חבר הכנסת משה ארבל מש"ס זכה אתמול שוב לחיבוק מעיתונאים, פוליטיקאים וצייצנים מהשמאל. זה קרה בעקבות נאומו המרגש במליאת הכנסת ביום שני שבו התייחס למותו של יונתן היילו, גבר שריצה עונש מאסר ארוך לאחר שהרג את הגבר שתקף אותו מינית, והפך לסמל של כישלון המערכת ביחסה לגברים נפגעי אלימות מינית.
בנאומו אמר ארבל: "יונתן היילו שסבל סבל נפשי וגופני. כולנו צריכים לעמוד פה ולומר סליחה יונתן, סליחה שלא הצלחנו לתת לך לחזור אחרי תקופת המאסר שלך להשתלב בחברה. סליחה שאנחנו כחברה לא השכלנו לתת לך את כל הכלים להתמודד איתה". העובדה שחבר כנסת מש"ס בחר להקדיש דקות ארוכות מעל במת הכנסת להיילו ריגשה רבים, ששיבחו את ארבל על אומץ ליבו ועל כך שבחר לגעת ברגישות בנושא כה כאוב ומאתגר.
זו אינה הפעם הראשונה שארבל בולט בגישתו המרעננת יחסית לחבריו למפלגה החרדית-מזרחית, לפחות בכל הקשור לסוגיות חברתיות. הוא לא חושש להביע דעות הנחשבות "מחוץ לקופסה" בקרב קהל המצביעים הטבעי של ש"ס וקולו הייחודי בלט גם בשיח על המאבק על נחל האסי, בדיונים על דאגה לבעלי מוגבלויות פיזיות, איזוק עצירים במרחב הציבורי, זכויות אסירים, בהדרת מיעוטים ואפילו בתמיכה בלימודי ליבה במסגרות חרדיות. השבוע, ארבל התייחס בכנסת גם למותו מקורונה של חמיס אבולעפיה, שהיה סמל לדו קיום יהודי-ערבי ולא מזמן הגן על היועץ המשפטי מנדלבליט בעימות עם ח"כ דוד אמסלם.
משה ארבל על יונתן היילו.
כל מילה מיותרת. pic.twitter.com/6VjKLTh9cT
ברור שארבל הוא חבר כנסת צעיר (36) ונמרץ שאינו דואג בהכרח רק למצביעי ש"ס אלא לכלל האוכלוסייה, ובפרט לשכבות החלשות. אבל האם האהדה החילונית לארבל תסייע לו בהבאת מצביעים חדשים למפלגה החרדית? האם הדעות והעמדות שלו יביאו לו קהל של אלו המכונים "החרדים החדשים" - חרדים מודרניים העמלים לפרנסתם, משרתים בצה"ל, לומדים באקדמיה ומשתלבים בעולם התעסוקה? האם עמדותיו לא יבריחו מצביעים שמרנים יותר?
מנהיג ש"ס אריה דרעי מטפח בשנים האחרונות כוורת של חברי כנסת צעירים המגיעים מהשטח ושצמחו מלמטה. ביניהם ניתן למנות את מיכאל מלכיאלי, ינון אזולאי וארבל. אבל בעוד השניים הראשונים נחשבים להארדקור של החברה החרדית ומייצגים את המצביע החרדי הספרדי "הממוצע", הרי שארבל פונה לפלח אוכלוסייה מודרני יותר, ויש לו ביקורת כלפי הבית פנימה.
כרגע, נראה ששתי הגישות מועילות לש"ס משום שהן פונות לקהלים שונים ויכולות להרחיב את קהל היעד של המפלגה, ובכל זאת, אם אפשר ללמוד משהו מהעבר, זה שיש קו דק שניתן להלך עליו לפני שהדאגה לנושאים חברתיים ולא מגזריים הופכת לבעיה עבור נציגי ש"ס. כמו חברי הכנסת לשעבר הרב חיים אמסלם (שתמך בגיוס חרדים ולימודי ליבה) ויגאל גואטה (שהתארח בחתונתו של קרוב משפחה גאה) – ארבל עלול לגלות שהגבול יותר דק ממה שהוא חושב.
בחוגי השמאל יש נטייה להחמיא ולעודד את כל מי שמגלה "אומץ" ומביע ביקורת מתוך הקהילה על הציבור החרדי, והיו פוליטיקאים חרדים בעבר שהתאהבו בעמדה הזו וגילו מאוחר מדי שהם הפכו לנטל על המפלגה ואיבדו את קהל התומכים המסורתי שלהם. העיתונאי עקיבא נוביק צייץ השבוע בטוויטר: "משה ארבל הוא ח"כ רהוט, מקורי ואמיץ, ולכן הוא יחסר לי ברשימת ש"ס לכנסת הבאה". ברור שזו ביקורת על התנהלות המפלגה בעבר במקרים דומים, ויכול להיות שנוביק מגזים, כי ארבל הוא כוח עולה בש"ס ומוערך בקרב חבריו למפלגה. ועדיין, הוא זיהה נכון את הלך הרוח. עם כל הכבוד לאהדת הציבור הכללי, במפלגות החרדיות יש גבול – עמום ככל שיהיה – והציבור החרדי מצפה מארבל להתהלך עליו בזהירות.