ציפיתי שינצלו את היום הזה ללימוד תורה ולאמירת פרקי תהילים לזכרם ולעילוי נשמתם של הקורבנות ולא יבלו אותו כעוד יום שגרתי של חולין. כעסתי גם משום שידעתי שהתקשורת החילונית תנצל את משובתם של אותם נערים ותנסה להשתמש בזה על מנת להשמיץ ולהכפיש ציבור שלם המתנער ממעשיהם של אלו ואכן לא הופתעתי לראות ביום שלמחרת את הפרסום הרחב בעיתון "ידיעות אחרונות" לו זכה כצפוי האירוע המביש הגם שציפיתי מעיתון מכובד שידגיש כי מדובר במעטים ובחריגים ויעשה מאמץ לא להכתים אוכלוסיה ומגזר שלם בחברה הישראלית.
הבנתי שהסיכוי שהכתבה תלבה אש ושנאה מיותרת בין אחים הינו גדול ועקבתי על מנת לראות את התגובות. אך דבר לא הכין אותי לטור המרגיז של אסף נבו שבחר להשמיץ ציבור שלם במסווה של דאגה כביכול לזכרם של הנספים ולהנצחת השואה.
אם בליל יום הזיכרון לשואה ולגבורה נדהמתי וכעסתי כששמעתי את הדיווחים מגן סאקר הרי שכשקראתי את דבריו של נבו הכעס גבר שבעתיים. אני מסופק מה יותר גרוע ומזעזע, האם לעשות מנגל תוך זלזול והתעלמות מרגשות של ציבור רחב או לפרסם טור ארסי הפוגע ומכאיב לחלק אחר מהציבור בישראל.
בשניהם מדובר בחילול זכרם של הנרצחים כשנבו מגדיל לעשות ועושה שימוש ציני בזכרון השואה על מנת לדחוק לשוליים ציבור שלם שאבל לא פחות ממנו (גם אם עושה זאת בדרך שונה) על אלו שנעקדו על קידוש השם.
הנאצים לא הבדילו בין חילונים לדתיים
המלל האלים על לקיחת כדי השמנת לחרדים האומללים או המשפט הבוטה: "שלא לחשוב מה היו עושים לו החרדים. את זה כבר עשו לאבותינו באירופה", אינם חמורים פחות מאותו מעשה לא ראוי של עריכת מסיבה בגן ציבורי בליל יום השואה.
מותר שיהיו חילוקי דעות ומותר לאנשים כמוהו להתרגז אבל יש לשמור על תרבות דיון ראויה ועל ויכוח הגון בו גם אם לא מסכימים עדיין לא משמיצים ומגדפים. ולגופו של עניין אולי כדאי להבין אחת ולתמיד שלציבור החרדי יש דרך אחרת לזכור את הנספים, דרך רוחנית ונעלה יותר. לא עמידה בצפירה או טקסים ריקים מתוכן אלא לימוד תורה ואמירת משניות דבר שעל פי האמונה היהודית מועיל לנשמת הנפטר יותר מכל דבר אחר.
ובכלל בניגוד לטענות שנשמעות מידי שנה ביחס החברה החרדית ליום הזיכרון לחללי צה"ל, הרי שביום השואה איש לא יכול לבוא ולומר כי הציבור החרדי אינו חלק מהחברה הישראלית. הרי המלחמה האיומה פגעה בו בדיוק כפי שפגעה באלו שלא היו דתיים כך שאפשר להבין שמדובר בדרך הנצחה שונה ואחרת שיש לכבדה.
הציבור החרדי סבור כי דרך חייו הייחודית, הקפדתו על שמירת תורה ומצוות, על האמונה היוקדת, ועל המשך קיום המסורת היהודית. זהו הניצחון האמיתי על הצורר הנאצי שביקש להשמיד ולאבד את העולם היהודי על מורשתו העתיקה ונכשל כשלון חרוץ כשעשרות שנים אחרי המלחמה שוב ניצב לו עולם שלם של ישיבות ובתי כנסת עמוסים ומלאים ברבבות ואלפי יהודים מאמינים שניצחו ברוחם האיתנה את השטן הגרמני.