברחובות בני ברק משולה למשחק הילדים "שטח פרטי שלי". במשחק הכה מעצבן, ילד אחד שם את אצבעו הכי קרוב לפרצוף של חברו תוך הקפדה לא לגעת בפניו מתוך הנימוק המשפטי "שטח פרטי שלי". בשלב שהחבר לא מתרגש מהאצבע שנדחפת לפרצופו, יגיע רגע הנגיעה שיפוצץ את הכל.
וזאת בדיוק מטרת המוחים ב"מצעד השנאה" שיתקיים היום בבני ברק. במשך שלושה חודשים הם חורשים רחובות, חוסמים צמתים, משביתים את ציר התנועה המרכזי של מדינת ישראל וצועקים באולפנים "מלחמת אחים", אבל מלחמת האחים הזאת לא קורת ולא תקרה. יש מפגינים אלימים בשני הצדדים שמדי פעם מעוררים מהומה מקומית, אבל בימין אין עניין של מלחמת אחים, תתקדמו.
הניסיון הנואש להפוך את המחאה למחאה נגד חרדים (אותם חרדים שראשי האופוזיציה כיום התחננו ועוד יתחננו להקים איתם ממשלה), החל לפני שבועיים בהפגנה מול ביתו של ח״כ גפני, המשיך בשבוע שעבר במחאה עם מיצג של הבקו"ם אותו הקימו בלב העיר החרדית וכעת צעדת הלפידים ברחובות בני ברק. בעירייה הגדילו לעשות ורצו לקבל את המפגינים שיגיעו היום לריב עם הציבור החרדי באוכל ושתיה, אבל במשטרה מנעו זאת.
אני לא יודע אם השמאל יצליח לממש את מזימתו ולעורר מהומה בעיר. אני רק יכול לקוות שכמו בפעמים הקודמות, הם יתקבלו בברכה וחיבוק על ידי התושבים וחלקם של המפגינים אף יניחו תפילין. הימין צריך להמשיך להיות הצד הממלכתי ולא לתרום לאש המדורה שלא מצליחה להידלק.
מספיק משוגע אחד, ולא משנה מאיזה צד, כדי שיגרום שהעסק ייצא משליטה. ולכן האחריות כולה נופלת על המארגנים שבוחרים לשים אצבע בעין למגזר החרדי ולנסות לגרור למלחמת אחים. ועכשיו תחשבו מה היה קורה אם בן גביר או מרזל היו מבקשים לצעוד באם אל פאחם או ברהט. יש לי תחושה שהאולפנים היו פחות מפרגנים.
ואם "מצעד השנאה" הזה לא יצליח להם, למחרחרי הריב והמדון יש על פי הדיווחים כבר תכנית לגעת בקודש הקודשים ולנסות להצית מלחמה בימי השואה, הזיכרון והעצמאות. אבל גם שם, פריבילגיה יקרה, לא תמצאי אותנו ממול עם קסדה ונשק. אנחנו נזכור את מתנו ונחגוג את עצמאותנו בזמן שאתם תעלו חיוך אצל אויבנו.