חושך. אישה קטנה ועדינה הולכת ברחוב. פתאום קופץ עליה מהשיחים גבר מגודל, מושך אותה הצידה באיומי אקדח, ואונס אותה. זו הסיטואציה שרובנו חושבים עליה כשאנחנו שומעים "אונס". אבל רוב מקרי האונס בכלל לא נראים ככה. מקרי האונס מתרחשים לרוב בבתים, והאנסים אינם גברים זרים אלא כאלה שהנאנסות מכירות. עם הפער הזה מבקשת להתמודד הצעת החוק החדשה של ח"כ מרב מיכאלי, אליה הצטרפו הח"כיות זהבה גלאון ומיכל רוזין, להגדרה מחודשת של המושגים "כפייה מינית" ו"אונס".
הצעת החוק החדשה מעבירה את הפוקוס של הדיון מהתנהגותה של האישה – מה היא לבשה, האם היא הייתה שיכורה, איפה בילתה, איך הצטלמה, עם מי היא שכבה בעבר, כמה מסרונים שלחה לנאשם וכו' – לבחינה של סיטואציות מיניות ויחסי הכוח שבהן. לפי הצעת החוק, כפייה מינית מתרחשת בסיטואציות שבהן יש ניצול של אישה בצורה אלימה (פיזית או מנטלית), או ניצול חולשה, כדי לקבל שירותי מין. כפייה מינית עם חדירה וגינאלית, רקטאלית או אוראלית תיחשב לאונס.
בלשון ההצעה, מקרים שבהם נעשה "שימוש בעל אופי מיני בגופה של אישה או בנוכחותה בנסיבות שיש בהן איום, סחיטה, דרישת שוחד או שימוש בכוח או הונאה יסודית, או ניצול לרעה של סמכות, אמון, תלות או פגיעות" יוגדרו ככפייה מינית. מה זה אומר בלשון פשוטה? קודם כל, מדובר במצבים של "שימוש מיני". כשאנחנו "משתמשים" פירושו של דבר שאנחנו לוקחים דברים ומתייחסים אליהם כאל אמצעי לענות על הצרכים שלנו. אפשר אפילו לומר שאנחנו "מנצלים" דברים. כלומר, מדובר במצבים של התייחסות לנשים כאל נותנות שירותים מיניים או כאל כלים לסיפוק צורך מיני, ולא כאל בנות-אדם.
מה ההבדל בין שימוש מיני לכפייה מינית?
לא כל שימוש מיני הוא כפייה מינית. שימוש מיני אמנם מעיד על הערכים והאופי של מי שמשתמש, אבל אין חוק נגד להיות אפסים. כפייה מינית היא "רק" שימוש מיני שנעשה באלימות, בין אם אלימות פיזית או מנטלית: איום, סחיטה, שוחד, הפעלת כוח או הונאה. אלו נסיבות שברור לכולנו (אני מקווה) שהן סיטואציות כוחניות, לא הוגנות או לא שוויוניות. ויש דרך נוספת לעשות שימוש מיני בכפייה: אפשר לנצל סמכות, כמו מצד מנהל בעבודה, מפקד בצבא או אפילו מנהל זמני של פרויקט; אפשר לנצל אמון, כמו מצד שוטר שמסיע אישה למקלט לנשים מוכות או מצד בן זוג; אפשר לנצל תלות, כמו תלות פיזית או כלכלית; ואפשר לנצל פגיעות, כמו מצב רגשי קשה. אלו סיטואציות שגם הן אלימות, אבל בהן החברה נוטה להאשים את הנשים שנפגעו ולטעון שהן היו צריכות להיות אחראיות על עצמן.
בגלל זה חשוב להבהיר שמדובר במצבים של ניצול. ההבהרה הזו מעלה למודעות את התפיסה שסיטואציות כאלה הן לא נורמטיביות, ושככה לא צריכים להתנהל יחסים בין נשים לגברים. כמו כן, היא מסבירה בצורה הרבה יותר טובה אילו מצבים נחשבים לאונס ואילו לא. גבר שניצל חולשה של אישה כדי להשיג ממנה שירותי מין הוא אנס. פשוט, ברור והגיוני.
