הבת שלי רוני, שבקושי למדה כיתה י' ושבקושי לומדת כיתה י"א, שוב תפסיק ללמוד ביום חמישי כי אנחנו נכנסים לסגר רביעי, מי סופר, שבועיים או שלושה או חודש או יותר, מי יודע, אבל עם הנכד של הרב קנייבסקי עוד מתנהל משא ומתן ועולים אליו לרגל לברר אם בכלל יסכים שיהיה סגר במערכת החינוך של החרדים ולכמה זמן יסכים שהחרדים ישתפו פעולה עם הסגר. נגיד, "תסכים אולי לשבוע ככה פלוס מינוס? מה אתה אומר?" מתחננים אליו שליחי ממשלת ישראל. הנה ראש העיר ירושלים משה לאון עלה להתחנן ומתיישב ליד הנכד שיושב ליד מרן שר התורה עצמו ושואל אותו כך או אחרת בקול גדול מפאת גילו הנכבד, ומרן קנייבסקי עונה בכן ולא. בקושי אפשר להבין. והכל מצולם ומשודר בפריים טיים. ובסיום הדיווח יונית לוי מוסיפה בחדשות קשת 12 שגם השר דרעי כנראה בתמונה וגם הוא יפעיל קשרים בבית שר התורה ונראה מה יהיה.
יושבת לה ממשלת ישראל ומקבלת החלטה על סגר רביעי, מה סגר, עוצר. כמו בפעם הראשונה. אין יוצא ואין בא מהבתים שלנו. טיולים מסביב לבלוק ואופציה להתאוורר בספורט יחידני או במכולת או בחנות טמבור. כל המומחים מסבירים שהמוטציה הבריטית על הגדרות. ושוב נשבעים שיהיו אלפי מתים. ושוב חוק אחד לחילוניים ולמסורתיים וחוק אחר לחרדים.
עוד מוקדם לסכם את שנת הקורונה כי בכלל לא בטוח שהקורונה מאחורינו, עם כל הכבוד לחיסונים. יש מוטציות מבריטניה ומדרום אפריקה וארגון הבריאות העולמי מדבר כבר על המגיפה הבאה שדופקת בדלת. אבל דבר אחד ברור: יש פה שתי מדינות לשני עמים. שתי מדינות. הממשלה יכולה להחליט מה שהיא רוצה, אבל רק החילוניים והמסורתיים מצייתים לחוק. החרדים שומעים מה החליטה הממשלה וזה יוצא מהאוזן השנייה. רק שר התורה אומר מה לעשות. וזהו. וככה יצא שמאז הסגר הראשון כל החרדים לומדים. והתלמידים החילוניים בבית זומבים עם הזום. גנים. בתי ספר יסודיים, תיכונים, ישיבות. הכל. מלא-מלא. ערים אדומות. בורדו בוהק. ערים שעולות באש מקורונה, אז מה. החרדים לומדים מצאת החמה עד צאת הנשמה.
וכל פעם שעולים חזרה ל-8,000 מאומתים פלוס מינוס, שוב הממשלה מחליטה שהחילוניים והמסורתיים יכנסו לבתים לסגר שני ושלישי ועכשיו רביעי. ושוב הילדים שלנו והנכדים שלנו מפסיקים ללמוד. והחרדים? לומדים, לומדים. ושיישרף העולם. זה כבר לא הדיון של פעם - אם החרדים מקבלים קצבאות יותר מהחילוניים והמסורתיים או פטורים מגיוס - בקורונה הזו למדנו שאין פה שום סולידריות. החרדים עושים שבת לעצמם. עצרות המוניות, חתונות ולימודים. בזמן שהחילוניים והמסורתיים מתחתנים בקפסולה של 20 איש ורק בחוץ וחולמים לחזור להופעות בבארבי ולהצגות בהבימה.
