מהרגע שבו התבהרו תוצאות מועד ב' של בחירות 2019 - והתיקו שהתקבע בין הגושים עם יתרון קל לגוש המרכז-שמאל, כמו גם לכחול לבן כמפלגה – נשמעו הערכות של חברי כנסת, אנשי תקשורת ומובילי דעת קהל מהשמאל והמרכז, שסברו כי החרדים עוד יכולים להפנות עורף לנתניהו.
מיהדות התורה לא היו להם הרבה ציפיות, אבל ש"ס נתפסה כמרוככת יותר, והרי המפלגה כבר נכנסה לממשלת שמאל בראשות רבין ב-1992, ודרעי היה אז יקיר השמאל.
מה שהאנשים האלה לא לקחו בחשבון, זה שהפעם המצב שונה לגמרי. אם זו העובדה שהקהל של ש"ס הפך להיות ימני מאוד, או העובדה שבצד השני נמצאים פוליטיקאים שמסומנים כאויבי החרדים ושנתפסים אצל חלקים נרחבים מהציבור החרדי כאויבי היהודים ממש. אליהם מתווספת הרשימה המשותפת, שלדברי דרעי בתוכה נמצאים "תומכי טרור שהם יותר כשרים מאיתנו" בעיני גוש המרכז-שמאל.
מבחינת דרעי, ברגע שליברמן ולפיד נמצאים בצד השני, הוא לא יכול להצטרף. אם לפיד וליברמן יסכימו להשתלב בקואליציה עם קווי יסוד שיענו על כל הדרישות של החרדים, הם מוזמנים. אבל לתמוך בממשלה שהם יובילו בה את האג'נדה זהו דבר בלתי נסבל מבחינתו.
מנהיגי השמאל חשבו לעצמם שש"ס, ואולי גם החרדים האשכנזים, לא יתנו לעצמם לאבד שוב את השליטה, לא יסכימו להיפרד מהישיבה בקואליציה - גם אם זה אומר לערוק למחנה השמאל-מרכז. רבים תהו מדוע המפלגות החרדיות נטשו את מעמדן כלשון מאזניים, והחליטו לתמוך בנתניהו באופן מוחלט, והבחירה להמשיך כך אחרי תוצאות הבחירות נדמתה תמוהה עוד יותר.
אבל המתקפה הישירה על החרדים בקמפיינים של כחול לבן וישראל ביתנו אחראית במידה רבה להתחזקות המפלגות החרדיות. מי שחשבו שהחרדים ישקלו הצטרפות לקואליציית שמאל-מרכז אמרו לעצמם, "מה הם יעשו עם 17 מנדטים באופוזיציה?" – כוח קטן בקואליציה בוודאי יהיה שווה עבורם יותר מכוח גדול באופוזיציה.
ואז הגיעה מסיבת העיתונאים של ש"ס והבהירה שדרעי לא רואה את הדברים כך. "אני שומע מאז הבחירות שהיו בשבוע שעבר, כנראה משאלות לב, תקוות בשמאל, בכחול לבן, וגם בכלי התקשורת, שש"ס תעזוב את נתניהו ותצטרף לגנץ ולפיד", הוא אמר. צר לי לאכזב את כולם. ש"ס תמשיך להיות בצד של נתניהו. נקודה".
בשלב זה נראה שהבלוק של נתניהו והחרדים קשיח מתמיד. ציפיות אנשי השמאל-מרכז נמוגו ונעלמו. דרעי וחבריו ליצמן וגפני לא נוטשים את ביבי והחליטו להמר על כל הקופה. לכל אחד מהם יש עשרות שנים בכנסת מאחוריו והם נחשבים לשועלים ותיקים ומנוסים. מעניין אם חוש הריח הפוליטי החרדי אינו טועה גם הפעם והאם ברגע האחרון יישלף שפן מסתורי.