מה שגברים - והחברה ובתי המשפט - יצטרכו לשאול את עצמם מעכשיו זה לא "למה האישה עשתה ככה וככה?", וגם לא "מה הגבר היה אמור להבין מהסיטואציה?", אלא "האם היה כאן שימוש באלימות פיזית או מנטלית?". אם כן, מדובר באונס. אם לא, צריך לשאול: "האם זו סיטואציה של חולשה מובנית?". אם התשובה היא 'כן', השלב הבא הוא לשאול "האם הגבר פעל באמת בתום לב?", וגם "האם הגבר עשה הכל כדי לוודא שהוא לא מנצל אותה?". אם התשובה לאחת מאלו היא 'לא', מדובר באונס.
אז מה באמת קרה ב"אלנבי 40"?
איך נשפוט, למשל, את מה שקרה במועדון "אלנבי 40" לפי הצעת החוק החדשה? האם נעשה שם שימוש באלימות פיזית או מנטלית? מצד המועדון – כן (נתן מרחב לצעקות ולהפשטה), מצד הגברים – לא ידוע. האם זו סיטואציה של חולשה מובנית? כן – אישה אחת, צעירה מאוד, וגברים רבים סביבה, במקום שידוע כמקום בעייתי מבחינת יחסו לנשים. האם הגברים פעלו בתום לב? קשה להכריע באופן מובהק, אבל נראה שהגברים שעלו על הבר ניצלו לטובתם את הסיטואציה. האם הגברים עשו הכל כדי לוודא שהם לא מנצלים אותה? חד משמעית לא. משמע, על פי ההצעה החדשה, שמדובר באונס.
כיום אונס מוגדר בחוק כ"בעילת אישה שלא בהסכמתה החופשית". הצעת החוק החדשה היא הרבה יותר מחודדת ומדויקת, ופחות ניתנת לפרשנות רחבה. זאת, כיוון שהיא לא דורשת מהגבר לברר אם האישה באמת רוצה להיות איתו בסיטואציה מינית, אלא דורשת ממנו לבחון את עצמו באותה סיטואציה.
מצד שני, זו גם הצעת חוק עצובה. המחשבה שגבר יברר אם הוא מכניס את איבר המין שלו למקום שבו הוא רצוי עדיין נתפסת כמופרכת עד שנדרשת הצעת חוק לשם כך. נו, למה ניתן לצפות ממציאות שבה הדיון על מיניות נשית נע בין דימויים פורנוגרפיים, סלאטשיימינג ו-"5 דרכים לגרום לכוס שלך להריח כמו שדה ורדים"? בעולם שבו מיניות נשית עדיין מובנית כדבר שניתן לגברים, ושבו נשים עדיין מבוישות על מיניותן, צריך לעגן בחוק את הרעיון שניצול הוא לא דבר לגיטימי.
ח"כ מיכאלי סיפרה כי "הצעת החוק הזאת מרגשת אותי מאוד, זה אחד הדברים הכי חשובים לי לעשות כמחוקקת. זאת הצעת חוק שהייתה לי זכות לכתוב עם חברות שהן השראה, אורית קמיר וקת'רין מקינון (קמיר היא מהמשפטניות הפמיניסטיות החשובות בישראל ומקינון מהחשובות בעולם – נ.כ.). עוד השראה היא כמובן מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית שעבדתי עבורן ואיתן שנים ארוכות, והן הראשונות שנאבקות לשינוי המציאות הקשה של פגיעה מינית שהן מספקות לה כתובת וסיוע מדי יום". נשים – אתן לא לבד.
מספרי סיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית:
נשים – 1202
גברים – 1203
נשים ערביות – 04-6566813
נשים דתיות – 02-6730002
גברים דתיים – 02-5328000
שיחת חינם 24 שעות