אהלן רון חולדאי.
שומע? כבר 20 שנה שאתה אוהב לדבר איתנו דוגרי. לא כמו פוליטיקאים קטנים ועלובים. כמוך, גם אנחנו בזים לפוליטיקאים קטנים, אז בלי הקדמות וחפירות בוא תקשיב לכל האמת שלנו בפרצוף: נתת לביבי להרוג את תל אביב, ואם לא תתעורר בדקה ה-90, אתה תהיה זה שאומר עליה קדיש.
מה לא ברור? העיר שלך גוססת. העיר שלנו מורדמת ומונשמת והראש שלך בבלפור. אתה אומר בכל מקום שאתה נחוש לרוץ נגד ביבי, שאתה בהכנות, שאתה מקים מפלגה, כותב מצע, פוגש אנשים, מחפש חיבורים. שרק הממשלה יכולה להציל את העיר במשבר כזה - ולכן אתה הולך לממשלה. שהמדינה צריכה מנהל, ושזה אתה.
אז תקשיב לנו טוב, זה הפוך. תל אביב באמת גוססת, אבל לראש העיר יש ועוד איך מה לעשות. וזה נכון שביבי אשם בהפקרות של ההתנהלות במשבר הקורונה אבל זה קורה במשמרת שלך כראש עיר ולכן אתה האחראי. אתה הכתובת שלנו. אף פעם ב-20 שנה שלך בראשות העיר לא חיכית לממשלה, לא התבכיינת. לא גלגלת אחריות על איש. עשית הכל לבד, לפעמים גם נגד הממשלה.
אז מה הסיפור שלך עם לעזוב לבלפור? עכשיו? כשאהובתך מורדמת ומונשמת, כשהתושבים מתפרקים לחתיכות, זה הזמן לנטוש? זה הזמן לקחת דוגמה ממושל מדינת ניו יורק אנדרו קואומו, שכשניו יורק שלו מורדמת ומונשמת הוא מתאבד על החיים שלה. כל יום הוא מתדרך ועונה לשאלות ותשובות של תושבים בפייסבוק לייב. כל היום הוא מסתובב ברחובות. כל היום הוא ממציא תוכניות חדשות. הוא הציל את ניו יורק ממוות אמיתי. התחלואה שם הייתה בשמים והממשל של טראמפ קרס. ועכשיו הוא מכין את ניו יורק לחורף. התחננו אליו שירוץ לנשיאות מול טראמפ. הראו לו סקרים שהוא ינצח אותו בנוק אאוט. זה לא עזר, העיניים של קואומו נשארו על ניו יורק. הוא חולם על הבית הלבן, אבל לא עכשיו. הוא אמר שזה לא הזמן לעזוב, כשניו יורק שלו גוססת.
זה מה שאתה צריך לעשות, חולדאי. להיות קואומו. לא להפיל את התיק על אף אחד. לקחת אחריות. להיות תמיד תל אביבי. ותל אביבי לא עוזב את תל אביב כשהיא במצב הכי קשה של החיים שלה. תל אביבי נשאר ומחזיר לחיים את תל אביב. תעצור, חולדאי. תעצור בברקס במקום. לא כי אתה לא מתאים להיות ראש ממשלה. אתה כן. ולא כי אתה לא בגיל. אתה כן. כי העיר שלך, שלנו, תיכף איננה. אתה נותן לה למות במשמרת שלך. וזה מה שיזכרו ממך. זה לא הזמן לבלפור.
ואתה יודע בדיוק על מה אני מדבר, חולדאי, כי רואים את זה גם מהקומה ה-12: רחובות שלמים הפכו לרחובות רפאים, רחובות להשכרה. התרבות מתה. התיאטראות, האופרה, הספריות ובתי הקולנוע והמועדונים הפכו לפילים לבנים. במשך כל הסגר חוף הים היה ריק, במקום להיות מקום מפלט בטוח באוויר הפתוח. פועלי במה ושחקנים עוד רגע מחטטים בפחים. מסעדנים מדברים על התאבדות. בעלי חנויות סגרו את מפעל חייהם ולא יפתחו אותו שוב. העיר עצובה ואפורה ושקטה כמו המוות. תלמידי בתי הספר לא זוכרים את הדרך לבית הספר. תלמידי כיתות א' לא יודעים עדיין לקרוא. רובם לא מכירים עדיין את האות אלף. ואנחנו עוד רגע בחנוכה. ואין תנועות נוער מתפקדות, אין צופים - גאוות העיר מזה דורות.
