איני נמנה עם קהל מעריציה של נינט, שנראה כי הוא הולך ומצטמצם. מצד שני, גם אין לי שום דבר אישי נגד הכוכבת הנולדת הראשונה, ולא דחוף לי לפזר ארס. אבל נוכחותה המתמשכת בשיח הציבורי, ללא תוצרים משמעותיים, תמוהה בעיניי.
במובן מסוים נינט פתחה את עידן הפפראצי המציצני והמתבקש בישראל. אבל היום, קרוב לעשור אחרי אותו ערב חסר תקדים בניצנים, כבר אי אפשר להגיד שנינט לא יודעת איך המשחק הזה עובד. יותר מזה, למרות מטרותיה של "כוכב נולד", לייצר כוכבים במוזיקה הישראלית, נינט היא לא זמרת. היא סלב ששר. היא אמנם התברכה בקול גדול, עוצמתי ויפה, אבל עיסוקה המרכזי הוא לא בשירה אלא בלהיות מפורסם.
כבר הקרחת שעלתה מיליון וחצי ש"ח, הוכיחה את הטענה שנינט כאן כדי להיראות ולא כדי להישמע. אבל לאחרונה, נינט מתקדמת בצעדים ענק לימיה הלא זוהרים של בריטני ספירס. תסרוקת החצי בלונד מלוכלך-חצי שחור שהקנתה לה את הלוק של קרואלה דה-וויל, וכעת הוורוד עתיק שמעטר את פדחתה, הם סממנים נוספים לכך שמלכת כוכב נולד מאבדת את זה. לא ברור אם מחסור במראות בדירתה, איבוד חוש הטעם הטוב שלה ושל בן זוגה, יהודה לוי (ע"ע הזקן) או צורך בתשומת לב הם שמביאים את נינט להסתובב ברחובות תל אביב עם מחדל אופנתי קשה שכזה.
פלקט או לא
לנצח יהדהד המשפט שאמרה בראיון לפני מספר שנים, כשטענה כי היא "לא פלקט". חבל, קרואלה, שאת לא מנסה לעמוד מאחורי הסיסמא הפופוליסטית הזו. פלקט הוא לא משהו שצובעים, מדביקים עליו תמונות חדשות עם דמויות חדשות, תולים בשלטי חוצות כדי שכולם יראו וישימו לב אליו ומחליפים בתדירות גבוהה? כי זה כבר נשמע לי מוכר.
ה"הליכה אחר האמת" של נינט, כשבחרה להוציא את הרוקיסטית שבתוכה החוצה, הייתה מוערכת ואמיצה אם כי לא אמינה. אבל לא התדמית הרוקיסטית ולא כל השינויים התכופים בתסרוקות ובלבוש יכולים להיחשב כמרד נעורים או כניסיון למצוא את עצמה. אולי זה יפתיע אתכם, אבל נינט כבר לא בגיל הטיפש-עשרה. ובניגוד לאותה בריטני, נינט לא גדלה מול המצלמות ולא איבדה את הילדות שלה מול הפפראצי. כל צבע מטופש בשיער, כל חניה באדום-לבן, כל איפור שחור בעיניים, נועדו אך ורק כדי להישאר בכותרות.
בניגוד לשירי מימון, הזוכה האמיתית של אותו גמר מפורסם, נינט לא מפנימה שאנשים שלחו SMS-ים כדי לשמוע אותה שרה. כשהיא מדלגת בין טלנובלה, סליחה דרמה יומית, סרט קולנוע, הצגה בתיאטרון ופריזורה חדשה, שלא תבוא בטענות על כך שאף אחד לא מתייחס למוזיקה שלה ברצינות. העיסוק האובססיבי בלוק שלה מזכיר, ממש כמו בגלקסיות רחוקות, כוכב שמפיץ אור בוהק, חזק ומסנוור, רגע לפני שהוא כבה.