בעקבות התוצאות הירודות של שופרסל והחלפת ההנהלה הבכירה, התחילו לעלות היום שאלות לגבי מהות ההשפעה האמיתית של המחאה החברתית על הכלכלה. איכשהו, קשה לי לחשוב על משפט מדויק יותר שיתאר את זה מאשר האמרה הידועה: Power corrupts, and absolute power corrupts absolutely. או בעברית: כוח משחית, וכוח אבסולוטי משחית באופן אבסולוטי.
למה נזכרתי בזה? נורא פשוט: קחו את מקרה שופרסל, ושימו לב למעגל הכוח המשחית. זה התחיל בכוח הגדול שהיה בידי רשתות השיווק הגדולות, ובעיקר שופרסל אחרי שמיזגה לתוכה את קלאבמרקט והפכה לדומיננטית מאוד בשוק. בשופרסל, כמו בכל חברה נורמלית, הסתכלו סביב ובחנו את היתרונות שאפשר לנצל כדי לגדול ולהרוויח יותר. אבל מה שקורה הוא, שכשיש לך יותר מדי כוח ביד, אתה נעשה עיוור לגבי לא מעט דברים... וכך התפרצה הפרשה של כתב האישום נגד אפי רוזנהויז, מנכ"ל שופרסל דאז, שכנראה כופף קצת יותר מדי חזק את ידי הספקים. האם הוא מתחרט היום? אפשר להמר שכן.
אבל שופרסל ממש לא לבד בעניין הזה, כי הכוח משחית בכל מקום בו הוא נמצא, וגם הספקים לא יוצאים נקיים מהמשוואה הזו. הם אולי הרגישו חלשים מול שופרסל, אבל הרגישו חזקים מול הצרכנים, במיוחד בקטגוריות בהן אין ברירה אלא לרכוש את המוצרים שלהם. וכך מחירי מוצרי היסוד האמירו לשמים, כי הכוח, כשהוא נמצא בידך, מעוור... אתה לא רואה את המשפחות מעוטות היכולת שכורעות תחת נטל המחיר, אלא רק את השורה התחתונה שלך, שאף פעם לא יודעת שובע. האם גם הספקים מתחרטים היום? שוב הייתי מהמרת שכן. ממש כן.
המחאה החברתית התפוצצה לנו בפרצוף
ואז, החלה המחאה החברתית. אבל מה שהתחיל כמחאת האנדרדוג, הלך וצבר כוח. התקשורת תמכה מאוד במחאה, ליבתה אותה ונתנה לה רוח גבית עצומה, ואני בטוחה שיש מי שמתחרט היום על שימוש מוגזם בכוח, גם במקרה הזה. למה? כי עכשיו קצת מהאבק מתחיל לשקוע ואנחנו מתחילים לראות חלק מההשפעות וההשלכות.
מה קרה בינתיים? איך שהתחילו המחאות, כשכולם עסקו במחיר הקוטג' ועוד לא קמו האוהלים הראשונים, המפרסמים נכנסו למגננה. קפאו במקומם מרוב פחד. הרי אף אחד לא רוצה להוציא כסף על פרסום ושזה יחזור אליו כמו בומרנג, נכון? ככל שהמחאה התגברה המפרסמים הקפיאו עוד ועוד תקציבים, והתחילה האטה. ואז הגיע שלב הקיצוצים, כי זה מה שקורה כשאין כסף בשוק. זה הגיע לענף הפרסום שעבר גל פיטורים, וגם לתעשיית התקשורת שניזונה ממנו. וכך בגלל מחסור חמור בכסף נעצרו הפקות בטלוויזיה, אנשים נשארו מחוסרי עבודה, ובכל יום אנחנו קוראים על עוד אתר אינטרנט שמפטר כוח אדם כי היקפי הפרסום צנחו ואין מאיפה לשלם כל כך הרבה משכורות.
מה המסקנה? כמו שאמרתי בהתחלה: הכוח משחית. משחית ומעוור. כשיש לנו הרבה כוח ביד, ולא משנה מאיזה צד של המתרס אנחנו נמצאים, אנחנו נוטים להשתמש בו לרעה, ללא מידתיות, ללא מספיק אבחנה, ואחר כך משלמים את המחיר כשזה מתפוצץ לנו בפרצוף.
רגולציה היא מילה אחרת עבור עיוות
ולמה חשוב לומר את זה דווקא עכשיו? כי הכוח המשחית נכון גם לגבי הרגולציה. מדברים עכשיו על הטלת מגוון ענק של מגבלות על רשתות שיווק ויצרנים כדי למנוע התנהגות כוחנית. אבל כולנו יודעים שרגולציה היא מילה אחרת עבור עיוות, וברגע שאתה מעוות שוק, אתה יכול לגרום להרבה השלכות והשפעות שלא התכוונת אליהן מלכתחילה.
אז לכל חברי הוועדות היקרים, שמחזיקים עכשיו הרבה כוח בידיים ובטח מרגישים מעולה שכל שועי המשק עולים אליהם לרגל כדי לבקש רחמים: לפני שאתם רצים להטיל אלפי מגבלות, כדאי לחשוב פעמיים. האם הכל דרוש? אילו השלכות יהיו לכל מהלך כזה? מוצרי יסוד בפיקוח, למשל, זה צעד פרוגרסיבי מתבקש. אבל מגבלות על כל הקטגוריות שבהן שחקן מחזיק 50%? מגבלות גורפות על כל רשתות השיווק הגדולות? לא יודעת. צריך להיזהר מהתערבות מוגזמת. לא כל הקטגוריות דומות ולכל מהלך שעושים יהיו השלכות נגד, ולא את כולן מצליחים לחזות מראש, במיוחד אם אתה שיכור מהכוח שניתן בידך.
נורא קל להרוס שוק בלי משים, ולהיות אטום למה שאומרים לך כשהכוח בידיך. זה קרה לכל השרשרת לפניכם, כך שאין באמת סיבה שזה לא יקרה גם לכם. אז אתם יכולים להיות כמו כולם ולהצהיר ביהירות "לי זה לא יקרה", או שאתם יכולים להיות חכמים יותר. לעצור את האפקט של כוח היתר לפני שהוא קורה. לפני שהוא הורס לפחות כמו שהוא בונה. לפני שמתחרטים. ולפני שזה יחזור אליכם כמו בומרנג.
לילך סיגן היא עיתונאית וסופרת