במשרדי מפלגת מר"צ והתנועה האזרחית "ישראל חופשית" בטח חוגגים הבוקר את הניצחון: אתמול הם העבירו במליאת מועצת העיר ת"א, ברוב ניכר, את ההחלטה התקדימית להמליץ בפני משרד התחבורה לאפשר בעיר תחבורה ציבורית בשבת. אין ספק שמדובר בפריצת דרך, ובשבירת הסטטוס-קוו הקיים במדינה ובעיר המרכזית שלה במשך שנים רבות. מבחינתם, יש סיבות לשמוח.
דווקא בתקופה בה יחסי דתיים-חילונים במדינה נמצאים במשבר, הצעד הזה עלול להרחיב עוד יותר את השסע הקיים ממילא בין המגזרים השונים בחברה הישראלית. מי יודע, אולי זה יקנה להם רווח פוליטי וציבורי, על רקע הבחירות ההולכות וקרבות.
לכן, עמיתיי החילונים, צר לי לאכזב אתכם. מסופקני עד כמה ההחלטה שהתקבלה אמש תעמוד במבחן המציאות ולא תיקבר בין הוועדות השונות בהנהלת העיר. חלק מהקואליציה של ראש העיר רון חולדאי נמנית על המגזר הדתי-חרדי; לא רק שהוא צריך לרצות אותם, אלא שבחתימתו על ההסכם הקואליציוני עימם הוא הבטיח כי לא יעשה שינויים בעניינים רגישים אלה. וגם אם העירייה תאשר את ההחלטה, היא עוד צריכה לקבל את תמיכת משרד התחבורה, שכבר עתה מודיע כי לא יאשר את ההצעה המדוברת.
יש לנו צרות אחרות
ובכל זאת, מה יקרה אם בכל זאת ההצעה המהפכנית תצלח את כל המשוכות, ותושבי תל אביב "יזכו" סוף סוף לנסוע בתחבורה ציבורית בשבת? איך יגיב על כך הרחוב החרדי? נדמה לי כי למרות ההיבט הרוחני והצער הכללי שיש לאדם יהודי מחילול שבת בפרהסיה, לא נראה את הציבור החרדי עולה על בריקדות, מפגין ומוחה מול האוטובוסים שנוסעים לים.
בניגוד לתדמית הציבורית והתודעה שהתקבעה בחודשים האחרונים בתקשורת הישראלית, אין כיום לחרדים עניין בשום כפייה דתית. להיפך, בכל מאבקיו האחרונים הציבור החרדי נמצא בעמדת התגוננות מהכפייה החילונית ומההתערבות של הרוב החילוני באורחות חייו, באמונותיו ובהשקפותיו. זה בא לידי ביטוי החל מהניסיונות להתערב בחינוך החרדי ולחייב לימודי ליב"ה, דרך הפקודות החדשות המחייבות חיילים חרדים לשמוע שירת נשים בצה"ל וכלה בהתערבות בסדרי הנסיעה באוטובוסים הנפרדים בערים ובשכונות החרדיות.
ברור, אנחנו נשמע את הרבנים הראשיים והח"כים הדתיים צועקים כנגד שבירת הסטטוס-קוו וזועקים על פרצת חומות השבת, אך כל זה כאמור בעיקר בשל הכאב האישי על חילולה של השבת בפרהסיה. אבל באמת באמת, בינינו – זה לא ממש מעניין אותנו. ת"א ממילא נמצאת בתוכנית התנתקות ממושכת מכל דבר שמדיף ריח של יהדות. העיר הזאת הינה חילונית ומערבית לכל דבר, אז למי אכפת? תחללו את השבת גם בפרהסיה.
לכן הבעיה האמיתית היא לא של החרדים, אלא של התל אביבים עצמם. איך הם יסבירו לעצמם למה הם בחרו לחיות כאן, בעיר העברית, בטבורה של ישראל המוקפת אויבים, ולא בחיי נוחות בניו יורק, לונדון ופריז? מה מייחד אותם משאר העולם? באיזו זכות הם חיים כאן בלב העולם הערבי, אם לא בשל יהדותם והשמירה המינימלית על המסורת והזיקה לתרבות היהודית? ללא ספק, הזכות שלנו לחיות ולגור כאן הינה בשל היותנו יהודים. אם אנו מתכחשים לעבר שלנו ולהיסטוריה, מדוע אנו כאן?
האם אתם בעד תחבורה ציבורית בשבת? כתבו לנו בתגובות