הגיע הזמן שנתניהו יפחד מהתל אביבים
אתה שומע, חולדאי? העיר הזו הפכה למגדלים ריקים. אתה יודע למה? כי כל המשרדים שוממים. והצעירים שהם הנשמה והלב של העיר הזו חזרו לגור אצל ההורים. גם כי אין להם כסף ובעיקר כי כל מה שהחזיק אותם בעיר הזו בכל מחיר כבר לא קיים. גם במחיר של לגור בדירות ישנות מאוד ומוזנחות, הצעירים רצו להיות רק פה, כי בחוץ היו להם חיים ותרבות וקוסמופוליטיות ואנשים כמוהם ובר פתוח בכל שעה של היום ומופע מחול ומועדון ותיירים משוטטים ברחוב ושפע ועבודה. וכל זה היה ואיננו עוד.
תחשוב איך תל אביב נשארת עיר ירוקה כל החורף וגם נשארת בחיים. תחשוב איך עוזרים מיד עם שכר דירה לעסקים, שלא לדבר על ביטול הארנונה. תחשוב איך אתה הופך את הפקחים שלך לעוזרים ולא לקונסים
מה שאתה צריך לעשות עכשיו, דקה לפני הסגר השלישי שיוציא את כולנו להורג סופית, זה לחזור ולהיות אחראי על האסון הזה שנפל על תל אביב ולהציל אותה. מה שאתה צריך לעשות מצאת החמה ועד צאת הנשמה, זה לחזור להיות חולדאי של ה-20 שנה האחרונות. להפסיק להופיע מאופר באולפני הטלוויזיה ולנתח סקרים וסיכויים, ולהתחיל להסתובב ברחובות ולהסתכל לתושבים שלך בעיניים. אתה גם מנהיג תל אביב וגם מנהיג 15 הרשויות המקומיות החזקות בישראל וגם מנהיג ישראל החופשית. אז קח פיקוד.
אין ביבי. אין ממשלה מתפקדת. ולפני שאין גם תל אביב, תתחיל לעבוד. תמנה מיד פרויקטור. תכף גמזו מתפנה: במקום שיחזור לאיכילוב תמנה אותו לפרויקטור שלך. תמנה מיד קבינט קורונה לעיר, שכולל נציגים מכל השכונות. אנשי כלכלה, מנהלי בתי ספר, נציגים של העסקים הקטנים, אנשי תרבות, מסעדנים, מנהיגי המפגינים, יו"רים של מועצות תלמידים. תכין איתם ניו דיל לשיקום תל אביב לפני שכולנו נמות בסגר השלישי. תשב עם האנשים הכי חכמים בעיר מהבוקר עד הלילה ותקבל החלטות על איך תל אביב מתנתקת מהניהול המטורלל והמושחת והפוליטי של ביבי בקורונה.
תשב ותחשוב עם קבינט הקורונה שלך איך תל אביב נשארת עיר ירוקה כל החורף וגם נשארת בחיים ומפסיקה להיות מורדמת ומונשמת ועצובה כל כך. תמציא את המסעדות מחדש. תסגור כמה רחובות שצריך ותן להם לעבוד במרחב הפתוח. לא בדוגמיות. חופשי! וכשיגיע הגשם, כל שולחן יישב מתחת לסגירה של חורף. תחשוב איך עוזרים מיד עם שכר דירה לעסקים, שלא לדבר על ביטול הארנונה. תחשוב איך אתה הופך את הפקחים שלך לעוזרים ולא לקונסים. בקיצור, לך ללילך ספיר מהבר פיקוק ולתומר אגאי ממסעדת סנטה קתרינה ולכל החברים שלהם בעיר הזאת ותודיע להם לפתוח את כל המסעדות והברים בעיר לפי תו סגול מוקפד שקובע קבינט הקורונה שלך. תגיד להם שאתה כבר תריב עם הממשלה על החוק. עליך. כמו שראש עיריית אלעד לקח אחריות על העיר שלו והפך אותה לירוקה למרות שהיא לומדת תורה. וביבי נכנע. מה היה לו כבר לעשות, הוא מפחד מהחרדים. אז הגיע הזמן שביבי יפחד מהתל אביבים.
תרבות ברחובות, חינוך בפארקים, צעירים במגדלים
שומע חולדאי? בתל אביב אין תרבות כבר כמעט שנה. מה, נשב ונחכה ונסרוג סוודרים מול הטלוויזיה עד ששר התרבות חילי טרופר יתעורר או עד שהמשטרה תודיע לאן נעלמו עקבותיו? לך לנועם סמל ולציפי פינס וליגאל עזרתי ולשאול מזרחי ממועדון הבארבי ותגיד להם שתוך שבוע שחקנים ואומנים מופיעים באוויר הפתוח. בכל קרן רחוב. בכל שדרה. נגיד דב נבון בשדרות בן גוריון פינת דיזנגוף על ארגז ומיקרופון מדונה ובקפסולה של 20 איש ומסיכות; וגילה אלמגור מקריאה ברכט בפלורנטין; ונדב אבקסיס על גג שפונה לשדרות חן. אתה משלם. אפרופו גגות תל אביב: תאר לך שברי סחרוף מופיע על גג בשדרות רוטשילד ככה באמצע שישי; ועל גג אחר בפלורנטין הדג נחש; ותיסלם, ואולי גם תקמבק את כוורת שוב; או את החמישייה הקאמרית; וקרני פוסטל ורונה קינן וערן צור בשדרות ירושלים עושות שמח. תגיד לכולם לפתוח את התרבות מיד. ביבי? עליך. אתה תריב איתו. צלצל למפקד המחוז של המשטרה דוד ביתן ותודיע לו שהמשטרה לא מתקרבת יותר לתושבים שלך ומורידה מהם את היד והאזיקים ומיד. ושרק הפקחים שלך יאכפו חוק וסדר ותקנות קורונה בעיר.
