בבוקר 17 במאי, יום ראשון השבוע, נתגלה שגריר סין בישראל, דו ווי, ללא רוח חיים בווילה שלו שבהרצליה. השגריר, בשנות ה-50 שלו, היה דיפלומט ותיק ששירת את ארצו במשך כ-30 שנה. הוא הותיר אחריו אישה ובן, שנשארו בסין מכיוון שדו הגיע לארץ רק בפברואר האחרון, ברגעים הראשונים של מגפת הקורונה.
מוות פתאומי של שגריר תמיד מעורר עניין, אבל במקרה הנוכחי, מה שמעורר תמיהה ראשונה היא העובדה שארבעה ימים לפני מותו של דו, הגיע לארץ שר החוץ של ארה"ב: מייק פומפיאו, ונפגש גם עם ראש הממשלה נתניהו וגם עם החלופי של ביבי – בני גנץ. פומפיאו לא דיבר עם שני מארחיו רק על ענייני החלת הריבונות הישראלית בשטחי יהודה ושומרון, או על השאלות האיראניות. חלק גדול מהמפגש התמקד בסכנה, כביכול, הצפויה לדבריו לישראל, מהתחברות כלכלית לעטינים הסיניים.
פומפיאו התכוון לכך שישראל מסכנת את עצמה, בכך שהיא מעניקה לחברות קבלניות מסין אפשרות לבנות עבורה את נמל חיפה ואת נמל אשדוד החדשים; בוחנת את ההזדמנות שגורמים סיניים יניחו את מסילת הברזל לאילת; מכרה כבר לחברות סיניות את מעצמת החלב "תנובה"; וגם פתחה בפני גופי תחבורה סיניים את האופציה לבנות את הרכבת הקלה בתל אביב.
ובכך – לטענת שר-החוץ האמריקני – הופכת ישראל את המעצמה האויבת לאמריקה, לבעלת בית של הכלכלה הישראלית; מה שגם ירחיק את ארה"ב מישראל, וגם יכפיף אותנו למצבי הרוח של סין, בעלת ברית של איראן ושל הפלסטינים.
"אחינו היהודים מכירים על בשרם את ההשמצה הנבזית הזאת"
השגריר דו לא נשאר אדיש, והשגרירות הסינית פרסמה, בזריזות ראויה לציון, מאמר שבו ביקשה להפריך אחת לאחת את האשמותיו של פומפיאו. במאמר נטען כי אין שום חשש ביטחוני משיתוף הפעולה הישראלי-סיני, שהרי גם חברות ישראליות משקיעות בסין ללא הפרעה, ואילו המעורבות הסינית בישראל נעשית על-פי מכרזים שקופים. השגריר אפיל והביא כדוגמה את מתקן ההתפלה "שורק 2" שהמעורבות הסינית בבנייתו התאפשרה עפ"י חוקי ישראל ותוך מעקב של גופי המוסד והשב"כ.
במאמר התייחסו הסינים גם לחשדות שהעלה שר החוץ של ארה"ב, כאילו וירוס הקורונה נוצר במעבדות סיניות ושוחרר לרחבי העולם כמו איזו קללה האמורה למוטט את המערב, ובעיקר את אמריקה, ולהפוך את סין למעצמה מספר 1 של הגלקסיה. המאמר מסתיים בניסיון ליצור הזדהות מצד הישראלים: "אחינו היהודים מכירים על בשרם את ההשמצה הנבזית הזאת... ככה גם טפלו הנוצרים – על היהודים, בעבר – כאילו הם האחראים למגיפת הדבר או למגיפת האבעבועות השחורות ועד לשפעת הספרדית..."
עכשיו הוא מת. השגריר הסיני. תגיע משלחת מארצו, שיהיו בה גם בני משפחה וגם אנשי הממשל מבייג'ין. יתנו לו את הכבוד המגיע לו: יעטפו את ארונו בדגל האדום הסיני, יצטטו כמה פתגמים משל היו"ר מאו, מייסדה של סין המודרנית – ואולי אפילו יזכירו בהקשר של השגריר את הגיבור המיתולוגי: ליו הה, שנלחם במלך הדרקונים, במקרה הנוכחי זו ארה"ב – ואף יכול לה. אבל האם יישאלו כל השאלות הנכונות, המתמקדות בעצם בסוגיה אחת: מי לעזאזל עומד מאחורי מותו של השגריר?
- האם זוהי סוכנות הביון של ארה"ב – ה-CIA – שביקשה ככה להזהיר מדינות אחרות המאפשרות לסין לחדור לכלכלתן: כמו מדינות באפריקה, ארצות ערביות, או דרום-אמריקניות?
- האם זהו שירות הביון הסיני, ה-CSIS, שביקש ככה להפליל את ה-CIA האמריקני – כאילו ביקשו האמריקנים לסתום לשגריר דו ווי את הפה אחרי שהאשים את וושינגטון בשנאת יהודים?
- האם זהו גורם מודיעיני בשגרירות טייוואן בישראל – שהיא למעשה "סין הקטנה" שנקרעה מארץ-האם ב-1949 ומעוניינת מאז להזיק ככול-יכולתה לשלטונות בייג'ין?
- ואולי זהו גורם רוסי דוגמת ה-FSB – הוא ארגון הביון של הנשיא פוטין, השואף להעמיק את הסכסוך בין הנשיא טראמפ לנשיא הסיני שי ג'ינפינג – כדי שהמורווחת הראשית תהיה כאן רוסיה, שתירש את סין במזרח-התיכון ובאפריקה, וגם באמריקה הדרומית?
עוד אחד שהאדמה בלעה אותו עם סודותיו
מה שבטוח הוא, שלנו לא יספרו מה הן מסקנות החקירה. בדיוק כמו שלא שיתפו במה שהתרחש סביב מותו המשונה של שגריר ישראל בצרפת, לפני 20 שנה בדיוק.
בקיץ 2000 היה זה מותו הסנסציוני לא פחות של שגריר ישראל בצרפת, אליהו בן-אלישר, שהסעיר לרגע את הרוחות. במקרה ההוא נתגלה השגריר בן-אלישר ללא רוח חיים בחדר מלון פריזאי, כשהוא קשור למיטתו בכבלים. האמנם היה זה משחק BDSM שהשתבש? לא נדע. והרי גם כאן הייתה צריכה להישאל השאלה הקריטית: מי היה מעוניין בכלל במותו והאם המוות פשוט הוסווה בתפאורה הביזארית?
אבל הפרשה האפלולית טויחה והועלמה מתחת לשטיח – כאילו בלעה האדמה את השגריר אליהו בן-אלישר ואת סודותיו.