בואו נפרד מהסטטוס קוו
אז הגיע הזמן להפסיק את נשף המסכות. אם יש פה שתי מדינות וממשלת ישראל היא בעצם פדרציה ושלטון מרכזי של כמה מדינות כי יש פה קהילה גם של ערביי ישראל, ואם החרדים עושים ממילא מה שהם רוצים, אז הגיע הזמן שגם לחילוניים ולמסורתיים יהיו פה זכויות. כל קהילה תחליט למשל איך היא מציינת את יום השבתון ובאיזה היקף. מה פתוח אצלה ומה סגור בשבת. מי רוצה אוכל כשר ומי לא. מי מקפיד על כשר לפסח ומי רוצה לאכול כרגיל גם בפסח. מי רוצה להתחתן עם בני מינו ובאיזה סגנון שהוא רוצה. מי רוצה תחבורה ציבורית 24/7 כל השנה. מי רוצה פונדקאות. גם לחילוניים מגיעות זכויות משלהם בלי שום צורך בסטטוס קוו שתמיד הוא רק על חשבון החילוניים. כל קהילה תתנהל על פי רצונה וערכיה ומנהגיה ולישראל יהיה ממשל מרכזי שיקבל החלטות שנוגעות לכולם בענייני חוץ וביטחון וחלוקת הכוח והכסף.
קחו את תל אביב כמשל: אם הרב קנייבסקי הוא ראש ממשלת החרדים, אז ראש עיריית תל אביב יהיה מרן שר התורה של החילוניים. בתל אביב אפשר יהיה להתחתן איך שרוצים, להירשם לפונדקאות, לקבל זכויות מלאות בלי הבדל דת, גזע ומין ונטייה מינית. בתל אביב ילמדו על פי תוכנית לימודים של תל אביב. חינוך ממלכתי חילוני הומני ומדעי. בתל אביב יאכלו מה שרוצים ויקבעו איך נראית השבת איך שבא לתל אביביים. ותחבורה ציבורית תהיה 24/7 וכל השנה. והחרדים? ימשיכו להתנהל בקהילתם בבני ברק ואלעד ובירושלים על פי ההוראות של אדמו"ריהם. ואם הם בוחרים לגור בקהילה חילונית כמו בתל אביב, אהלן וסהלן וברוכים תהיו בצל קורתנו, אבל תכבדו את מנהגיה של העיר תל אביב החילונית.
בשמיעה ראשונה זה מבהיל. אבל אם תחשבו על זה לעומק ממילא ככה מתנהל ההווה מבחינת החרדים רק שאנחנו עוצמים עיניים כי מה שמגיע להם מגיע גם לנו. החרדים עושים מה שהם רוצים ורק החילוניים בעצם צריכים כל הזמן להתפשר. אז למה שזה בעצם לא יהיה העתיד. צריך להפסיק את העמדת הפנים והפצת השנאה. אנחנו שונים. החרדים והחילוניים. ואולי הגיע הזמן שבמקום לריב אחד עם השני ולעסוק מהבוקר עד הערב במשיכת חבל ומי יותר חזק ומי יקבע לשני, הגיע הזמן שלכל קהילה יהיו זכויות מאה אחוז על פי רצונה ודרכה. בלי להתפשר. בלי סטטוס קוו. בלי אמנת כנרת. הפרדת הדת מהמדינה. אף אחד לא נכנס לחיים של השני. חיים משותפים. חיה ותן לחיות. אנחנו החילוניים ששר התורה שלנו הוא הרצל, נחיה על פי דרכנו בתל אביב ובכל עיר שתרצה להתנהג כמו תל אביב. והחרדים עם שר התורה שלהם שחיים ממילא על פי דרכם ימשיכו ככה רק שהפעם לא נכעס על זה יותר כי זה לא יהיה על חשבוננו. והערבים הישראלים ממילא חיים מאז הקמת המדינה על פי דרכם.
זה העתיד. גבירותי ורבותי. לא סטטוס קוו, חיים משותפים. זה העתיד והוא לא מבהיל בכלל.