אנחנו צריכים עכשיו ראש עיר. וזה יהיה עליך, חולדאי. זה יהיה עליך שכשתל אביב גססה ומתה על מזבח בלפור, אתה הפעלת כיסא מפלט וברחת
תמציא את החינוך מחדש. זו ההזדמנות שלך להיפטר מכיתות של 40 תלמידים ומהוראה פרונטלית ומשננת כאילו אנחנו במאה ה-19 ואין גוגל בעולם. תמציא עם קבינט הקורונה שלך את הכיתה של המאה ה-21. בקבוצות קטנות וברחבי העיר, בשדרות, בפארקים, באולמות ספורט. למנהלי בתי הספר בעיר - זאב דגני, אורית ארנון, נתי שטרן, רם כהן, יואב פרידן - יש מלא רעיונות איך לפתוח בתי ספר בקורונה. תגיד להם שביבי עליך. למה צריך לחכות לשר החינוך הלא קיים גלנט כדי לקבל החלטות? אתה באמת רוצה שתלמידי כיתות א' במשמרת שלך יסיימו את השנה בלי שהם יודעים לקרוא משפט בעברית?
תתחיל להסתובב בין הסוחרים. לך לשוק הכרמל. לשוק התקווה. לשוק לוינסקי. לשוק הנמל. תלמד איך פותחים אותם. תדאג שיהיו תחנות לבדיקות קורונה חינם מפוזרות בכל העיר. תפתח מלון של נדבקים שיוכלו להיכנס לבידוד מיידי בחינם. תדאג שהיחידה העצמאית בעירייה לאיתור שרשראות הדבקה עושה את עבודה. תדאג שתנועות הנוער יחזרו לחיים, שיאמצו את כל הקשישים וחסרי הבית והפליטים בעיר. זה הזמן לאמץ את יפו באמת. שירגישו שם שהם באמת חלק מתל אביב. זה הזמן לשותפות יהודית ערבית בחיים עצמם, שממילא קיימת בכל בית חולים בקורונה. יש עוד מיליון רעיונות מצוינים איך מחזירים לתל אביב את החיוך לפנים.
ואז תתחיל לחשוב קצת יותר רחוק. למשל, מה עושים עם המגדלים הריקים שכבר לא יתמלאו במשרדים כי כולם יעבדו מהבית גם אחרי הקורונה? אולי אפשר להפוך אותם למגדלי מגורים של דירות קטנות להשכרה לצעירים. תחשוב איך מאג"חים את אלפי הנכסים של העירייה, כדי לתת הלוואות לצעירים שיוכלו לחזור לעיר ולחזור לנשום. איך בונים תקציב לעיר שעברה מפולת כלכלית ומאיפה משיגים כסף בעתיד, כשמלא עסקים שמשלמים ארנונה עסקית הלכו מכאן לתמיד.
כל יום תקיים עם כל ראשי ועדי השכונות שיחת זום. זה יהיה פרלמנט הקורונה שלך. וכל בוקר ב-11:00 תעשה שיחת פייסבוק לייב לעדכונים ושאלות ותשובות של תושבים. כל בוקר. כל יום.
עיניים על תל אביב, חולדאי. אנחנו גוססים. ותכף מגיע החורף וחס וחלילה הסגר השלישי והאחרון שיכריז על פטירתה של תל אביב. אנחנו צריכים עכשיו ראש עיר לפני שקוראים על תל אביב קדיש. וזה יהיה עליך, חולדאי. זה יהיה עליך שכשתל אביב גססה ומתה על מזבח בלפור, ואתה הפעלת כיסא מפלט וברחת לבלפור.
אם לא תתעורר חולדאי, ככה יתחיל ערך הוויקיפדיה שלך. וככה תזכור אותך שורת ההיסטוריה. הקברן. אם תתעורר חולדאי, בכל הארץ ידברו עליך ועל איך שהצלת את תל אביב כמו שכל העולם מדבר על ראשת ממשלת ניו זילנד ג'סינדה ארדרן.